כל  המדינה סערה בסוף השבוע כשבת 4 נדרסה בנמל תל אביב על ידי רוכב אופניים בן 16. הנער, שרכב על אופניים חשמליים, פגע בילדה בפניה והמשיך בנסיעה. על פי נתונים שהציג בית החולים איכילוב, יש יותר מ-100 נפגעים בכל חודש מקורקינטים חשמליים. אין ספק שמדובר בנתון מטריד, שחייבים לתת עליו את הדעת.
שיר, נערה בכיתה י’, חזרה מפעולה בצופים. למרות האיסור מהוריה לעלות על קורקינט חשמלי - רכבה עם חברה, והן מצאו עצמן מעורבות בתאונה, שכללה עזרה רפואית. שיר נכנסה לוויכוח עם הוריה, אשר האשימו אותה בהסתרה ובחוסר אחריות.
הכלים החשמליים נפוצים יותר אצל בני 17-14, שבקרבם הם מהווים כ-70% מסך הכלים הדו-גלגליים שבשימוש. במקביל לכך, 19% בלבד מסך הרוכבים הצעירים חובשים קסדה (וכשהם רוכבים עם חברים, השיעור אפילו יורד). בשנת 2016 העלו את גיל המינימום לרכיבה מ-14 ל-16, אבל עדיין רואים נערים צעירים יותר הרוכבים על קורקינטים או אופניים חשמליים. 
כשמדובר בגיל ההתבגרות, המונח ספרציה או היפרדות הוא מושג מרכזי. המתבגר מתנתק מהקן המשפחתי, מהזדהות מוחלטת עם הוריו, מגבש אישיות עצמאית משל עצמו ובוחר קבוצת שווים, חברים, אשר מסייעים לו בהשתלבות בחברה הבוגרת. תהליך זה מלווה הרבה פעמים בבוז ומרדנות מול המבוגרים. “אתם דור הדינוזאורים, אתם לא מבינים כלום”, הם ממהרים לתקוף. בתקופה זו המתבגר מוצף דחפים מיניים ותוקפניים ובודק גבולות. נראה מתבגרים שמאמצים התנהגויות שאינן מתאימות לערכים המשפחתיים: מבחינת לבוש, תחומי עניין, התנהגות מקובלת וכו'. ההתרחקות הפיזית (המתבגר הנעול בחדר) מאפשרת את ההתנתקות הרגשית שדרושה לו. ההורים הכמהים לקרבה עם המתבגרים, ושלעתים רוצים להרגיש הורים צעירים ומעודכנים, מוצאים עצמם נכנעים לדרישות המתבגר. הילדים מתחננים, דורשים ומפעילים את כל כוחות השכנוע שלהם. “לכולם יש, רק לי לא”, “זה הכסף שלי, אני חוסך מהעבודה”, “אני רוכב רק בשכונה”, ועוד שלל תחנונים. 
הורים רבים שואלים אותי: מה עליי לעשות? איך עליי להגיב? ותשובתי היא, כמו במקרים רבים אחרים - כל מקרה לגופו, וכל הורה וסולם הערכים שלו. באפשרותנו לשקול ולסרב לבקשה. הסמכות ההורית היא שלנו, ובאחריותנו לדאוג לרווחתו הבריאותית, הגופנית והנפשית של ילדנו במידת האפשר. עלינו לבדוק עם עצמנו: האם הילד שלי בשל לכך? האם הוא פרוע ואוהב סכנות? האם הוא עצמאי? 
אתם ההורים מכירים את ילדכם ואת הגישה להגיע אליו. יש ילד שהפחדה בענישה תשפיע עליו, יש ילד שזה יגרום לו לעשות "דווקא", יש נערה שדיבור ישיר על הפחדים שלנו יפעיל אותה, ויש כאלו שזה לא יחלחל אליהם. אז מה מניע את הילד שלכם?
• לשבת עם המתבגר, לשתף אותו במידע וסרטונים ו"לחפור" - גם אם הוא מראה התנגדות. האם הוא מכיר את החוקים? האם הוא מכיר שבילי אופניים? לדבר על חוקי התנועה, מעברי חצייה, השתלבות בכביש, ועל החובה לחבוש קסדה. לפרט מהם הכללים של להרכיב/ לרכוב עם חבר.
• להעביר את החוקים והערכים המשפחתיים שלנו, ולזכור שמי שרוצה להסתיר - מצליח, ושמתבגרים נוטים לעשות דברים מאחורי הגב של ההורים, כחלק מתהליך הנפרדות. 
• נהיגה בכלי רכב חשמליים דורשת אחריות, שיקול דעת ובשלות. המשמעות היא לקיחת אחריות על החיים שלהם ושל חבריהם. הבהירו למתבגר מה מצופה ממנו, שמרו על תקשורת פתוחה, ואם הוא רוצה להתנסות - הציעו לו להתנסות איתכם בפעם הראשונה.