מאז ומעולם, אנו, הישראלים, התחברנו לתרבות היוונית, האיטלקית והערבית, למטבחי עניים שנועדו לשמח לבב אנוש. מאחורי כל החומות והריבים, אני מאמינה כי מסתתרים קווים משיקים, שרק יכולים לעודד אותנו לשמח ולשמוח, לשיר על שולחנות, לחבק אנשים, ולאכול מגוון מנות טריות וטובות שמגיעות מהחקלאות המקומית שלנו. כשאני חושבת על מסעדה יוונית, אני מדמיינת מיד ירקרקות מרירה של שמן זית שנשפך בנדיבות על חתיכות גבינה מלוחה, עגבניות אדומות עם טעם עז, דגים קטנים מטוגנים עם מליחות של ים שנשאר באצבעות, חיוכים מזמינים של אנשים פשוטים, צלחות שנשברות, ובעיקר מוזיקה מענגת של בוזוקי, שמחה והמון פינוקים.



לאחרונה נפוצו שמועות על מקומות יווניים חדשים שנפתחו בתל אביב. מלבד השוק היווני המתקיים מדי שישי ביפו, נפתח סופלקי יווני העונה לשם "סיפתח", והוא התמקם לו באבן גבירול. מדובר בפיצרייה יוונית, המתעתדת להיות הגירסה המסעדתית של הבר היווני השמח, "קפיטן", בשוק הכרמל.


הפעם, בחרנו ב"ספרטה", ואליה הגענו שמחים ורעבים כהרגלנו. עם כניסתנו למקום, רשמנו נקודת זכות ראשונה כשראינו שהמסעדה מציעה דיל אטרקטיבי ביותר לחובבי השמחה והשתייה – אלכוהול ללא הגבלה במחיר של 98 שקלים. בהחלט שווה, אך עם זאת לא מצאנו את האווירה במקום כעושה חשק לשתות ללא הרף.



ולמרות שפנינו לא היו לכיוון האלכוהול, מצאנו את המקום עצמו חמים, במרכזו בר גדול, וסביבו שולחנות בר. שמנו לב גם לקומה העליונה, שהיא לא פחות ממושלמת בעיניי לאירוע קטן ושמח. בפן המוזיקלי, המוזיקה המתנגנת בווליום עדין, ומשדרת אווירה רגועה יותר ופחות טברנה מתהוללת. בהמשך הערב, היא התעמעמה והפכה לכמעט בלתי מורגשת, מה שהיה חבל, כי טברנה טובה מכניסה את המוזיקה כחלק מהתפריט שלה, ופחות כמוזיקת מעליות.




"פחות טברנה, יותר מסעדה סולידית"


התפריט בנוי ממנות פתיחה על טהרת ירקות ובשר, שמוגשים על צלחות נירוסטה. הקונספט מיועד לחלוקה בהשראת הטרנד הנוכחי ובהתאם להוויית המטבח היווני, אבל השולחנות קטנים מדי מכדי להכיל יותר משלוש מנות. בשלב מסוים, השילוב בין שלוש מנות וארבעה דרינקים הופך לבלתי אפשרי.



כמו ישראלים רבים, פתחנו את הארוחה עם לחם. הלחם שקיבלנו היה לחם מטבלים המזכיר סופגנייה, אליו התלוו חמישה מטבלים בצלוחיות קטנטנות משתנות, במחיר של 59 שקלים, מחיר מוגזם בהרבה מובנים. המטבלים היו קטנים וכללו טחינה, טחינה סלק וממרח שום. בעיניי, מנה שאמורה לפתוח את הארוחה ולעתים גם ללוות אותה, צריכה להיות מתומחרת סביר, באזור ה-39 שקלים. ואם תרצו את הלחם לבד, זה יעלה לכם רק תשעה שקלים. אמנם המחיר לא מצוין בתפריט, אבל כדאי שתדעו את זה. עוד הזמנו: צ'יפס זוקיני (32 שקלים), ברוסקטות עם עגבניות וגבינה (28 שקלים), סביצ'ה (42 שקלים), דגים מטוגנים (78 שקלים) וגירוס פרגיות וטלה (68 שקלים).



המנה המנצחת של הארוחה, צ'יפס הזוקיני, הגיעה מצופה בבלילת בירה עדינה ולא כבדה. הסביצ'ה, שהגיע מיד לאחר מכן היה אנמי, היוגורט השתלט על הטעם, ובמקום שהמנה תגיע על "ארבע ברוסקטות לוהטות", כפי שתוארה בתפריט, קיבלנו בתמורה שני צנימים שמנוניים. המנה הייתה חסרת טעם, והדג עצמו נעלם בתוך הבלאגן. גם מנת הברוסקטות עגבניות ופטה הייתה משעממת ונטולת טעם. אולי אלו היו העגבניות עצמן, או אולי מצב הצבירה של הלחם, שהיה רך ולא צנימי בעליל. כך או כך, היה חסר טוויסט, שמן זית יותר דומיננטי, מלח גס ועשבי תיבול. חבל על הפספוס, הכנת מנה כזו היא די פשוטה.



הדגים המטוגנים שקיבלנו היו ברבוניות. קיבלנו חמש יחידות עם ערימת תפודוני צ'יפס מצוינים ופריכים, שהיו מתחרים ראויים למנה החביבה עלינו, צ'יפס הזוקיני. הביצוע של המנה היה נכון ונטול התחכמויות, אבל 78 שקלים הוא מחיר גבוה מדי עבור התמורה. במסעדת "שצופק" הסמוכה, תקבלו תמורת 15 שקלים נוספים חמש ברבוניות נוספות, ואפילו ב"פישופ" במתחם שרונה תקבלו את אותה המנה ותשלמו פחות.



גירוס הפרגיות וטלה היה עשוי היטב מבחינת הבשר, אבל עמוס מדי בתיבול, ובלתי אפשרי לאחיזה. נאבקנו באכילת נתחי הפרגית והטלה. ייחלנו להנאה מהביס המוגזם הזה שהפה מייחל לו, אחד כזה שנוזל מרוטב, כמו ביס מפיתה עם שווארמה לוהטת. במקום זה, אכלנו אותו בסכין ומזלג, ודי מיצינו את העניין אחרי כמה ביסים. גם במקרה הזה, המחיר היה מוגזם ביחס לתמורה.



אם נסכם את הארוחה, הביצוע היה חביב ולא יותר מזה. אני לא אומרת שכל מנה צריכה להיות בהכרח זולה, אבל מנות חלוקה צריכות להיות מתומחרות בהתאם ללוקיישן, לקהל ולמטרה אותה מנסים להשיג.



ב"ספרטה", התמחור והאווירה הופכים את המקום לפחות טברנה וליותר מסעדה סולידית. בעניין השירות, הוא היה מקצועי, אם נשים בצד את חוסר הידע המשווע בסוגי האוזו. מה, לא תוציאו איזה צ'ייסר אוזו מדי פעם, לא תפנקו במאזט מעניין? אז מה אם אנחנו לא חברים של הבעלים כמו אלו שלצדנו. לא שיווענו לפינוק, אך שיטת האירוח היוונית לא הורגשה כלל. כרגע, המקום משדר יותר מדי תל אביביות, ולאו דווקא במובן האיכותי, אלא יותר במובן האווירתי. כל זה, יחד עם האווירה הרגועה מדי ומוזיקת המעליות היוונית, נותן חשק לאכול וללכת, ופחות לאכול ולשתות עד לא ידע.



ספרטה, ירמיהו 54, תל אביב.