כ־40 משתתפים נאספו מול חילי טרופר, שר התרבות והספורט מטעם מפלגת כחול לבן, בחוג הבית שנערך בבית פרטי בשכונת צהלה בתל אביב. ספה ארוכה ושורות של כיסאות סודרו בקפידה בחצר. שולחן עץ ניצב בין השר והקהל, ועליו הונחו אשכולות ענבים וקופסאות מאפים.
דווקא שם, לצד הבריכה התכולה, נכונה לי הפתעה, כששתי מילים צפו שוב ושוב לאורך המפגש: ממלכתיות ופריפריה. מארגני המפגש ומשתתפיו התעקשו: הממלכתיות לא חלפה מהעולם, ויש ישראל אחת, גם אם יש קולות אשר טוענים אחרת. בתחילת המפגש מודה טרופר, שמתמודד בבחירות במסגרת רשימת המחנה הממלכתי, כי במערכת הבחירות הנוכחית הוא לרוב לא פוגש את הקהל התל־אביבי. מישהו בקהל צוחק ואומר בתגובה: "הוא בא לנוח היום".
"ממלכתיות היא לא רק השם שלנו, זאת המהות שלנו, הדרך שלנו", אומר טרופר במפגש. "ממלכתיות בעיניי היא העדפה תמיד של טובת הכלל, לפני בוודאי טובתך האישית, אבל גם לפני טובת המגזר, או הקבוצה שלך. על זה בן־גוריון דיבר כשביקש לפרק את הפלמ"ח, ובגלל זה בגין קרא 'לא תהיה מלחמת אחים'.
עד לפני כמה שנים, זה היה נראה נורא בנאלי, אבל לצערי בשנים האחרונות יש הרבה יותר מפלגות סקטוריאליות, והשיח הפך להיות אנחנו ואתם. לכן אנחנו, המחנה הממלכתי, מתעקשים לשאול על טובת הכלל. גם כשיש דיונים פוליטיים וגם כשיש משברים, בני גנץ תמיד ישאל: מהי טובת המדינה? הביטחון שלי בדרך שלו יושב על זה, יושב על זה שבאמת יש שם אדם שתמיד ישאל מהי טובת המדינה".
עובד חממה, מארח המפגש, מספר לי כי הוא עוקב מקרוב כבר זמן ממושך אחר נציגי הציבור של מפלגת כחול לבן, שכעת חברו לרשימת המחנה הממלכתי. לדבריו, הבשורה שהם מביאים עמם אינה מגיעה לציבור. "אין להם את תיבת התהודה שיש למפלגות ותיקות אחרות, ולכן פתחתי את ביתי", הוא אומר.
"כדי שישמעו בצורה בלתי אמצעית איש משכמו ומעלה. איש שבא בטוב, מתכוון לטוב ועוד מסביר לקהל שלו שכשהוא יהיה בעמדת קבלת ההחלטות - הוא יעשה את הטוב ביותר לישראל, ולא בהכרח את הטוב ביותר לאותו קהל שהצביע לו. זה מה שישראל צריכה: אנשים שמאחדים, מפייסים, שמסתכלים על תורת ישראל ואוהבים אותה".
טרופר, איש חינוך ואיש הציונות הדתית, מתאר בפני הקהל כי בכל פעם שניגש אליו אדם מהציונות הדתית שמתלבט אם להצביע לו, הוא שואל את טרופר על התקציבים שהוא יעביר לחינוך הממלכתי־דתי. לדברי טרופר, הוא מפתיע את אותו בוחר באומרו ש"הוא לא הכתובת" וכי ידאג לתקציבים לחינוך עבור מי שצריך. "בעיניי, זו קודם כל הפריפריה החברתית והגיאוגרפית", הוא אומר.
