נראה שהתאומים אשד וכפיר עצמון, שישתתפו הערב בגמר “נינג'ה ישראל" בקשת 12, מתקשרים אחד עם השני בטלפתיה, אחרת קשה להסביר כיצד הם הגיעו לראיון המשותף עמם, שהתקיים בזום - כשאשד נמצא בתל אביב וכפיר בנאפולי שבאיטליה - כששניהם חובשים בדיוק את אותו כובע גרב שחור. “אני לא מאמין אחי, שמנו את אותו כובע", כך מתחילה השיחה ביניהם.
התאומים עצמון מלווים את תוכנית הריאליטי האתגרית הזו מאז עונתה השנייה, וכעת, בעונתה החמישית, הם הגיעו הכי רחוק עד כה - אל הגמר הגדול. בעונה הרביעית של הריאליטי אשד הדהים את הצופים כשהצליח לטפס על כל 35 שלבי מתקן ההאשיגו האימתני, כשהוא עוקף את יובל שמלא, וזכה ב־100 אלף שקלים. בעונה הנוכחית הוגבה המתקן ל־40 שלבים, והתאומים היו היחידים שהצליחו לטפס עליו, כשאשד עוקף את אחיו כפיר בשתי שניות.
הגמר הנוכחי של הריאליטי ישודר בשני חלקים: הערב ומחר (אחרי החדשות). שלא כמו בשלב המוקדמות וחצי הגמר, בגמר אין דו־ קרב, והמתחרים עולים לבד על המסלול. 18 מתחרים עלו בסך הכל לשלב הגמר, ובשביל להפוך להיות הנינג'ה ה־20 בעולם הם יצטרכו לעבור ארבעה שלבים, כאשר השלב הרביעי הוא הר המידוריאמה הידוע לשמצה. השנה ישראל מקווה לעשות היסטוריה ולהיות המדינה הראשונה בעולם שצולחת את הר המידוריאמה שנה שנייה ברציפות, לאחר שהמתמודד יובל שמלא עשה זאת בעונה הקודמת ובכך הפך לנינג'ה הישראלי הראשון וה־16 בעולם.
איך החלטתם להגיע לראשונה לתוכנית?
אשד: “עשיתי עמידת ידיים בחוף של גורדון, על המקבילים. תוך כדי באה מלהקת, שאלה אותי מה השם שלי. לא קיבלו אותי במיונים לעונה השנייה, ואז חשבתי שאולי חסר איזה סיפור. אמרתי: בוא נתאמן עם כפיר, אולי יהיה איזה שיחוק".
כפיר: “עבדתי בצוות אקטיביסטים באילת, ולא הבנתי מה יש לנו לעשות בתוכנית הזו".
אשד: “תשקול מילים, אל תזלזל. תדבר יפה".
כפיר: “אשד, אל תקטע לי יותר את הקו, גם אני עייף. אשד אמר לי: ‘בוא לתוכנית' בעונה השלישית. היה מסלול שהיינו צריכים לעשות ואשד לא הצליח, וממש אהבו אותי, התלהבו ממני, מהתנועות בטרפז המעופף. עשיתי איזה סווינג, והזמינו אותי לעוד ראיון ועוד ראיון, ולא הבנתי את ההתלהבות. הייתי מנותק ממה שקורה במרכז".
אשד: “בהתחלה, כשראיתי את התוכנית, זה ממש משך אותי, אנחנו מתעמלים תחרותיים מגיל 5, מתאמנים שעות כל יום. זה אומר בית ספר, ארוחת צהריים, אימון, שיעורי בית ולישון. אין חברים, אין בילויים, זה כל החיים שלך. ידעתי שיש לנו את הרקע הזה".
כפיר: “הבנתי שיש לנו פוטנציאל. אומנם אנחנו לא מטפסים, ואין לנו כוח כמו למטפסים, אבל החלטנו ללכת על זה. באותה תקופה היו לי כאבי גב קשים והחלטתי שאני מפסיק עם ספורט ועושה פסיכומטרי. משהו בי מת כשהבנתי שלא אוכל לעסוק בספורט בחיים שלי. הבנתי שבגיל 35־40 לא אוכל להתחרות, ההבנה הזו נפלה עליי. הנינג'ה זה משהו עדין לגוף, זה לא דרש תנוחות משותפות לכל הגוף, וזה נתן לי פתח להמשיך לעשות את מה שהשקעתי בו כל החיים שלי".
אשד: “הגענו לעונה השלישית, משם התאמנתי מאוד חזק, ונפלנו בחצי הגמר. מרוב לחץ לא ראיתי את שדה הראייה הרגיל שלי, ראיתי כמו עיגול קטן, נפלתי במכשול המעבר חצייה. לא הצלחתי לתפוס הכל בראייה, זו הייתה נפילה".
