הפסטיבל הקולינרי של לוחמי הקומנדו יוצא לדרך: "חייבים לאלתר חיוך"

ב־6 באוקטובר חגג תומר סולנה יום הולדת 44 בקיבוץ עין שמר. “היה בילוי ממש מהנה, והחברים מקיבוץ מבוא חמה נשארו לישון אצלנו", הוא משחזר. “בבוקר קמתי מוקדם, נחשפתי לחלק מהדברים בוואטסאפ והיה לי ברור שמשהו גדול קרה. נפרדתי מכולם בחיבוקים וטסתי לדרום".
באותו סוף שבוע חגג גם יוחאי נבו, בן 44 ממושב מולדת, אירוע משפחתי אצל הוריו בחצבה בערבה.

כשהגיע צו 8 טלפוני, הוא מצא את עצמו ללא ציוד ובגדים מתאימים, כיוון שהכל נמצא בצפון: “חבר זרק עליי נעליים במידה 47. השארתי את הרכב המשפחתי לאשתי, לקחתי את הרכב של הוריי, נתתי נשיקה למשפחה ודרך המראה של הרכב עוד נתתי מבט אחרון למשפחה המנופפת, ובפנים צצה ההרגשה שאולי זו הפעם האחרונה שאני רואה אותם. אחת הבנות בכתה והבן הצעיר מבטו היה מופנה לאחור, הרגשתי מועקה שלא הרגשתי מאז מלחמת לבנון השנייה.

כבר התחלתי להבין שישראל עוברת משהו בסדר גודל אחר, ושאני צריך לומר ביי לחיים הפרטיים. בדרך ליחידה התקשר אליי סוכן ספק הבשר שעובד איתנו כבר 13 שנה וביקש ממני שאעזור לו ליצור קשר עם בנו שהקשר איתו נעלם באחד מהבסיסים בעוטף. ניסיתי להרגיע אותו ולתרץ לו שכנראה המערכת הסלולרית קרסה. טעיתי והטעיתי. הבן של הסוכן זה שלו ברנס ז"ל, שנרצח בעודו נלחם כמו אריה בבסיסו".

מחר (שישי), אחרי מעל לשלושה חודשי מילואים ברצועת עזה, יקיימו השניים את הפסטיבל הקולינרי “מדורות" בכפר הנוקדים - אירוע אוכל עם החוג “הסועד הנודד" שיכלול סוף שבוע חווייתי של אוכל משובח, טבע, ריקודים וחמימות האש החורפית במדבר, וינסו להחזיר לעצמם ולסובבים אותם מעט משמחת החיים, כזו שעוד אפשר מעט להתנחם בה.

השניים הכירו ביחידת קומנדו מסווגת לפני שנים רבות. “מאז השחרור, כל חברי הצוות מהיחידה שומרים על קשר קרוב, גם בזכות המילואים וגם בזכות מפגשים קולינריים שמתארגנים לכל הצוות בחצבה", מספר נבו.

כעשרה חודשים אחרי השחרור מהשירות הסדיר יזמו השניים יחד את חוג “הסועד הנודד" וכל אחד הביא את האהבה שלו - יוחאי כאיש הבשר ותומר כאיש היין: “חברנו יחדיו מתוך חזון משותף, משוגע ופנטזיונרי: לצאת מאורות הפלורסנט המרצדים של מטבחי הגורמה ומשרדי השיווק של היין, ולהפיק ביחד אירועי קולינריה מול נופים עוצרי נשימה, המשתלבים עם הכמיהה ליצירתיות, אהבת הארץ, אוכל מעולה ושמחת החיים הפשוטה".

חוג “הסועד הנודד" מפרסם אחת לחודש דרך קהל חבריו את נקודת המפגש הבאה. המשתתפים ישנים באתרי טבע וקמפינג מדהימים, כאשר בסיום האירוע איש־איש ממשיך לדרכו, אם לביתו ואם להמשך טיול. אחת לשנה מתקיים הפסטיבל "מדורות" בכפר הנוקדים, שמתקיים גם במזג אוויר חורפי.

בואו נחזור למלחמה.
סולנה: “הימים הראשונים היו קשים ביותר בעיקר ברמה הנפשית - כמות האנשים שהכרנו שאיבדו את חייהם באותו יום מקולל גדולה. בכל יום נחשפנו לעוד שם ולעוד פרצוף, אנשים ממעגלים קרובים אליי ולמשפחתי. עילי זיסר ז"ל, שרק לפני שנה ערכנו לכבודו ולכבוד אשתו תומר חתונה, נהרג. אסון גדול".

נבו: “בשבוע הראשון היינו עדים בעינינו ובאפנו למרחץ הדמים הזוועתי. גופות, ירי, ארטילריה, תאורות לילה, ריח של אבק שריפה ומוות, בעלי חיים אומללים שמסתובבים ללא מזון, חיילים מזדקנים וצעירים שעזבו הכל ובאו לתוך לב עזה לסגור חשבון עם הבלהות. כל זאת לצד נשים חזקות להחריד שנשארו לבד בעורף ללא הגנה, פרידות קשות מהמשפחה, מפגשים מנחמים ומרגיעים, הבנה שהמשפחה היא הכל, וההבנה שהבית לא יכול להבין אותי ושאני לא יכול להבין את המשפחה. טירוף רע, מדינה אוכלת יושביה. ועדיין, אין מקום אחר שפוי ליהודים בכל פינה על הכדור הזה חוץ מהרצועה הקטנה הזו שכלואה בין מלתעות השטנה".