"הרי אין עוגה מספיקה לכולם. לכן כולם כמובן יקבלו את התשתית הבסיסית. אבל אחר כך נייצר דיפרנציאליות, ומי שבג'סר א־זרקא יקבל יותר ממי שבקיסריה, ולא כי בקיסריה יש אנשים רעים, אלא כי אין לי מספיק לכולם. ובקיסריה הרשות יכולה להוסיף עוד קצת כסף, וההורים יכולים להוסיף עוד קצת כסף, ובג'סר א־זרקא מה שניתן זה מה שיהיה. בפריפריה אין ילדים פחות חכמים או פחות מוכשרים, יש ילדים עם פחות הזדמנויות. ואם יהיה שם ילד ציוני דתי, הוא יקבל בוודאי, אבל זה לא משנה אם הילד יהודי, ערבי, דתי או חילוני. וזאת האמת שלנו. מי שרוצה נציגות שמבינה שצריך לעשות פוליטיקה ומבינה שיש פשרות, אבל מה שתמיד יכריע הוא טובת הכלל - זאת הכתובת".
פתרון שורש
החלק הראשון של הערב מתנהל בשקט כה מופתי עד כדי כך שאני נבוכה לזוז במקומי שמא ארעיש. טרופר לא מרים את הקול ולא משתמש במיקרופון. בדבריו הוא משתף את הקהל ברגעים המאתגרים והמורכבים של כהונתו. "חלק מהתסכול בעולם הממלכתי המתון הוא מכך שפחות שומעים אותך", הוא מודה.
"זאת מכיוון שאין לנו שנאה בלבנו, אנחנו לא תוקפים אישית. יש לי מחלוקות עמוקות, אבל אני משתדל לא להטיח עלבונות באופן אישי. לכן כשאתה נשאר בשיח הענייני, זה לכאורה פחות מעניין. הרבה פעמים סיפרו לנו שהמיקרופון נמצא כל הזמן אצל הקיצונים, שאם תפתחו את אתרי החדשות תשמעו את זה שדיבר הכי מכוער, הכי נמוך, הכי בוטה, ומי שיבוא מהחלל החיצון יחשוב שכך רוב הישראלים מדברים, אבל האמת היא שרוב הישראלים לא מדברים ככה".
אחד המשתתפים, אשר מספר כי בעברו הצביע למפלגת הבית היהודי בראשותו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, מודה לטרופר על דבריו. "דווקא הגישה הממלכתית היא שנדרשת ונחוצה כל כך לעם שצמא לה", הוא אומר. קולות בקהל מביעים תסכול ממערכת בחירות נוספת. רבים תוהים כיצד יצליחו נציגי המחנה הממלכתי להרכיב ממשלה אל מול גוש הימין של נתניהו. "כל מי שרוצה להחליף את נתניהו, האופציה הריאלית היחידה שלו בעיניי היא בני גנץ", עונה טרופר. "נכון, היא סבוכה. זה לא יהיה קל, זה לא יהיה פשוט, ויידרשו פה חיבורים מורכבים".
אל מול קולות סקפטיים בקהל, טרופר עונה: "אני לא נאיבי, אין לי ספק שהמפלגות החרדיות מעדיפות קואליציה עם בן גביר, סמוטריץ' ונתניהו, ולכן אם יהיו להן 61 מנדטים, לצערי כל הדיון הזה לא רלוונטי. השאלה היא מה יקרה אם אין להן 61 מנדטים, ואני מזכיר לכם שבארבע מערכות הבחירות האחרונות הן לא הגיעו ל־61. במצב כזה הדמות הפוליטית היחידה שאנשים מהבלוק של נתניהו ומהמפלגות החרדיות יזוזו עבורה היא בני גנץ".
לדברי טרופר, השינוי הגדול בבחירות הנוכחיות הוא שהמפלגות החרדיות אינן חלק מהקואליציה, ולכן המשך הפלונטר הפוליטי והידרדרות לעוד מערכת בחירות – הם עוד יותר בלתי רצויים עבורן. בנוסף, הוא מביע ביטחון בכך שגנץ הוא הדמות הפוליטית שיכולה כרגע להרגיע את המתחים הפנימיים.
