מסעדת "גריג" פועלת ארבעה חודשים בלבד, וכבר מועמדת לכל מיני פרסים, כגון "המסעדה הטובה ביותר" ו"השף הצעיר הטוב ביותר". עוד לפני שטעמנו ביס, אנחנו מעניקים למסעדה פרס: "הצרפתית היחידה שמוכרת מנות ראשונות ב־20 שקל". בינתיים, המלצרית מעדכנת אותנו שפירוש המילה Garrigue בצרפתית הוא חורש ים תיכוני.



כבר לפי לחמי הפתיחה ניכר שיש לבחור, שף עידו פיינר, כישרון: במקום צלוחיות בלסמי בשמן זית וחמאה עייפה, מוגשים איולי אצות מעודן וקרם סלק פוטוגני וממכר, עם ארבעה סוגי דגנים: לחם שיפון שנאפה במקום, לחם אנשובי (לחובבי הז'אנר), גריסוני סלק יפהפיים וקרקר עשוי תרד. איזו פתיחה נהדרת, מכאן אפשר רק ליפול.



אז אמנם לא הייתה נפילה, אבל אפשר לומר שמנות הפתיחה היו הטעימות ביותר מכל יתר הארוחה. סלט העגבניות של רושפלד מקבל כאן טוויסט חגיגי: הוא מוגש בתוך מרק מלון. איך עגבניות משתלבות עם מלון? ובכן, תודו שזו מנה מסקרנת, בטח אם משלבים בה גם פלפל חריף ושקדים. מסקרנת, יצירתית, נועזת - ואנחנו מחבבים נועזות במטבח - אבל בפועל לא טעימה במיוחד. מרעננת, קיצית (באמצע נובמבר), אבל לא עסיסית כפי שהיה מצופה ממנה (40 שקלים). גם מנת תפוח האדמה הסגול ייחודית: פנים הירק מוצא החוצה, הקליפה עצמה מטוגנת, ותוכנו, עם ערמונים ויין, מוחזר פנימה, ומסביב ייהום רוטב שמנת. בפועל, דווקא טעם השמנת דומיננטי, ובסופו של יום מתקבלת מנה שהזכירה לנו את רשת בתי הקפה "קפולסקי" של פעם - תפוח אדמה בשמנת (30 שקלים).



גם המנות העיקריות מסקרנות ומאתגרות - לפחות על הנייר. כבר טעמנו בחיינו חזה ברווז (95 שקלים), אבל לא ברוטב תפוזי דם. ובכן, דם לא ממש מצאנו במנה וגם לא תפוזים, אבל התנחמנו בכך שנתח הברווז היה עשוי במדויק והוגש עסיסי למדי בפרזנטציה יפה. מכולן אכזבה מנת שקדי הטלה (90 שקלים), שהתפריט פירט בפרוטרוט את מרכיביו - ארטישוק ירושלמי (מצאנו חתיכה קטנטנה), תפוח אדמה, קולרבי (ולא קולורבי כפי שנכתב בתפריט), גלדי בצל (אפשר גם לכתוב סתם בצל) ורוטב לימון. בפועל, האחרון השתלט על המנה ועקר ממנה כל אפשרות לצאת אל גבולות הטעמים האחרים מלבד חמוץ. אכזבה.



כשנגסנו בקינוח - עוגת סולת עם קרם לימון וגלידת ריקוטה ללא סוכר, שמכינים במקום (30 שקלים) – סיכמנו: לבחור יש פוטנציאל. אנחנו די משוכנעים ששנה מהיום, בתקווה שהמסעדה תחזיק מעמד, התפריט יהיה מהודק יותר ויציג מנות מנצחות. עם סימן קריאה.



Garrigue, אחד העם 15, תל אביב, 03-9030677




מקום סוכריה - רשמים מביקור קסום ב־Papabubble, החנות הראשונה בישראל שבה מייצרים סוכריות בעבודת יד


דווקא בשבוע שבו מפורסם בכלי התקשורת כי ישראל היא המעצמה מספר אחת בעולם באכילת סוכר, יצא לנו לבקר בחנות הראשונה בישראל שבה משחזרים את ייצור הסוכריות בעבודת יד. וזה מקסים כמו שזה נשמע: שתי בנות לשות בצק סוכר מול חלון הראווה, מוסיפות בצק צבעוני וחותכות בקפידה סוכריות קטנטנות בשלל מרקמים, ובו־בזמן ההמונים בוהים מבחוץ ומצלמים.



התחושה נעימה, ילדותית וקסומה, ומזכירה את ג’ולייט בינוש בסרט “שוקולד”. את התפקיד של בינוש ממלאת מיכל רובין, לשעבר בכירה בתחום השיווק, שעזבה את משרת השכירה הבטוחה וארוחת הצהריים על חשבון החברה לטובת מימוש פנטזיות. ואיזה אומץ יש לה.



בחנות אפשר למצוא סוכריות בטעמי פירות, ביניהם פסיפלורה, פטל, תפוז, בננה, אננס, ליים, קיווי, ענבים, תות, מנגו, לימון, אשכולית אדומה ועוד, וכן שילובים כמו אננס ופסיפלורה, תות ושמנת, לימון ושמנת, תפוח וקינמון, קפה ושוקולד ואחרים. בחנות נמכרים גם מיקסים ייחודיים של סוכריות בצורות שונות, כמו מיקס יום הולדת, מיקס אהבה ומיקס תל אביב. המוצרים מגיעים במגוון אריזות שינועו בין 60־190 גרם ומחירן 16־45 שקלים.



Papabubble, דיזנגוף 179, תל אביב, 073-7856947