סולנה: “התקווה הכי גדולה שלי היא שנצליח להישאר מאוחדים. מדהים כמה הצלחנו להיות מגובשים בתקופה הזאת בלחימה: חלקנו ימניים, חלק שמאלנים, חלק דתיים, חלק פחות, אבל הסתכלנו אחד לשני בעיניים וראינו רק טוב, בלי סיסמאות. האכזבה הכי גדולה היא שחזרנו הביתה מהמילואים והחטופים לא. אנחנו במלחמה, אין אחד שלא מכיר מישהו שנהרג באסון הזה. אין מישהו שאין לו קרוב משפחה שהתפנה מביתו, הרבה בעלי עסקים לא יודעים מה יהיה בכלל עם העסק שלהם. קשה לראות איזשהו אופק ומתי כל זה ייגמר. ולמרות זאת, חשוב לתת לנפש זמן מנוחה, רגע להתנתק, לזכור שעוד יהיה טוב, לנסות להיות חיוביים גם עכשיו. לאירוע הקרוב בכפר הנוקדים הוזמנו משפחות שכולות לקחת חלק ללא תשלום".

נבו: “הרוע חי סביבנו ולפעמים בתוכנו, בכל רגע נתון צריך לזכור מי ומה נשאר מאיתנו, לפעמים זה חיים טובים ולפעמים זה צל של חיים. אנחנו כרגע בחושך. ובתוך החשיכה חייבים לאלתר חיוך - גם כשהוא לא אמיתי וכשהכאב מפלח את נשמתנו. אני למדתי בזמן הלחימה שלקום בבוקר ולעשות ולהיות בחוץ ולהתאחד בכוח - זו הדרך היחידה להזיז לכמה רגעים את הקטסטרופה. כולנו שותפים לקטסטרופה, כולם מכירים מקרוב את הקטסטרופה, אי אפשר להתכחש לה. אבל אפשר, ולו לרגע אחד, לשתות כוסית לזכרם, לזכרנו, לזכר התמימות ולזכר החיוך שהיה אמיתי. כי זה מה שנשאר כרגע. אז מי שמסוגל נפשית ומשפחתית לתפוס רגע כזה בנוקדים - אנחנו נדאג להאכיל אותו, לפנק, להשקות ואולי גם קצת לשמוח. שמחה בצל האסון. שמחה בצל הלם הקרב. שמחה שכבר לא תהיה דומה לשמחה שלפני ה־7 באוקטובר".

אוכל ללא חשמל

האוכל בפסטיבל “מדורות" יבושל בשטח על ידי השניים תוך שימוש במדורות, בגחלים, במעשנה של בשר, בסירים כבדים (כמו פויקה) ובנוף המרהיב הנספג ישירות אל תוך האוכל המבעבע בעוד המדורה דולקת ומחממת את הסובבים ואת האווירה. התפריט מציע שימוש בחומרי גלם מקומיים של ארץ ישראל בשילוב מזרח תיכון ומדבר.

האוכל המוגש נעשה ללא חשמל, בטכניקות עבודה המתבססות על מדורה, גחלים וגז בלבד. עם הזמן, מתוך תהליך למידה, הם פיתחו דרך מיוחדת להפיק אירועי גורמה איכותיים ללא תלות, למעט מים זורמים, בתנאי המקום. כך נערכות סעודות, הכוללות לחמים טריים; שוקי טלה הקבורות באדמה בין שכבות של גחלים; פויקה מבעבע עם צוואר שור; שיפודי ענק של בשר אנטרקוט במשרה של סילאן ולימון כבוש; פסטות טריות שממולאות בחצילים שנשרפו במדורה מגזעי הדרים ועוגות פונדנט שוקולד נוזליות שנאפות על גחלים לוחשות - חוויית אוכל חד־פעמית.

בנוסף לאוכל המשובח יתקיימו בכפר מגוון פעילויות לכל המשפחה - עמדות שוק צבעוניות, מופע קרקס וג’אגלינג אש לכל המשפחה, מתחם קולנוע מדברי לילדים, מסיבת ריקודים מחוממת אל תוך הלילה, מגוון פעילויות מדבריות ומפגשים מרגשים עם בעלי החיים בכפר, סדנת אקרו־באלאנס משפחתית, ארוחת בוקר ישראלית, יציאה לטיולים באזור, מתחמי זולה מפנקים, שלל דוכנים ועוד הרבה יותר. כפר הנוקדים מציע מגוון אפשרויות לינה שונות: החל מקמפינג במתחמים מחוממים המאפשרים להתחבר אל הטבע או באחד מחדרי האירוח המפנקים. זה הזמן לצאת אל הטבע המדברי הבטוח וליהנות משלל פעילויות מגוונות באווירה יוצאת מן הכלל.