Amusing title, anyone can cook! What’s even more amusing is that Gusteau actually seems to believe it. I, on theother hand, take cooking seriously. And no, I don’t think anyone can can do it

(אנטואן אגו, מבקר המסעדות בסרט רטטוי).  

נדמה לי שאין אף חובב קולנוע (ואוכל) רציני, שלא אהב את הסרט רטטוי. אם יש כזה, אז הוא כנראה לא באמת חובב קולנוע, או אוכל, ומה שיותר גרוע, הוא ככל הנראה אדם ערל לב. הסרט המצויר של אולפני פיקסאר שהפך כבר מזמן לקלאסיקה, מציג כזכור את דמותם של העכבר חובב הגורמה רמי, פרח הטבחים לינגווני, שרמי הוא 'המפעיל שלו', ושלל דמויות בלתי נשכחות אחרות כמו הטבחית קולט (שבארץ דיבבה אורנה בנאי), השף המנוח גוסטו, יורשו השף סקינר ('והוא מוכר בוריטוס, מיליארדי בוריטוס" הציטוט החביב על בני ביתי) וכמובן, דמותו האימתנית של אנטואן אגו, מבקר המסעדות המרושע, שרק מנת רטטוי אחת מצליחה להמס את ליבו.
 
פעם הסתובב בארץ סיפור שדמותו מבוססת על דמותו של מבקר המסעדות המנוח דניאל רוגוב. שטות גמורה כנראה. אם כבר אז להיפך. אבל אחלה סיפור. לא קל להמשיך ולהיות מבקר מסעדות אחרי שצופים ברטטוי, ואני אומר את זה מידע אישי לצערי. לשמחתי, אני כבר לא לגמרי מבקר מסעדות. רק חצי. בסרט, כאמור, מצליח לינגווני הצעיר לגרום לאגו להתרגש בזכות מנת רטטוי מופלאה אחת ששולחת אותו בחזרה ישר אל מחוזות ילדותו.

רטטוי בהכנה  (צילום: חיליק גורפינקל )רטטוי בהכנה (צילום: חיליק גורפינקל )
למי קראת גיבץ'?
כפי הנראה, אף ישראלי אינו חווה צמרמורות אושר למראה מנת רטטוי, בעיקר משום שאצלנו קראו לזה גיבץ', וככה זה גם נראה. אבל זה לא ממש חייב להיות ככה. טוב, גם ליצור מופת ארכיטקטוני, אם להתייחס למראה של מנת הרטטוי בסרט, לא ממש חייבים, או יכולים, בעיקר לא אחרי יום עבודה, או אבטלה מפרך באמצע הקורונה. מספיק להתייחס בכבוד וברצינות לחומרי הגלם ואם אפשר, לא להסתפק רק בקישוא מסמורטט וחציל שנשכח בקצה האחורי של מגירת הירקות יותר מדי זמן. אני, למשל, קימבנתי לעצמי אחלה רטטוי עם מקצה שיפורים חצי יווני, וכך עשיתי.

החצי היווני שלי 
במחבת גדולה דיה, חיממתי שמן זית בנדיבות ואז טיגנתי בו לאט בצל אדום פרוס גס. אחרי כמה דקות הוספתי גם כרישה קטנה פרוסה לטבעות, שומר קטן פרוס גס וכמה שיני שום. עכשיו הגיע תור החציל, קטן, בקוביות בינוניות ואחרי עוד כמה דקות גם זוקיני פרוס גס (לא קישוא בהיר בבקשה, אתם לא רוצים גיבץ', הרי כבר סיכמנו). עכשיו אפשר וכדאי לצרף גם פלפל אדום חתוך לקוביות גדולות, ואם יש אז גם צהוב. והנה מגיע הקטע היווני (חוץ מהשומר שכבר רמז עליו), כמה זיתי קלמטה מגולענים. אם רוצים ממש להתפרע, ולמה שלא תרצו, אפשר וכדאי להוסיף גם כמה צלפים, ורבעי ארטישוק משומר בשמן זית. ענף רוזמרין טרי קצוץ גס, כמה עלי מרווה טריים, כמה עלי בזיליקום ואפשר גם אורגנו, או אורגנו יבש אם אין (ובאמת קשה למצוא עכשיו) מלח, פלפל. כשהכל השחים קלות אבל לא הפך לסמרטוט, מכסים את כל הכבודה בבקבוק פסאטה (רוטב עגבניות איטלקי דליל) מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה רבע שעה. זה הכל. חלה טריה לניגוב או סתם לחם טוב, או בלי.
רטטוי  (צילום: חיליק גורפינקל )רטטוי (צילום: חיליק גורפינקל )

בובמה של רוזה 
את כל הכבודה הזו ליוויתי עם כוס רוזה איטלקי נהדר מסיציליה. מדובר ברוזה בשם 'סקלונרה אטנה רוסטו' מהיקב הסיציליאני  טורה מורה. הוא מיוצר מענבי נרולו מסקלסה המגיעים מחלקות למרגלות הר האתנה. ואם לא שמעתם עליהם, זה בסדר. גם אני לא. מה שחשוב הוא שמדובר בבומבה של רוזה, פירותי כדבעי אבל לא מדי, קצת פירחוני אבל לא מטהר אוויר, קליל אבל לא מטופש ובקיצור, אחלה יין לרטטוי ובכלל. עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לדחוף למכשיר את העותק הישן של רטטוי ששמרתם ולא זרקתם כשהילדים גדלו (או להזמין אותו בפופקורן טיים, או איך שלא קוראים לזה), למזוג לעצמכם כוס גדולה, לשים לידה צלחת רטטוי ענקית ולבכות. מאושר או מעצב זו כבר החלטה שלכם. 

רטטוי ורוזה  (צילום: חיליק גורפינקל )רטטוי ורוזה (צילום: חיליק גורפינקל )