בהמשך עולה שאלה על מערכות הבריאות והחינוך והשפעת אי־היציבות השלטונית עליהן. "המורים הם כמובן תחום שקרוב ללבי", אומר טרופר. "אני שמח שחתמו על הסכם שמעלה את השכר. אבל בסוף גם כאן נדרשת ממשלה יציבה לאורך זמן, כי הסיפור הרבה יותר מורכב. צריך לפתור את מעמד עובדי ההוראה בישראל, שיש לו גם נגזרת תקציבית.
"משכורת היא חלק מהפתרון, אבל גם אוטונומיה יותר גדולה למורים היא חלק, גם תקציב דיפרנציאלי לחינוך הוא חלק, גם חיבור יותר חזק עם החינוך הבלתי פורמלי הוא חלק, וגם גמישות בהעסקה. כמנהל בית ספר אני צריך להיות מסוגל לפטר מורה רע. אם לא יהיה שר חינוך במשך כמה שנים, זה לא יקרה. המערכות הציבוריות קורסות לתוך עצמן בגלל אי־היציבות הפוליטית, ונדרש פה תהליך, נדרש פה פתרון שורש".
בעקבות האב
בשורה הראשונה יושב יונתן יעקובי, נער בן 15 שמשתתף באופן פעיל בדיון, אף שהוא עוד לא יכול להצביע כמובן.
מה נער בן 15 עושה בחוג בית פוליטי?
"האמת שפוליטיקה היא דבר שמאוד מעניין אותי, אני גם מאוד מתעניין בגיאוגרפיה ובהיסטוריה. ראיתי פוסט באינסטגרם על המפגש הערב, אז החלטתי לבוא ולשאול כמה שאלות את השר. שאלתי אותו אם הוא פוסל את נתניהו, אם הוא יקים ממשלה עם החרדים, וכמה הוא מוכן לוותר עבורם".
קיבלת תשובה מבחינתך?
"הוא ענה על הכל בצורה פנטסטית, מאוד עניינית".
מפתיע לראות אותך פה ולא מול מסך
"גם אני מכור למחשבים, אבל כשזה מפגש פרסונלי, לפגוש פוליטיקאי אמיתי, שר מכהן - זה מרגש".
היית רוצה להיכנס לפוליטיקה יום אחד?
"החלום שלי זה לעשות סרטים".
בסוף הערב טרופר משתף אותי בחשיבות של המפגשים הללו עבורו. "כדי לנצח בבחירות, צריך לעבוד בכל המישורים", הוא אומר. "למפגש עם אנשים יש אפקטיביות יותר גדולה מרק פוסט או ראיון. מי ששמע אותך ברדיו - במקרה הטוב יצביע לך. מי שפוגש אותך פנים מול פנים - אומר 'אני שותף שלך'". אני שואלת את השר אם הוא עתיד להישאר בתפקידו כשר תרבות אם אכן מפלגתו תזכה להרכיב ממשלה, והוא משיב: "אני מאוד אוהב את התפקיד שלי, אבל אני לא יודע".
לאחר שהאורחים כבר התפזרו, חממה מסכם את הערב מבחינתו. "נתניהו מנסה להפריד, ליצור 'אנחנו והם', ישראל הראשונה וישראל השנייה", הוא אומר. "אבא שלי הגיע לישראל יחף מעיראק ועבד מאוד קשה בשביל לבנות מדינה. אחרי זה הוא בנה משפחה, ובסוף הוא בנה גם עסק. אני מרגיש מחויב למדינה ולציונות של אבא שלי.
"גם אם עשיתי טוב בחיים ולמדתי קשה ועבדתי מאוד קשה והיה לי קצת מזל והצלחתי, זה לא אומר שלא אכפת לי ולא בוערת בי הציונות שלי - והיא בוערת. אני חושב, ואני באמת אומר את זה בענווה, שצריך להיות לי אכפת מאחיי בפריפריה. בשנה האחרונה ראיתי איך בני גנץ והקבוצה שמסביבו הרימו את הפריפריה, כמו ש־20 שנה בליכוד דיברו ולא עשו".