עם כל השיחות על סגירת תאגיד השידור, התחלתי להיזכר בילדות שלי ובכל הסיוטים שגרמה לי הטלוויזיה "החינוכית". אני חושבת שמגיע לנו, ילדי שנות התשעים, איזה סוג של פיצוי או לפחות התנצלות על הנזקים הפסיכולוגיים העמוקים שנגרמו לנו, זה בלי קשר לאיילה חסון. בתקופה ההיא לא היו משאבים, כלומר כסף, ליצירה מקומית וכזאטוטים חסרי ישע נאלצנו לצפות בכל דבר מרצד שהופיע על המרקע ונתן להורים שלנו שקט. כן, זו הייתה תקופה יפה ותמימה, אך האם אי פעם חשבתם אילו דברים הזויים שקעו אצלנו בתת מודע? אילו שדים מתרוצצים אצלנו בחלומות?

תוכניות רכש ביזאריות: יפניות, רוסיות, ספרדיות וצרפתיות, מאוכלסות ביצורי כלאיים עשויי פלסטלינה, גזרי נייר ושאריות בשר אדם אשר לא ברור מאילו מחסנים אפלים גירדו אותם. אנחנו ילדי שנות השמונים והתשעים הם הקורבנות הראשוניים בניסויים של המרשתת הישראלית.

אז הנה רשימה של כל הסדרות שגרמו לנו לסיוטים, לא לפי גודל הטראומה.

Candy Can Do It

תכנית ללימוד אנגלית משנות ה-80 בהשתתפותה של קנדי - מחשב ממין נקבה בעלת בינה מלאכותית שמסוגלת לדבר, לשיר ולחוש רגשות אנושיים. אז מסתבר שאת ה-AI כבר המציאו ב80 וגם אז זה היה מפחיד לאללה.

"צ׳אפי צ׳אפו"

סדרת סטופ מושן צרפתית שעלתה לראשונה ב-1974, כל פרק היה בין 60 שניות לחמש דקות. הסדרה שודרה לראשונה גם בטלוויזיה האמריקאית כחלק מרצועת השידור בערוץ "ניקולודיאון" 1980. משמעות השם הוא משחק מילים על המילה הצרפתית כובע.

אין מילים לתאר את הפחד והאימה שאחזו בי כשנשמע הצליל המצמרר בתחילת הסגמנט החולה הזה, זו בוודאי המנגינה של השטן. בובות תאומות מפחידות ומלוכלכות אשר זזות בצורה על טבעית, מתרוצצות כאחוזת דיבוק על משטח שיש לבן וממלמלות ג'יבריש מעוות  "וואט דה פליינג פאק"?

אם תחברו את הברז התלוי בקניון איילון, ציור של דאלי, סרט של דיוויד לינץ׳ וחלום של טים ברטון לא תקבלו מחזה אימים שכזה.

"תפודי וניקי"

תפודי וניקי היא סדרת טלוויזיה מונפשת בריטית לילדים, המבוססת על סדרת ספרים מאת פול גרובס ואדוארד מקלכלן. הסדרה עוקבת אחר שני אחים שימפנזים שהדרך שלהם ליהנות היא לגרום צער לאחרים, או במילים אחרות יום רגיל במליאת הכנסת.

"פינגו"

פינגו היא סדרת טלוויזיה קומית שווייצרית-בריטית לילדים בהנפשת פלסטלינה שנוצרה על ידי אוטמר גוטמן והופקה לטלוויזיה השווייצרית בין השנים 1990 ו-2000, ולטלוויזיה הבריטית בין השנים 2003 ו-2006. מדובר בעוד סטופ מיותר מפלסטלינה. כילדה מעולם לא התחברתי לסגנון האנימטיבי הזה, משהו בתנועה הלא טבעית של הפלסטלינה "גיב מי דה פריקס". 

פינגו הפינגווין חי את חייו באיגלו באנטרטיקה עם משפחתו ומשום מה הוא תמיד חסר אונים, מסכן וסובל. מה התוכנית הזאת נתנה לנו? למה היא נוצרה? ולמה החליטו לשדר אותה? כל כך הרבה שאלות.

"שאלתיאל קוואק"

שאלתיאל קוואק, היא סדרת אנימציה "לילדים" המבוססת על מחזה מאת המחזאי ההולנדי הרמן ואן וין. 52 פרקי הסדרה הופקו במקור לטלוויזיה ב-1989 במסגרת שיתוף פעולה יפני-הולנדי-גרמני.

זמן קצר לאחר שבקע מהביצה, איבד שאלתיאל קוואק את הוריו, אחיו ואחיותיו בתאונת דרכים. חפי החפרפרת, חבר טוב של משפחתו, מגדל אותו. האם יש סדרה אשר יותר לא מתאימה לילדים?

