אי אפשר לומר שרגלנו לא רעדה כשנכנסנו למסעדה, לראשונה מאז פרצה הקורונה. הדיווחים הם על עשרות מקרים של הידבקויות בקרב בני נוער, ואנחנו תוהים אם לא הקדמנו את המאוחר. למה לא נשארנו בבית ואכלנו אורז וקציצות, בפעם המי־סופר־כמה, והשארנו את החששות מעבר למפתן הבית? לא עדיף?
ובכן, צפירת הרגעה: מיד לאחר שאנחנו מזמינים בטלפון מקומות במסעדת קיטו קאטו אנחנו מקבלים מסרון עם קישור להצהרת בריאות. הנה, זה כבר מרגיע (1), רק נקווה שאנשים לא מבלפים. כשאנחנו מתייצבים במקום, מודדים לנו חום בכניסה (מרגיע 2). ואז מובילים אותנו לחצר, ויש בריזה. אם כבר יש למישהו קורונה – היא מתעופפת לה עם הבריזה (מרגיע 3), או כך לפחות אנחנו מקווים. ולא פחות חשוב – אנחנו לא פוגשים במסעדה אפילו בן נוער אחד. פגשנו את תובל שפיר, אבל נדמה שהוא כבר עבר את הגיל, ברוך השם. המלצרים עטויי מסיכות ונקווה שהן יישארו על אפיהם ולא על סנטרם גם בעוד שבועיים ושלושה, ואף אחד לא יתרופף במשמעתו. אנחנו מבטיחים לעקוב.
קיטו קאטו (ביפנית: שם החטיף הידוע קיט קאט) ממוקמת במרכז של המרכז של המרכז של תל אביב – במרחק מעבר חציה אחד מדיזנגוף סנטר, בפינה שבה שכן במשך שנים בר גיורא. המקום עבר שיפוץ לפני כשנה, והיום המחזה הנראה לעין משמח לבב אנוש: גינה יפנית צבעונית, מעוצבת בטוב טעם, עם אינספור צמחים מטפסים המשווים לה מראה של ג’ונגל (יש ג’ונגלים ביפן?), אווירה בוטיקית, צוהלת במתינות וצוות מלצרים, ברמנים ומארחים שמבינים עניין. בזה אחר זה יוצאים מחלל המטבח מגשי סושי צבעוניים ומגרים – נראה שהם עשויים בקפידה, שחומרי הגלם טריים (ובכן, הגענו ביום השני לפתיחת המקום), ועדיין ניכרת התרגשות באוויר. התפריטים אינם חד־פעמיים, וחבל. זו אומנם לא אווירת השאננות השוררת במסעדות רבות אחרות, אבל אם כבר מקפידים, למה לא עד הסוף? התפריט מורכב מכ־30 מנות שרינג מתוך רצון שהסועדים יחלקו – גם זה לא ממש אידיאלי בתקופת הקורונה, אבל זה מה יש, ועם זה ניזהר.
מאחורי המטבח עומד השף היפני יאמה אוימוידה שאומר: “גדלתי בכפר בדרום יפן, וכבר הרבה זמן שאני רוצה לחשוף קצת מהמטבח היפני המסורתי הזה. המטבח שעליו גדלתי הוא לא זה שמצוי בערים הגדולות ובטח לא זה שהושפע מהכניסה של המערביות ליפן”. בין היתר, אוימוידה מנסה להחדיר בארץ את המודעות לחומר גלם חדש: יובה (העור של הטופו) הוא הקרום הדק שנוצר כשמבשלים חלב סויה, בדומה לקאימק המוכר מארצות הבלקן. בקיטו קאטו מכינים במקום את היובה בשיטות בישול מסורתיות. בעזרת צ’ופסטיק ארוך המיועד לבישול, דולים את הקרום שנוצר ואותו מניחים על סלט היובה כמהין. הסלט מכיל אייסברג, סלנובה, חסה משי ואנדיב ברוטב מחית כמהין לצד שורש לוטוס קריספי, עגבנייה וצנון, והוא כולו משחק של מרקמים כאשר היובה מעניקה לו את הקרמיות (54 שקלים).
חיבבנו מאוד את סוקי יאקי (72 שקלים) – נתחי בקר מוקפצים ברוטב וארישטה, אטריות אודון, טופו, גזר, בצל, בצל ירוק וחלמון ביצה באמצע המחבת, שמתפוצץ ומוסיף אקשן למנות דומות שכבר פגשנו. אהבנו יותר את יוזו צ’יראשי (86 שקלים). צ’יראשי זה סושי מפורק והמנה נחשבת לקלאסית ביפן הכפרית. זו מנה שהאיכרים היו אוכלים בסופו של יום עבודה עמוס, עם חומרי גלם שהיו מלקטים מהשדות. הסושי בצורת הרולים נולד בערים הגדולות, ואילו צ’יראשי מחוברת למסורת: אורז סושי, ירקות טריים, ירקות טמפורה ודגים, מתובל בסויה ומוגש בקערה אחת. בקיטו קאטו המנה כוללת אורז, לוקוס, סלמון ביוזו, מיקס סלמון סקין, טמגו, אבוקדו, מלפפון, אספרגוס ושמן שומשום, ובאמצע הצלחת, כמדומנו, פרחי אמנון ותמר יפהפיים ואכילים.
השירות מקצועי, ידידותי וזמין לכל מענה, הקהל כולל בעיקר בני 30 פלוס, זוגות ומשפחות החוגגות יום הולדת, ואווירת הקורונה, בסך הכל, עוברת בציון לא רע. כשיצאנו מהמסעדה, הרגל כבר לא רעדה.
דיזנגוף 64, תל אביב 03־7781101
חדשות האוכל
ד"ש מקנטקי
לא בטוח כמה מדבקות אדומות היו אמורות לככב על המוצר הבא, אבל לעזאזל, כמה שהוא טעים. ואם כבר לחטוא, אז עם זה. רשת המסעדות העולמית Kentucky Fried Chicken - אשר לראשונה מאז 2012 פתחה מחדש סניפים בישראל עם מסעדה ראשונה בסבב הנוכחי בנצרת בחודש פברואר האחרון בקול תרועה (עד שהגיעה הקורונה) - מתרחבת ופותחת שתי מסעדות חדשות. האחת תיפתח בימים הקרובים בדליית אל כרמל עם כ־90 מקומות ישיבה בשטח של 280 מ”ר.
השנייה תיפתח במיקום מרכזי בחודשים הקרובים במתחם הבילוי סינמה סיטי בבאר שבע. פתיחת שני הסניפים היא חלק מההתרחבות המתוכננת של רשת KFC בכל רחבי ישראל בשנים הקרובות. כמו במסעדה בנצרת, גם בסניפים החדשים יגישו בישיבה, בטייק אווי ובמשלוחים את מנות הדגל המפורסמות של קולונל סנדרס המיתולוגי, מייסד המותג. התפריט בישראל ישמור על הטעם המקורי המבוסס על מתכון סודי של 11 תבלינים ועל מסורת ההכנה של המנות במסעדות הרשת ברחבי העולם.