אין לנו בעיה עם יופי מלאכותי. להיפך, לפעמים אנחנו מסוגלים להתרגש ממראה מזרקה גדולה, מאגם שתחתיתו אריחי בריכה וממפל מים (מלאכותי, כמובן), כמעט כמו שאנחנו מתרגשים ממראה הבניאס. כל אלה (למעט הבניאס) הם הנוף הנפרש למרגלות היושבים במסעדה החדשה "סילו" בפארק פרס בחולון.



אין לנו בעיה עם יופי מלאכותי, אבל יש לנו בעיה עם חום. ביום שבו הגענו המסעדה הייתה כה לוהטת (מבחינת טמפרטורה, כן?), כה הזענו, שהתחשק לנו לקפוץ ראש לתוך האגם המלאכותי, הגם שהוא בעומק של חצי מטר בלבד. אחד האחראים שם מלמל משהו על תקרה לא מקורה שדרכה נכנס החום, אבל זה רק הרגיז יותר חלק מהלקוחות. מן ההגינות היה לבשר בטלפון לכל מי שמזמין מקום, שהמסעדה לא ערוכה; ולמי שכבר הגיע – לחלק איזושהי תשורה על חשבון הבית: מנה ראשונה, קינוח. לא משנה, לא רק בקבוק מים מהברז וכוס עם קרח. תודה, את זה נותנים גם בארומה.



האמת היא שיש למסעדה המעוגלת פוטנציאל גבוה להצליח: היא יפהפייה, עיצוב הפנים מדויק ומשדר חום (תרתי משמע) וביתיות, עם גוני עץ וירוק (חבל רק שהעציצים מכילים צמחים מלאכותיים), ואפילו השירות מקצועי וידידותי. הבעיה העיקרית שלנו באותו ביקור הייתה האוכל.



קצת מפתיע, שכן על התפריט אמון רובי פורטנוי, שף בעל רזומה עשיר ומרשים. ואולי דווקא בשל הציפיות הגבוהות, התוצאות מאכזבות למדי. ברוח הנוף המרשים והמסעדה היפהפייה, גם המנות הוגשו בפרזנטציה מעוררת התפעלות: מדויקות, צבעוניות, מגרות למראה. לו היו נותנים פרס על צִלחות, "סילו" הייתה זוכה. הבעיה מתחילה בטעמים: בזה אחר זה הרגשנו טעמים תפלים, כמעט אנמיים, ללא עזות וללא יצריות. בדיוק הפוך מהמנות הנועזות שהוגשו ב"טיילור מייד", מושא הביקורת הכתובה כאן למעלה.



עוגת הריזוטו שהתלוותה למנת "שני ארנצ'יני" (42 שקלים) הייתה התפלות בהתגלמותה, וגם שני הכדורים היפים למראה מבחוץ לא הגשימו את הבטחתם כשנברנו לתוכם. גבעולי האספרגוס בגריל (45 שקלים) היו דקיקים ולא בשרניים, אבל לזכות המנה יש לציין את הפולנטה ששימשה כמצע: נימוחה, רכה, מענגת ומדויקת. מצדנו אפשר היה להמשיך עם הפולנטה גם למנה העיקרית.



המלצר לא שאל מדוע החזרנו מנה כמעט שלמה (ויפהפייה) של רביולי דלעת ערמונים (69 שקלים), שכמובן נכללה בחשבון. אם היה שואל, היה מקבל את התשובה הזו: בצק הרביולי היה כה קשה, שיחד עם המילוי האנמי שבתוכו הפכו את המנה למאכזבת ביותר בשנת 2015, וזאת למרות חומרי גלם מבטיחים ועזי טעמים.



הפרזנטציה המפעימה נמשכה גם במנה שנקראת קינוחי ילדים: על מגש עטוף נייר הוגשו חמישה סוגי קינוחים שונים, יפהפיים, צבעוניים ומגרים למראה. למעט מוס השוקולד הטעים מאוד, כל השאר הרגישו לנו כמו קינוח בארומה. טעימים אבל משעממים. במילים אחרות: יש עוד עבודה. 




"סילו", מתחם לה פארק, חולון 03-5733315

ציון: שני כוכבים וחצי