דוד פרימן, תושב פתח תקווה בן 56, מתנדב בתחנת המשטרה בעיר ובעלי חנות כלי בית ומתנות ברחוב חובבי ציון בעיר, היה שותף לנטרול המחבל בפיגוע ביום חמישי ברחוב דיזנגוף בתל אביב. אתמול (שישי) הוא סיפר על הרגעים הדרמטיים של המרדף וחיסול המחבל: "הכל קרה תוך שניות. שמעתי יריות, יצאתי מהאוטו, דרכתי את הנשק ורדפתי אחרי המחבל. יריתי בו שלושה כדורים ממרחק שני מטר".

בפתח הדברים סיפר פרימן כיצד הגיע לזירת הפיגוע. "יחד עם בת זוגי, הלכתי לאסוף את הבת שלי, שחגגה יום הולדת 32. היא גרה ברחוב ש"ץ פינת רחוב דיזנגוף. ישבנו באוטו, חיכיתי לה שתצא, ואז שמענו יריות", סיפר פרימן. "שלחתי את בת זוגי לדירה של הבת, דרכתי נשק ורצתי לכיוון היריות".

פרימן מספר: "בצבא הייתי ביחידה קרבית, ואני מתנדב במשטרת פתח תקווה. לפני כל משמרת, מפקד המשמרת מתדרך אותנו שנהיה מוכנים לכל תרחיש, שנהיה ערניים ונחתור למגע. ברגע שיצאתי מהאוטו והבנתי שזה פיגוע חבלני, פשוט רצתי. ראיתי את הפצועים על הרצפה מקבלים טיפול מאזרחים ורצתי לכיוון המחבל. 

"ראיתי שני שוטרים על אזרחי ואת המחבל מסתתר שם בפנים בסמטה שלצד אחד הבניינים וחברתי אליהם. באותו רגע, אתה לא חושב אם תיפגע. זה לא שהפחיד אותי או רעדו לי הידיים או משהו, הייתי מוכן לתרחיש כזה, קיבלתי הדרכה נכונה. רצתי לכיוון היריות למצוא את המחבל, כדי שלא יפגע בחפים מפשע. 

"בזמן הזה, המחבל ירה לכיווננו, כל פעם ירייה בודדת. אחרי שלוש דקות הגיעה ניידת והצטרף אלינו עוד שוטר, ופתאום המחבל החליט שהוא רץ החוצה, ואיך שהוא יצא החוצה, הוא קיבל ממני שלושה כדורים. מהשוטר עוד שלושה ונפל על הרצפה. הוא היה במרחק שניים-שלושה מטרים מאיתנו, ראיתי את הכדורים פוגעים בו".

פרימן מוסיף ומנסה להסביר את התחושות בזמן האירוע: "הכל קרה תוך שניות. המחבל נפל על הבטן, עם היד מלמטה, כנראה החזיק את האקדח וניסה לזוז, אז אחד השוטרים עשה לו וידוא הריגה, שלא יוציא את הנשק ויירה עלינו, שלא יפגע בעוד אנשים. ברגע שהוא נפל וחיסלו אותו, הגיעו מלא ניידות. ישר נכנסתי לאוטו ולקחתי רוורס, לא רציתי להפריע לכוחות הביטחון כשאני על אזרחי. 

"חזרתי לאוטו ולבת שלי, עמדתי לנסוע הביתה ואז הבת שלי אמרה לי: 'לא אבא, אתה גיבור, אני רוצה שיכירו אותך'. היא פנתה לעיתונאי הראשון שהיה שם וסיפרה לו את הסיפור, ומאז ללא הפסקה אני רק מתראיין. "התקשרתי גם למפקד שלי בתחנה, סיפרתי לו את הסיפור. ניגשתי גם לשני קציני משטרה שהיו במקום, הראיתי להם את תעודת השוטר המתנדב ונתתי להם את מספר הטלפון שלי. הם אמרו לי 'כל הכבוד' ולחצו לי את היד".