מידי שנה עם צאת יום הכיפורים, כשהסוכות הראשונות כבר מתחילות לבצבץ בגינות של השכנים אני יודעת שהגיע הסתיו. יש אולי שבועיים בשנה בהם אני מרגישה סתיו סמי אירופאי ואפילו נהנית ממנו, רגע לפני שאני מתחילה להתלונן על אלרגיה. השנה לא ממש ראיתי סוכות, ואם יש משהו שאני מתנחמת בו בסבב השני של הסגר, כתחליף לסוכה הקבועה שלנו על הגג, הוא בריפרוש מתמיד של אתר משרד הפנים הפורטוגלי כדי לבדוק אם התקדמתי בעוד שלב עם הדרכון. איך אומרים אצלנו? שיהיה, לכל מקרה שלא יהיה. 

עסק משפחתי 
כנצר למשפחה שהגיעה מחרז, מחוז השרי שבדרום ספרד ועברה בארץ הפורט שבצפון פורטוגל  - משפחת סוחרים שעסקה בין היתר בבדים ומאוחר יותר במשקאות חריפים, תראו מה זה גנטיקה! - החלטתי להקדיש את מנת האסקפיזם השבועית שאני מגישה לכם כאן, לסוג יין לא מאוד נפוץ בקרב שתיינים ישראלים מדופלמים, ושהצליח להמתיק לי במעט את ה"אין סוכה" על הגג השנה.

בשביל זה יש חברים 
לאבישי, אחד מחבריי הטובים, ולי נוצרה מעין "שגרת סגר" שנפתח תמיד בכמה בקבוקי יין איכותיים. בפעם הקודמת הוא פינק אותי עם יינות יבשים שהתאימו לאווירת הסגר הראשון והפעם, ממש בלי לדעת שאני חובבת יינות קינוח בעיקר בעתות חירום וללא קשר לקוקטיילים, הוא שלח לי שני בקבוקים שידעתי שאפתח ביום הכי קשוח של הסגר.

נמל מבטחים
פורט הוא יין אדום, מתוק חזק שבניגוד לאסוציאציה שעולה לכן בראש על יין קידוש, מדובר ביין איכותי ביותר המיועד לאניני טעם. הפורט מגיע במקור מעמק הדורו בפורטוגל. אחרי שסוחרי יין מאנגליה חיפשו תחליפים ליין "בורדו" בזמן המלחמה עם צרפת במאה ה 17, הפורטוגלים הכירו לאנגלים את הפורט שהוא בעצם יין עם ברנדי שמתווסף במהלך התסיסה. את הפורט בדרך כלל שותים אחרי הארוחה בכוסית קטנה של ברנדי "כדי להוריד את האוכל" אבל אם אתן שואלות אותי, 20 אחוזים של אלכוהול יכולים לבוא נפלא ככוסית שעומדת בפני עצמה גם בארבע אחרי הצהריים במרפסת או בערב שמתחיל להיות בו קצת קריר.

גרהמ'ס פורט טאוני  (צילום: טליה לוין)גרהמ'ס פורט טאוני (צילום: טליה לוין)

מהפכה במטבח 
כשחיפשתי כוס מתאימה והפכתי את כל ארונות המטבח - בסוף התפשרתי על כוס וויסקי חדשה שקניתי במקס סטוק רגע לפני שסגרו לנו את החיים,, מצאתי סינר שקבלתי באירוע פסטה איטלקי לפני שנתיים עם שפים שהגיעו לפה במיוחד מלומברדיה, לפני שהשם עשה קונוטציות של קורונה. היה שם גם מאיר אדוני. וואו איך התגעגעתי לחיים של פעם. על הסינר כתוב שהחיים קצרים מידי כדי לאכול פסטה גרועה, אז מיד הכנסתי את הרוטב המוכן בחזרה למקרר, הכנתי רוטב חדש בעצמי מעגבניות שרי טריות ומזגתי כוסית של הפיין טאוני של גרהמ'ס. מדובר באחד מבתי הפורט הותיקים בעולם, שנוסד ב 1820 והטאוני שלו - פורט שמתיישן בחביות עשר שנים ומעלה ומאבד את צבעו האדום, הוא מאד עדין ומתאים גם למתחילות בז'אנר.

חולמת בפורטוגזית  
הבקבוק השני מאד הצחיק אותי כי הוא התאים לסיטואציה. דיאבלו 666 (אמאל'ה!) דארק רד, מיקב קונצ'ה אי טורו שבצ'ילה. זה כמו טיול ליער מכשפות בליל גשם סוער, שבאופק בקתה מעץ עם אור ואח דולק, וכוס של יין משובח ומלא. יין שלמרות שמו הצליח לגרש את השדים הרעים, ואחרי כמה לגימות  ממנו נרדמתי כמו תינוקת. מה שכן, הוא לא רק סגר לי את הפינה עם הפסטה, אלא גם דרבן אותי להתחיל סוף סוף לשבת וללמוד פורטוגזית כמו שצריך.
קונצ'ה אי טורו - דיאבלו 666 (צילום: טליה לוין)קונצ'ה אי טורו - דיאבלו 666 (צילום: טליה לוין)