החדשות מלאות בידיעות קשות ומדכאות, אך אנחנו המבוגרים למדנו "לחיות" איתן. עם זאת, עדיין קורה שאנחנו נתקלים בידיעות חדשותית שמטלטלות גם אותנו, אם זה על האונס הקשה בפעוטה בבית שמש, או על חיילים צעירים שנהרגים בגבול מצרים. ואם אנחנו מעורערים מהחדשות - איך מרגישים הילדים שלנו? 
אין ספק שפרסומים מסוג זה מעוררים תחושות קשות אצל כולנו. הורים רבים מוצאים עצמם מרגישים חרדה, צער והכחשה. לעתים אנו מעדיפים להעלים עין ולא לדבר, מתוך חשש "לתת להם רעיונות" ולהציף. אבל תבינו, אתם הגורם המתווך שיכול לאזן ולהרגיע. ואם הנושא מציף מדי עבורכם, קבלו ייעוץ כיצד להתנהל מול ילדיכם.
הרשתות החברתיות מספקות מידע שרץ ללא הרף - בטיקטוק, באינסטגרם ובוואטסאפ הכיתתי. לדבר עם הילדים על פגיעות מיניות זה לא פשוט. אנו יודעים שפגיעות מיניות מתרחשות בכל המגזרים, ולרוב הן קורות בסביבה הקרובה. ילדים שמשתפים את ההורים שלהם במה שעובר עליהם, או על נושאים שאליהם נחשפו, סביר להניח שיהיו מוגנים יותר. כדאי לנצל את האקטואליה כדי להעלות נושאים לשיחה.
אפשר לשאול שאלות כמו: "האם נחשפת בימים האחרונים לסרטונים מבהילים/ מגעילים/ מטלטלים? 
האם נחשפת לסרטונים שמדברים על פגיעות מיניות?".
אפשר להציע להם: "אם ראית סרטון שהופך לך את הבטן, תמחק אותו ותחסום. שתף אותי ונדבר על כך. אם אתה מרגיש לא נוח לדבר איתי, דבר עם היועצת, המחנכת, או דמות אחרת שנוח לך איתה - אל תישאר עם זה לבד".
תנו תוקף לרגשות: "זה באמת מפחיד, בלתי נסבל, מבלבל, לא נתפס - גם עבורי". 
כדאי להזכיר כללי ביטחון ברשת כשהילדים צעירים, לעזור להם לאשר בקשות חברות, לעודד אותם לשאול אם יש סימני שאלה. להזכיר, גם למתבגרים, שיש אנשים שעוטים מסיכה כאילו הם צעירים, ובעצם הם מבוגרים. 
אם במפגש חברתי/מיני הם מרגישים בבטן לא נעים, לא נכון ולא טוב - הם צודקים.
חשוב לדבר בצורה בהירה ולא עקיפה, בהתאם לגיל של הילד. מגיל צעיר לקרוא לאיברים האינטימיים בשמם, לאפשר שיחה על מיניות, בהתאם לגיל הילד. מגיל צעיר ללמד את הילדים מה גבולי ומה תקין, ולומר שאתם תמיד שם לעזור להם להבין ולשמור עליהם. 
אנו רוצים לשמר תחושת ביטחון והגנה בעולם - לכן יש לציין בפני הילדים שרוב האנשים לא פוגעים, ושחשוב לבחור מי האנשים סביבי. לציין שאם מישהו נפגע, הוא לא אשם, ושתמיד ישתפו אתכם - ואתם תאמינו להם ותעזרו.