כ־50 נשים וגברים לוקחים חלק בחוג הבית של "ישראל ביתנו" ברמת גן, חלקם אינם ממצביעיה הוותיקים של המפלגה. את ח"כ שרון רופא־אופיר, שמובילה את חוג הבית מטעם המפלגה, אני פוגשת במעלית, בדרך לגג הבניין שבו מתקיים המפגש.
עוד כשהאורחים מתאספים, ברור כי כאן לא מדובר באירוע חברתי כמו הרושם שמתקבל בחוגי בית אחרים, אלא הערב מזכיר יותר אסיפת איגוד מקומית. רבים מהנוכחים כאן מגיעים מתחום ייבוא הרכב ומוטרדים ממצבו.
"קיים כיום חסם רגולטורי שגורם לכך שיבואן רכב מקביל נדרש לשלם מס (המגיע עד לכדי 15%), שיבואן ישיר אינו נדרש לשלם", אומר אלעד ברשאן, עמיל מכס ומשלח בינלאומי ומתמחה ברכב, שארגן את הערב. "זה פוגע באופן ישיר בתחרות ובאפשרות של הייבוא המקביל להציע רכבים מאירופה במחירים זולים יותר מהיבואן הרשמי".
"אין תחרות הוגנת", מוסיף קובי קורן, יבואן עקיף של כלי רכב. "ברגע שאין תחרות הוגנת אין לנו יכולות להתחרות, או לתת מחירים טובים יותר. אני מאמין שאם לא יסירו את זה במהירות אז גם לא נוכל לתכנן קדימה".
"אנחנו במצוקה מאוד גדולה בנושא הייבוא המקביל ברכבים", מוסיף ברשאן. "יש נתונים שמראים על ירידה של 30%־40% בייבוא של רכבים מאירופה, ולדעתנו זה בגלל לקונה טכנית שיכולה להיפתר באמצעות החלטה".
לדברי כמה מהיבואנים, מי שהרימה את הכפפה מבין נציגי הציבור שאליהם פנו כדי לפתור את הבעיה, היא ח"כ רופא־אופיר. "היא סידרה פגישה עם ראש רשות המסים, והייתה בקשר עם שר האוצר אביגדור ליברמן בנוגע לדבר הזה", אומר ברשאן.
"היא עשתה משהו לטובת ההוצאה של העגלה מהבוץ. אנחנו לא מאמינים בקסמים, אנחנו גם לא מאמינים שמחר בבוקר הכל יקרה, אבל לפחות יש מי ששומע אותנו. בסוף נבחרי ציבור צריכים לייצג אותנו, את העם, ואנחנו צריכים שתהיה לנו דלת ישירה אליהם. אני לא מאמין שנבחרי ציבור יושבים במגדל השן. מצאתי בשרון מישהי שאני יכול לדבר איתה, שבאמת מקשיבה לנו, והיחידה שעשתה משהו".
“אנחנו כאן כי אנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו במאבק הזה", אומר גם עו"ד אמיר אלתאג'י, סוכן רכבים. "אנחנו נאנקים תחת המשקל של החברות הגדולות שנותנים להן פריבילגיות וזכויות שלנו לא נותנים".
למה להגיע למפגש דווקא עם חברת כנסת מטעם ישראל ביתנו?
אלתאג'י: "זאת הפרנסה של כולנו. זה לא משהו שהוא מפלגתי, זה משהו שנוגע לכולנו. אם ישראל ביתנו תפעל למען הדבר הזה, היא לא תפעל למען מצביעי ישראל ביתנו, היא תפעל למען עם ישראל כולו. אנחנו כאן כי חברת הכנסת הציעה לבוא ולשמוע את הטענות שלנו, כשאף אחד אחר לא היה מוכן".
