"למה אנחנו חיים בתוך חברה שמתנהלת על פי סטיגמה ומראה עיניים בלבד? למה מי שנראית יפה יותר גם מוערכת יותר? ואיך זה שמי שמוגבל או נכה, סופג דחייה אוטומטית? את השאלות הללו, אנחנו חייבים להציג יום יום בפנינו, כדי לצאת מהבית עם רצון להיות טובים יותר, כאלה שרואים את כולם כשווים בין שווים, ולא משנה מהי מידת המוגבלות שלהם ואיך הם נראים". את המסר הזה, המגובה בחיוך גדול, צחוק ואסרטיביות, מעבירה ליהי אוחיון בת ה-17 מפתח תקווה, הסובלת מאז שנולדה מחולשת שרירים ניוונית ומרותקת לכיסא גלגלים.

אוחיון, תלמידת תיכון בן גוריון במגמת תקשורת, היא שחקנית ותסריטאית מבטן ולידה, שחולמת להיות שחקנית מובילה ויש לה רק מגבלה אחת - היא נכה 100% ומרותקת לכיסא גלגלים. בשנתיים האחרונות היא לומדת באופן פרטי בבית הספר למשחק וקולנוע של אייל קנטור, והיום (שני) עלה הסרט הראשון בסדרת הרשת "אני 100%" בכיכובה, בו היא מגוללת מצבים מביכים לכאורה מהם היא מצליחה להיחלץ בזכות העובדה שהיא לא רואה בנכות שלה מגבלה, ומקווה שגם הציבור לא.

כדי שתוכל להגשים את החלום, ובעיקר כדי שהסדרה תמשיך ותצמח, חסרים לפרויקט כ-100 אלף שקל. לקראת יום המעשים הטובים, היא מזמינה את הציבור לפתוח את הלב והכיס, ומבחינתה כל תרומה תתקבל בברכה. בפוסט מרגש שהעלה המורה שלה קנטור, הוא פונה ללב של כולנו: "חברים שלי, קחו שתי דקות לקרוא, צריכים פה את עזרתכם. צריכים שתעבירו את זה הלאה. תכירו זאת ליהי, תלמידה שלי, נפש חופשיה, נערה אינטליגנטית, צינית, מצחיקה בטירוף, שחקנית ותסריטאית. אה כן, גם נכה 100% מרותקת לכיסא גלגלים.

"הקשר איתה החל לפני כשנתיים. היא התעניינה בפרטים על בית הספר שלי למשחק וקולנוע, ובסוף שאלה אם המקום נגיש. 'ברור שנגיש' אמרתי כמעט באוטומט. 'טוב, אז אני באה' ענתה. 'נתראה בשני ב-16:30' עניתי. כשניתקתי את הטלפון, לא ידעתי למה לצפות. איך היא תסתדר? מה אומרים ומה לא? מה נעשה בתרגילי החימום הדורשים הליכה פיזית? שנבטל אותם, כדי שלא תרגיש בחוץ, או שנעשה אותם? כאלה שאלות, שפוגשות אותך במקומות הקטנים, אבל היי, הרי אני אדם נאור ומתקדם חשבתי, מלא בסבלנות".

לדברי קנטור, "שום דבר לא הכין אותי למפגש ועוד מפגש ועוד מפגש. הכרתי אדם. ראיתי אדם, לא כיסא. לא טוב יותר מאחרים ולא רע יותר. אדם עם תכונות כאלה ואחרות. כמו כולם. לא היה נושא שאי אפשר היה לדבר עליו, שאי אפשר לצחוק עליו, שאי אפשר לשאול עליו. כשליהי מאחרת, אני נוזף בה. כשהיא מחפפת בטקסט, אני נוזף. מעולם לא שמעתי קיטור על מצבה, מעולם לא ביקשה הנחות על הנכות ומעולם לא הצעתי כאלה. ועוד לא דיברתי מילה על קארין, אמא של ליהי, איזו אישה מופלאה. מבחינתי, פגשתי גיבורת על, לא פחות. היכולת שלה להזיז הרים, פשוט כך, משמשת לי השראה כל בוקר. כל יום".

קנטור ממשיך: "התקשרתי אליה בקיץ, הייתי בברלין ואמרתי לה 'קארין, אני רוצה לעשות סדרת רשת ולשים נכה במרכז'. היא ענתה לי 'נו, אז מה הבעיה?'. אמרתי לה 'אני צריך 100 אלף שקל בשביל זה'. 'יהיה לך, אל תדאג', היא ענתה ככה, בלי בעיה. וכך יצא הפיילוט שלנו לדרך, טלפון לערן זרחוביץ הענקקק והוא בפנים, כי מי יגיד לא לקרין. אז בין החזרות לארץ נהדרת להופעת סטנדאפ, הוא מצא זמן גם עבור ליהי ויש לנו את ההתחלה.

"ועכשיו אתם - אנחנו צריכים את עזרתכם. אנחנו רוצים לעשות סדרת רשת ובמרכזה אדם, אישה, נכה. סדרה קומית מחברת ומגשרת, לא מרחמת לא מתמסכנת. נרגיל את העין לנכה בפריים. לא רק דוגמנים ודוגמניות, יפים ויפות. יחד נעשה שינוי קטן. כל תרומה, כל השתתפות במיזם תעזור לנו. לחיצה קטנה על הקישור ואתם בפנים. תהנו מהפרק הראשון ובבקשה, אחרי שתתרמו, תעבירו את זה הלאה, תתייגו, תשתפו, תפיצו למי ולאן שאתם יכולים".

אוחיון: "עוד לפני שפגשתי את אייל ובית הספר שלו, חלמתי להיות שחקנית. לפני כמה שנים החלטתי לחפש מקומות ללמוד בהם כדי להגשים את החלום. כשמצאתי מקום, התקשרתי לברר וכמובן שלפני הכל מגיעה השאלה המכריעה – האם המקום נגיש? 'לא, ענו לי'. 'אבל יש לבניין מעלית ואפילו כניסה נגישה, אז מה הבעיה', תהיתי, ומהצד השני של הטלפון מיהרו להסביר: 'הלימודים עצמם לא נגישים. בשביל להיות שחקנים צריך לזוז ולנוע, אנחנו לא יודעים איך שיטת המשחק שלנו תעבוד עם נכים'. מהרגע שניתקתי את השיחה, היה לי ברור יותר מאי פעם – אני אהיה שחקנית. בשנתיים האחרונות, בבית הספר של אייל, אני מגשימה את עצמי".

לצפייה בפרק הראשון של הסדרה "קשרים בתעשייה", חפשו "אני 100%" בגוגל. תרומה להמשך הפקת הסדרה: https://headstart.co.il/project/71687