מה ההבדל בין "מזון" ל"אוכל"? כיצד הבנה חיונית זו משפיעה על איך שבא לנו להרגיש ועל הבריאות שלנו?
בתחום תודעת המזון אנחנו מתייחסים למזון בדרך האינטגרטיבית של המילה, כלומר ההתייחסות היא לכל מה שמזין אותנו. לתזונה יש חלק מרכזי בהזנה ובאיכות חיינו, אבל לא רק; אנחנו גם אוכלים לעצמנו את הראש 24/7 והמזון נכנס אלינו דרך חושים, זיכרונות, חוויות, מחשבות, אמונות. מילה, צליל, מראה - כל אלו משפיעים עלינו וכך גם הדרך שבה אנחנו מדברים, חושבים ומרגישים משפיעה גם על מה וכמה שנבחר לאכול.
כל שינוי תזונתי שמצליח לאורך החיים ויוצר איזון, נעשה בסנכרון ובחיבור רצוי ומשלים עם התודעה, אחרת הוא יהיה זמני.
על מנת שנבין את ההבדל המשמעותי בין מזון לאוכל בחיינו, עלינו להבין שלמעשה תפקיד התזונה בחיינו הוא לספק לנו מרכיבים חיוניים כאלו שהגוף אינו יודע לייצר בעצמו, ולכן תפקידנו - כמנכ"לים של מפעל חיינו - לספק לו אותם. הגוף החכם שלנו מייצר את רוב התרכובות להן הוא זקוק, ולנו נשאר לספק לו רק כמה מרכיבים חיוניים. אחרת, החסרים ישפיעו על תפקוד הגוף-נפש.
במרכיבים החיוניים שעלינו לספק לגוף באמצעות תזונה נמצאים ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן חיוניות, חומצות אמינו חיוניות (אבני היסוד של החלבון) ופחמימות. ככל שאנו צורכים מזון טרי, לא מעובד, יתקבלו לתפקוד הגוף-נפש יותר מרכיבים חיוניים מזינים. נתון חשוב בתזונה הוא, שכל עיבוד מאבד. כלומר, כל תהליך של עיבוד - חיתוך, טחינה, בישול, אפייה או תהליך תעשייתי אחר – גורם ברמה כזו או אחרת לאיבוד מרכיבים חיוניים, כוויטמינים ומינרלים.
"אוכל" הינו מזון אולטרה - מזון שעובד וכאמור איבד מרכיבים חיוניים שהגוף זקוק להם. לרוב מתווספים לאוכל מרכיבים שהגוף לא צריך ולא יודע מה לעשות איתם, כמו חומרים משמרים, סוכרים ועוד. מערכות הגוף נאלצות להתמודד עם חסר במרכיבים תזונתיים חיוניים (ויטמינים ומינרלים) מחד, ומנגד מתקבלים מרכיבים שאין לגוף צורך בהם, או שיש לו עודפים מהם כמו פחמימות וסוכרים. במקרים כאלה נקבל חוסר איזון שיתבטא במגוון עצום של אפשרויות, כמו: עייפות, שומן בטני, נשירת שיער, פגיעה במערכת החיסון ובמערכת העיכול ועוד...
בכל בחירה תזונתית השאלה החיונית היא מה אנחנו מרוויחים? איך בא לנו להרגיש? כעת ייתכן שחולפת בכם מחשבה של הימנעות, שעליכם להימנע מאוכל ולהתמקד רק במזון. חיוני לציין, אין כל פסול לשלב בתפריט אוכל שאינו מספק לגוף מרכיבים חיוניים. נהפוך הוא: מדובר בחלק בלתי נפרד מחיינו. אולם, מתי אנחנו חווים מצב שהאוכל אוכל אותנו ולא אנחנו אותו? מתי האוכל הופך לאויב במקום לאוהב? כאשר אין איזון בתפריט היומי – כלומר כאשר התפריט מורכב ברובו מאוכל ולא ממזון.
בתחום תודעה המזון, בדרך "תודעה מזינה" ובספר "לא משמינים מאוכל", אנחנו מתירים את הפלונטרים שנוצרו בחיבורים בין הרגשות החיוניים לבין האוכל ומחזירים את החיבור הרצוי והמזין בין הרגשות לתזונה. כיום החיבור בין רגשות חיוניים כמו אהבה ותשומת לב מתקבלים על ידי אוכל ולא באמצעות מזון (לדוגמה: "אין חגיגה בלי עוגה", "גלידה מפנקת"). פלונטר זה בחיבור בין הרגשות לאוכל יוצר מצב של ניסיונות להימנע מאוכל, לשלוט בו, ובעיקר יוצר מצב של רעב רגשי. כתוצאה מאותו פלונטר שנוצר בין הרגשות לאוכל כתוצאה מהרעב רגשי, עולה הנטייה לבחור יותר באוכל ופחות במזון חיוני בתפריט - נתון שמגדיל את החסרים התזונתיים.
על מנת לפנק את גופנו כפי שמגיע לו, אני ממליצה להעלות למודעות את משמעות ההבדל בין מזון לאוכל ולשלב בארוחות יותר מזונות (קטניות, אגוזים, ירקות, פירות, דגנים מלאים, תבלינים שווים ועוד שפע שקיים גם בעולם החי), ופחות אוכל (מאפים, דגנים מעובדים כמו פתיתים, פסטה, קוסקוס, בורגול, סוכרים, רטבים מוכנים, מנות מוכנות עם חומרים משמרים למיניהם וכדומה).
רצוי לשחרר את חישובי הקלוריות ולהתמקד במהות המזון והתזונה, והמלצה חיונית נוספת: תדלגו, תחייכו, תשירו, תרקדו, תקשיבו.. תמצאו מה ממלא אתכם באהבה, באמון, בשמחה ללא תלות בדבר מאכל.
החיבור בין הגוף-הנפש-המזון הוא טבעי ורצוי, ולכו האכילה היא תמיד רגשית. השתדלו שהיא תהיה חיובית. לחיי החיוניות.
הכותבת היא מרצה, מנחת קורסים ומטפלת בתחום תודעת המזון, מחברת הספר "לא משמינים מאוכל" ומפתחת הדרך לחיים: "תודעה מזינה"