ספורט אולימפי
"אני לא יכולה לשרת אנשים שלא פונים אליי ולא מציפים בפניי בעיה", אומרת ח"כ רופא־אופיר בפתח המפגש. "כשקובי שלח לי הודעה ושאל אם אוכל לעזור, אמרתי לו שאני לא יודעת, אז הוא שאל אותי: 'את לא מבטיחה לי הבטחות? אני רגיל שמבטיחים לי הבטחות'. אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח הבטחות כשאני לא בטוחה שאני יכולה לקיים, אבל אני כן כבר יכולה להגיד לו שזה מתחבר לתפיסת העולם הימנית־כלכלית של ישראל ביתנו שמאמינה בחיסול מונופולים, בהסרת חסמים, בהסרת רגולציה, והסירה כבר חסמי ייבוא. זה הרי מה שעשינו בחוק ההסדרים".
בעוד שהשיחה שבה שוב ושוב לנושא הרכב, ח"כ רופא־אופיר מנסה לאורך הערב להסיט את השיחה גם לנושאים נוספים.
כמי שהייתה כתבת משטרה ופלילים במשך שנים ונשואה כיום לקצין משטרה, כפי שהיא מספרת, היא מציבה, לדבריה, את סוגיית הביטחון האישי כאחת הסוגיות הבוערות. "אם יש משהו שמטריד אותי זה לא חמאס, ולא נסראללה וגם לא איראן", היא אומרת. "מטריד אותי מה שקורה פה, בתוך הבית. ואם מישהו חושב שהפשיעה בחברה הערבית אינה משפיעה עלינו, אז הוא מאוד טועה. הפשיעה מגיעה גם לכאן. הדרך לפתור את זה היא גם בחיזוק משטרת ישראל והגדלת כוח האדם שלה וגם בהחמרת הענישה".
בין היתר, ח"כ רופא־אופיר מדברת על חשיבותה של יציבות שלטונית. "בכל ערב אני פוגשת את עם ישראל", היא אומרת. "זה חלק מהספורט האולימפי שנקרא בחירות. אני פוגשת אנשים שכבר לא מאמינים שמישהו יכול לפתור בשבילם משהו, ואני יכולה להבין למה זה קורה כי יותר מדי שנים הבטיחו לנו הבטחות ובפועל לא קרה כלום. אז פה אני פוגשת ציבור של יבואנים מקבילים, אבל יש יותר מדי אנשים שהבטיחו להם הבטחות והדברים לא קורים. מישהו פה אמר מקודם שנבחרי ציבור צריכים לעבוד בשביל הציבור, וזה לא משנה למי אנחנו מצביעים. אבל זה כן חשוב. אנחנו צריכים לחשוב מהי תפיסת העולם שלנו".
בסוף הערב אני פוגשת את קורן, שאומר לי: "אם המצב הזה ימשיך ככה, אני אצטרך לסגור את אולם התצוגה שלי בראשון לציון. אולם תצוגה שהשקעתי בו הרבה מאוד כסף שחסכתי במשך שנים רבות".
בעקבות הערב הזה תצביע לישראל ביתנו?
"בעקבות ההיכרות האישית שלי עם שרון רופא־אופיר אני אצביע לישראל ביתנו".
"אני חושבת שחמש מערכות בחירות הפכו את הקהל הישראלי לקטן אמונה", אומרת ח"כ רופא־אופיר לפני היציאה. "מצד אחד הבטן שלו מלאה על השינויים שחייבים להתרחש כאן, אבל מצד שני הבטיחו לו כל כך הרבה הבטחות, שהוא כבר לא מאמין שמשהו באמת יכול להשתנות. בתוך חמש מערכות הבחירות האלה היה אי אחד של שפיות: שנה ורבע של ממשלה שבאה וניסתה לעשות משהו אחר, שונה. במפגש שלי עם אנשים הנושאים שתמיד צפים הם יוקר המחיה והביטחון האישי.
"אני לא סתם פוגשת אנשים מתוסכלים וקטני אמונה. אבל התפקיד שלי הוא קודם כל להראות להם שאפשר לחיות אחרת, להראות להם שהתחיל כאן תהליך, שהוצאנו כבר את הרכבת מהתחנה. הדבר השלישי הוא להגיד להם: זה בידיים שלכם להחליט. אני משתדלת בכל ערב כזה לתת להם עובדות, להציג את האני מאמין המפלגתי שלנו וגם להפיח בהם תקווה שאפשר לשנות".