תכונות של מנהיג
העובדה שכפיר נולד דקה אחת לפני אשד גרמה לו לתפוס את עמדת “האח הגדול" לאורך התוכנית. “ראיתי את אשד לוקח משקולות, קושר אותן לרגליים, הוא נתן את כולו, פחדתי שבתוך כל הדבר הזה הוא לא יקבל את ההכרה", הוא אומר. “הייתי אחרי המשבר שאין לי עתיד בספורט בגלל הגב שלי. דאגתי לו. ראיתי שהוא הולך ‘אול אין'. מאיזשהו מקום הגנתי, הבנתי שאני נכנס איתו כמה שאני אוכל".
אשד: “נפלנו על לחץ, הרגשתי כאילו הראש נהיה כבד וכל המציאות יורדת למטה. הלחץ מטורף. ככל שאתה משקיע יותר, אתה יותר חושש, יותר מונח על הכף. אתה רועד מפחד בהתחלה של המסלול".
כפיר: “ראיתי איך נופלות לאשד הפנים. באתי מהמקום של לשמור עליו, כי ידעתי שאני פחות טוב, פחות השקעתי, והוא באמת נתן הכל. עד העונה האחרונה לא ראיתי את עצמי כמי שנתן הכל, הרגשתי שאני שם בשבילו. אנשים לא קולטים שכל החיים שלו הוא השקיע במשהו שיכול לבוא לידי ביטוי ב'נינג'ה'. כאב לי על אשד שלא לקחו אותו ברצינות, כי הוא לא מטפס. זה הניע אותי לאורך כל העונות. האומץ הזה שהיה לו בעיניים".
אשד: “הרגשתי אווירה של זלזול, אנשים עקפו אותי בתור למכשירים, שאלו אותי ‘לאן אתה מכוון?', ואמרתי ‘הכי גבוה'. צחקו לי בפנים".
לאורך פגישתנו המשולשת בזום, השניים לא פעם מתווכחים, קוטעים אחד את השני, משלימים זה לזה משפטים. הנפילה בעונה השלישית הייתה עבור האחים משבר שממנו הם בחרו לגדול. היא גרמה להם להגדיל את מספר האימונים, מה שהביא אותם אל הגמר אחרי שתי עונות. “אני זוכר שראיתי אותו בעונה הרביעית מטפס על ה'האשיגו' וזוכה ב־100 אלף שקלים", משחזר כפיר. “כל האנשים שזלזלו לאורך כל הדרך - מחאו כפיים. אחרי שכבר ויתרתי על הספורט, כשראיתי ככה את אח שלי, אחרי שנים שהוא לבד עם פציעות וחווה זלזול - זה הראה לי את הפוטנציאל שיש בי. ראיתי בו תכונות של מנהיג, גיבור. אהבתי לתת לו את הספוטלייט וזה הכי הגיע לו בעולם. אני רואה יותר אופי באשד על המסלול, כי לאחרים זה בא יותר בקלות מלאשד, אחרים היו חלק מקבוצה, חלק מקהילה, אשד הלך על זה סולו".
אשד: “בעונה הרביעית היה לי יותר דרייב. איך שנפלתי - חזרתי להתאמן קשה, נתתי המון אש בעניין. קפצתי ממתח למתח, הרגשתי קליק, היה לי קרע בלברום בירך. הרופאים אמרו לי שאני צריך ניתוח ולא יכול להמשיך להתאמן ב'נינג'ה'. דיברתי עם מומחים שאמרו שיש מתאמנים שהיה להם קרע ולא עשו ניתוח, ואני החלטתי לא לעשות ניתוח. נתתי חצי שנה מנוחה. בדיוק כשחזרתי להתאמן, אמרו לי: ‘המיונים עכשיו'. השמנתי ולא הייתי בכושר, ביקשתי דחייה של שבועיים, אמרו לי שאי אפשר. היינו בטוחים שלא נתקבל. אני הרגשתי על הפנים, היה לי המון לחץ על הכתפיים, עליתי עם הפציעה, והתקבלנו. הייתי מאושר. מאותו רגע כל הזמן התאמנתי, זה היה כל מה שעשיתי. לקחתי גלגלים מאתרי בנייה ועשיתי לעצמי מכשולים. חלמתי ‘נינג'ה', אכלתי ‘נינג'ה', ואם לא עשיתי ‘נינג'ה', אז הסתכלתי על סרטונים מארצות הברית ותכננתי. הסתכלתי על מה אני צריך לאכול באותו יום כדי להגיע לקצה היכולת שלי. הקרבתי את כל השנים האלו כדי לנצח ב'נינג'ה'. זה גורם לי לדמוע כשאני נזכר איך הייתי מתאמן בשקט כדי לא להפריע לשכנים כי הם ישנים, ובכל אימון גומר את עצמי עוד קצת".
