הרי אילת בחופשת חנוכה אטרקטיביים במיוחד לטיולים רגליים בזכות מזג האוויר הנוח. אצלנו זו כבר מסורת בת 11 שנים של בילוי עם משפחות וחברים, מדלגים ברגל בין הר שלמה להר אמיר, עושים קומזיצים בערבים, וכן, גם קצת שופינג לפני החזרה צפונה. השנה נשברה מעט המסורת. משפחתי וחברי יצאו כרגיל, אבל אני נשארתי (מבחירה מושכלת ומשמחת) בבית. לבד. הבית שבדרך כלל הומה, במיוחד בחגים, הפך פתאום ריק. ריק לגמרי. מעבר לכך שהרגלים כמו שינה (ויקיצה), פנאי לקריאה ולצפייה בטלוויזיה (או נכון יותר צפייה מרתונית בסדרת טלוויזיה) השתנו, גם כל מה שקשור לאוכל ולארוחות משתנה בנסיבות כאלה, כשנמצאים לבד בבית יום אחרי יום אחרי יום.
בדומה לסטודנטים, אנשים שגרים בגפם, זוגות שחווים את הקן המתרוקן וגם קשישים שנותרו ללא בני זוגם, מצאתי (בתוך פחות משבוע) שכשאוכלים לבד, האוכל מקבל משמעות אחרת. כשאנחנו אוכלים, לא רק חוש הטעם מעורב בחוויה. ריח התבשיל, מראה הצלחת ומרקם המזון - כל אלה משפיעים על “הטעם". אפילו ה"רעש" בזמן הלעיסה, כשהאוכל פריך מאוד, ושומעים שהוא מתפצח בפה, מעורר את התיאבון. בימים הבודדים שבהם ביליתי לבד בבית, הרגשתי שגם לחוש “החברה" יש השפעה מסוימת על “טעם" האוכל.
אז מה השתנה?
הכנת האוכל
אם לא נביא בחשבון את אלה שעבורם בישול הוא זמן איכות המשלב יצירתיות, הנאה ואולי גם תרפיה, מי שמבשל לעצמו, יקדיש זמן קצר יותר לטובת ההכנה, 5־ 10 דקות. כך נגזר שגם מגוון המזונות מצטמצם.
זמן הארוחה
יש כאלה שמקצרים את זמן הארוחה ואוכלים מהר, אולי אפילו מהר מדי. אצל אחרים, דווקא כשיאכלו לבד, זמן הארוחה יהיה ארוך באופן משמעותי, במיוחד כשאין לאן למהר. ארוחה קצרה משמעותה, לא אחת, שנסיים אותה לא שבעים, ולאחר שעה נחפש שוב מה לאכול. ארוחה ארוכה מדי יכולה להסתיים באכילה של כמויות גדולות, שלא לומר מוגזמות.
סוג האוכל
מאחר שזמן ההשקעה בהכנת הארוחה מתקצר, מדובר ברוב המקרים בארוחות קלות, לעתים של מזון מהיר. סנדוויצ'ים, מזון מהמקפיא שמחומם במיקרוגל ותוספת ירקות במקרה הטוב. חלקנו אף יוותרו על הכנת אוכל ויזמינו משלוח מאחת המסעדות הקרובות.
תרבות האכילה
הבחירה במקום האכילה הרבה יותר “ליברלית", כשאנחנו לבד בבית. בעמידה מהסיר שעל הכיריים, ישירות מהמקרר או במיטה. לעומת זאת, אכילה בחברה מחייבת ישיבה מסביב לשולחן. באופן דומה, אם היינו רואים את ילדינו שותים מבקבוק ולא מוזגים לכוס, אוכלים ללא צלחת, זוללים גלידה ישירות מהקופסה המשפחתית או מניחים רגליים על הכיסא, סביר להניח שזה לא היה עובר ללא קריאה לסדר.