אם יום השואה לא הספיק לכם פה תקבלו בהרחבה הצצה לנוער ההיטלראי בגילומם של עורבים וחיות משק אחרות. מי ביקש הנגשת השואה לפעוטות ולא קיבל?

"פינוקיו"

פינוקיו היא סדרת אנימה יפנית המבוססת על ספר הילדים "הרפתקאותיו של פינוקיו" מאת הסופר האיטלקי קרלו קולודי. הסדרה בת ה-52 פרקים הופקה לטלוויזיה ב-1976 בשיתוף פעולה יפני-גרמני. בישראל הסדרה שודרה בתחילה בטלוויזיה החינוכית בערוץ הראשון בדיבוב לעברית בין השנים 1981–1982 ובשידורים חוזרים לאורך השנים.

פינוקיו מלכתחילה הוא סיפור מצמרר ומחליא, סוג של פרנקשטיין לילדים.בובת עץ אשר מתעוררת לחיים ומנסה להשיג גוף בשר ודם? מצמרר. אז לא רק זה עכשיו זה גם גרסה מצוירת שנעשתה ע"י יפנים, אתם יכולים להבין לאיפה זה הולך.

"חתולי חצר"

חתולי חצר היא סדרת טלוויזיה קנדית ששודרה בישראל בדיבוב עברי לראשונה ב-1996. אני אישית מאוד אהבתי את "חתולי חצר", מה רע באנשים מבוגרים מחופשים לחתולים? משום מה הרבה אנשים לא כל כך התחברו לקונספט, לפחות כך שמעתי.

בגלל שהיא דובבה לעברית תמיד הייתי בטוחה שחתולית היא באמת סי היימן אבל לא, אפשר להבין שרמת ההפקה גבוה בהרבה ממה שאנחנו יכלנו לייצר בזמנו.

"המומינים"

המומינים היא סדרת אנימה טלוויזיונית המבוססת על עלילת סדרת ספרי "המומינים" המקוריים מאת הסופרת הפינית-שוודית טובה ינסון. הסדרה בת 104 הפרקים הופקה לטלוויזיה בשיתוף פעולה יפני-הולנדי בין השנים 1991–1992. הסדרה העלתה את הפופולריות של המומינים ברחבי העולם והפכה אותם לזיכיון מדיה נחשק. וכן, לא סתם קוראים לסדרת הספרים "עמק החיות המוזרות".

עד היום יש שמועות שכל הסיפור היה חלום של סנופקין בזמן שהוא נרדם במחנה דכאו. אז לא, הפרק האחרון נקרא "עיר הזהב" ואתם יכולים למצוא אותו ביוטיוב, ביחד עם השמנטפים, הגרוק, המכשף עם אבני אזמרגד, סרח וחברים.

"הבובות הפסולות" 

בסל הבובות או הבובות הפסולות היא סדרה שהופקה בשנות ה-80 ושודרה בחינוכית ב-1998. בחצר מוזנחת בשיכון ז׳ בג׳סי כהן זרוקה קופסה של צעצועים פגומים שלא היו טובות דיין להימכר בטויס אר אס. בובה בלי רגל דובי בלי עין, התוכנית הזאת העבירה בי רעד.

ברטרוספקטיבה אני מבינה שהכוונה הייתה טובה, לקבל את השונה, כן כן. בפועל, כילדה בת שש, פחות הייתי מחוברת לתרבות הפי סי קולצ׳ר וכנראה לא הערכתי את המהות מאחורי כוונת המשורר. רק אומר שזה לא היה לי נעים והעדפתי לצפות בדובוני אכפת לי שם היו דובונים עם כל הגפיים מחוברות.

"איש התפוח"

פה כבר מדובר בתקופה שונה לחלוטין וגם על ערוץ הילדים אבל הסדרה הזאת הייתה חייבת להכנס לרשימת הטראומות. עדיין לא ברור מה לכל הרוחות היוצרים חשבו לעצמם? איש שנחשף לחומר רדיואקטיבי הופך לתפוח נקמן ומטורלל ומנסה לרצוח שני ילדים תמימים? מי הגאון בישיבת בורד שהחליט לשים על זה את הכסף שלו?

ערוץ הילדים הודו שהם לא שמו לב מה הם קונים, אף על פי שקוראים לתוכנית "wicked". בכל אופן, לקח להם כמה פרקים להבין את הטעות עד שגנזו את היצירה האנימטיבית המופרעת הזאת. ערוץ שש לקחו זה כל כך קשה שאפילו אין זכר לדיבוב העיברי ברחבי הרשת. נו בסדר, אז עשיתם טראומה לכמה ילדים שמאז לא מעיזים לאכול תפוחי סמית, זה בסה"כ תפוח.