“עד שראיתי את עצמי עושה השנה את ה'האשיגו' בטלוויזיה, לא האמנתי שהתקרבתי לרמה של אשד", מוסיף כפיר. “מה יכול לתת לך יותר השראה מזה שהדבר שהכי דומה לך - ממצה את הפוטנציאל שלו? כבר הייתי בדרך לנאפולי ללימודי רפואה, ונדלקה בי האש. הוא הסביר לי שהוא יכול להביא אותי לרמות האלו, עם התזונה ולמרות המכשולים. כסטודנט לרפואה זו חוויה קשה. מצאתי את עצמי מחפש פיגומים ברחוב ומטפס עליהם. היה לי רק את אשד, וראיתי את כל הילדים החדשים בתוכנית, עם מכוני הנינג'ה, את האחווה שיש להם, והיו רגעים שלא האמנתי בעצמי. למה שאני, כפיר עצמון, אצליח לעשות את זה? לא האמנתי בעצמי. כל החוויה הייתה כאילו אשד שחה נגד הזרם, ואני הייתי על מצוף מאחוריו, עד שהגעתי להיות לידו קצת".
אשד: “אמרתי לך, אתה לא יכול לדעת מה יקרה, אולי יהיה לך נס".
כפיר: “קרה לי נס. דיברתי לעצמי המון באותה תקופה, הבנתי שאני צריך לתת יותר ממה שאחרים נותנים, ימים שלמים דיברנו בטלפון, התאמנו יחד בזום".
מה הרגשתם כשהבנתם שהגעתם לגמר?
אשד: “הבנתי שזה הרגע האמיתי. התאמנתי כל כך הרבה למידוריאמה, אפילו יותר מההאשיגו, כבר ראיתי את עצמי מטפס על המידוריאמה. אמרתי: אני הולך לתת הכל, להוציא את זה לפעולה, כמו נינג'ה, ממוקד ומדויק. אמרתי לעצמי שאני הולך לתכנן הכל אלף פעם עד שזה ישב לי טוב בראש. הגעתי לחבל, לקחתי נשימה עמוקה, כל הזמן העברתי לעצמי את הטכניקה בראש. יש תחושה שכל העבודה הקשה השתלמה. תחושה שנעשה צדק".
כפיר: “אני לא דמיינתי שאגיע לשם. אני בתוך החוויה ואני לא יודע איך לתפוס את זה. לא ידעתי מה אני שווה ביחס לאחרים, כי לא הייתי בליגה. איך יכול להיות שמשהו שאתה רוצה שיקרה, אבל לא יכול לדמיין אותו - פתאום קרה? כאילו יצאתי מהמציאות ואני בתוך חלום. התאמנתי על החבל, חיכיתי לנס, והנס פשוט קרה".
כעסו וצחקו
בשיחה עם השניים מתגלים האופי התחרותי שלהם, לצד האינטראקציה וההומור המיוחד שיש להם כתאומים.
יש ביניכם תחרות? קנאת אחים?
אשד: “חד־משמעית לא. התחרותיות בינינו היא ‘אם אני אנסה להצליח יותר ממנו, חלה עליי חובה לגרום לו להצליח גם'".
אל מי מהמנחים והפרשנים הכי התחברתם?
אשד: “בעונה הרביעית יצא לי לדבר עם אסי. הוא הרים לי את מצב הרוח ואמר לי שאני מסוגל לעשות את זה. אסי נתן לי תחושה שאני מסוגל".
כמה קורה שמתבלבלים ביניכם?
כפיר: “יום לפני הגמר היינו צריכים ללכת למדידות, וכולם היו שם. רק אשד לא היה כי הוא הלך להתאמן ואני הגעתי במקומו, ולקראת סוף המדידות גילו את זה. לא כל כך ניסיתי להסתיר, בהתחלה כעסו עלינו, אבל בסוף צחקו מזה".
אשד: “כל הזמן מתבלבלים, אפילו אמא שלנו התבלבלה פעם כשראתה אותנו מהגב".
כפיר: “לפני העונה הזו, בכל מקום שהלכתי אמרו לי ‘אתה האח שטיפס על ההאשיגו'. התחלתי להגיד לאנשים שכן בשביל לא לבאס. ‘כן, אני אשד, איך יצא לכם במזל שתפסתם את האח הנכון. וכמה טוב כפיר, יותר ממני!'".