אכילה רגשית
חברה טובה יכולה לסייע כשאנחנו כועסים, נסערים או לחוצים. כאשר אנחנו לבד, תחושות כמו שעמום, עצבות או בדידות מציפות אותנו בעוצמות גבוהות יותר. אוכל משמש לעתים כמקור מנחם, ובעקבות כך אנו צורכים יותר מזונות עתירי שומן ועתירי סוכר. או להפך, חוסר תיאבון שגורם לנו לצריכה מעטה מדי של רכיבים תזונתיים חשובים.
התפריט שלנו אינו קבוע, הוא משתנה במהלך החיים, והיכולת לאכול מזון בריא מושפעת מהסביבה החברתית שלנו, כמו מצב משפחתי (נישואים, ילדים בבית) וקשרים עם מכרים. בגיל מבוגר נוטים לעתים לאכול פחות טוב. במחקר גדול שנערך באירופה על בני 50 פלוס הגרים לבד, עלה כי הם צרכו 2.3 מנות ירקות ביום פחות מבני גילם שגרים עם בני זוג. זהו אחד הנתונים ממחקר שהשתתפו בו 25 אלף איש בגילי 40 ־ 80 , והוא ממחיש את הקושי.
איך מתמודדים?
מהיכרות עם אנשים סביבי, וכן עם מטופלים, שאוכלים לבד, אני מציעה מספר דרכים להתמודדות עם התופעה.
קניות
דווקא במקרים אלו אני ממליצה לא להתפתות להזמנות מהירות באינטרנט, אלא לצאת החוצה לשוק או לסופרמרקט לפחות פעם בשבוע. הריחות, הצבעים של הירקות והפירות, החשיפה למוצרים חדשים על המדפים, מגרים לטעום ולהתנסות בהם בבית. כאשר סלסילת הפירות ומגירת הירקות במקרר מלאות, הסבירות שנרצה לאכול גדולה יותר. כדאי לשים לב לא לקנות כמויות גדולות מדי, כדי שלא ייזרקו.
מקפיא
להשתמש בו בקביעות. אם הזמנו משפחה/חברים בסוף השבוע, כדאי לבשל מראש כמויות גדולות יותר ולהקפיא במנות קטנות בקופסאות. כשממש לא יתחשק לנו לבשל ארוחה, יהיה נחמד להפשיר קציצות מבושלות, וכל שנותר הוא להכין במהירות ובקלות אורז ולחתוך ירקות טריים לצדו.
פינוק
לשנות את החשיבה. להתייחס לעריכת השולחן ולהכנת הארוחה כאל פינוק, ולא כאל טרחה, בדיוק כמו לארגן את האמבטיה החמה.
תמיד טוב שיהיו במטבח
ירקות מוקפאים: ברוקולי, כרובית, תרד, פטריות, כמו גם לקטים המכילים מבחר ירקות. ירקות מוקפאים הם אופציה היכולה להיות זמינה בכל עת ונוחה. ניתן לחמם את הירקות המוקפאים במיקרוגל עם מעט מים, לתבל קלות - ולהגיש.
דגים בקופסאות שימורים: ארגוני בריאות בעולם ממליצים על אכילה של שתי מנות דג בשבוע כחלק מתזונה נכונה. רבים מאיתנו נרתעים מהכנת דגים. פתרון טוב וקל הוא דגים משומרים כמו טונה, סרדינים או מקרל.
לחם מדגנים מלאים: אני בעד לחם. פרוסה או שתיים של לחם מחיטה מלאה עם שכבה דקה של גבינה, אבוקדו, טחינה או טונה - בארוחת ביניים או כחלק מארוחה גדולה. כיכר אחת, לפחות, של לחם פרוס מדגנים מלאים במקפיא, תבטיח “לחם טרי" בכל זמן שנחפוץ.
גרגרי חומוס: כמו שאר הקטניות, החומוס עשיר בחלבון ודל בשומן (לא במקרה של סלט חומוס, אלא רק גרגרי חומוס). קל ופשוט לשלב את גרגרי החומוס בתפריט. אפשר לאכול חופן או שניים כמו שהם כארוחת ביניים. ניתן לקנות אותם קפואים בשקיות או בקופסאות שימורים, ולאכול אותם עם מעט פלפל שחור גרוס גס. לחלופין, ניתן לשלב אותם לצד המנה העיקרית או במרק, בתבשיל או בסלט.