"אני ממשיך לעבוד בגלל האהבה הגדולה שלי לשעונים. שעון זה עולם ומלואו", מספר השען המיתולוגי לב חידקל (73), שמתקן ומוכר שעונים בחנות קטנה, שבה הזמן אף פעם לא עומד מלכת, ברחוב המעגל פינת ביאליק ברמת גן.

לאחרונה, עובר רחוב ביאליק מהפך. בתי קפה ועסקי אוכל צצו ברחוב כפטריות לאחר הגשם. גם כיכר אורדע עוברת שדרוג, אבל עוד אפשר למצוא כמה עסקים שמשמרים את רוח הרחוב הוותיק, ביניהם גם חנותו של השען המיתולוגי חידקל, שרבים עולים אליה לרגל גם ממקומות מרוחקים, כדי לתקן את השעון ולצפות באומנות נכחדת.

במהלך 57 שנותיו כשען בבלארוס, בצבא הסובייטי וברמת גן, תיקן חידקל  להערכתו מאות אלפי שעונים. "במשך השנים, תיקנתי בממוצע כעשרה שעונים מידי יום, אז תעשה חשבון כמה שעונים כבר תיקנתי עד היום", הוא אומר בחיוך, תוך שהוא בודק שעון עתיק. "האהבה הגדולה ביותר שלי היא שעוני ענתיקה. זה לא כמו השעונים של היום, שמחליפים סוללה ומנגנון. בשעון ענתיקה, הכול מכני, עם הרבה חלקים קטנים, שצריך לתקן ולהרכיב כמו בפאזל עדין".

לב, שהוא גם אספן שעונים, ממשיל את עבודתו לעבודת הרופא הכירורג, שמבצע ניתוחים בבני אדם. "לתקן שעון זו עבודה כירורגית עדינה מאוד, ויש סיפוק עצום כשהוא חוזר לעבוד. גם לכירורג יש סיפוק גדול כשהניתוח מצליח", הוא מסביר. את המקצוע רכש בגיל 15 בארץ הולדתו, בלארוס. "מאז שהייתי ילד קטן, התעניינתי בשעונים ורציתי לדעת איך הם עובדים ואיך פותחים אותם. לא היה לי חשק להמשיך ללמוד בבית הספר, אז אבא שלי אמר שאני צריך ללמוד מקצוע", הוא מספר. "אבא דיבר עם שען מוכר, שעבד במרכז העיירה, והתחלתי לעבוד אצלו וללמוד את המקצוע".

השען הוותיק לימד את חידקל את המקצוע בדרך הקשה. "כשהיה נופל חלק מאוד קטן של השעון, שבקושי רואים אותו, הוא לא הסכים לתת לי חלק אחר במקומו, ודרש שאחפש על הרצפה עד שאמצע את החלק. היו ימים שרוב הזמן חיפשתי עד שמצאתי והרכבתי אותו על השעון, שחזר לעבוד. ככה למדתי. אחרי שרכשתי את המקצוע, התחלתי לתקן לבד שעונים, במקום קטן בפאתי העיירה".

השלב הבא בקריירה העשירה של חידקל כשען הגיעה עם גיוסו לצבא הסובייטי. "הייתי ביחידת נ"מ, אבל גם שם תיקנתי שעונים לחיילים ולקצינים, ובזכות זה קיבלתי יחס טוב מהמפקדים", הוא מספר. עם תום שירותו בצבא האדום, המשיך חידקל לעבוד כשען. "לא היו אצל הקומוניסטים עסקים פרטיים, אז נתנו לי מקום קטן לתקן בו שעונים, אבל האחראי ראה שאנשים רבים מגיעים אליי, אז נתנו לי מקום חדש במקום מרכזי יותר".

בשנת 90', בגל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, עלה חידקל לישראל יחד עם אשתו ובנו, ומאז הוא מתגורר ברמת גן. "לא שמעתי על רמת גן עד שעליתי לארץ. רציתי לגור ולעבוד בתל אביב, אבל הפקיד בסוכנות אמר לי שרמת גן היא עיר מרכזית באזור תל אביב, וככה הגעתי לכאן", הוא מספר. "בהתחלה, עבדתי כסבל בחנות ירקות, ואחרי העבודה הקשה, הייתי הולך לחנויות שעונים ולוקח מהן שעונים לתיקון, והן היו משלמות לי. ככה הייתה לי עוד הכנסה ויכולנו להתקיים בכבוד", הוא מספר. "בלילות הייתי מתקן את השעונים בבית, ובבוקר חמותי הייתה מביאה אותם מתוקנים לחנויות השעונים".

בהמשך, החל חידקל לעבוד כשען וכמוכר שעונים בחנות קטנה ברחוב המעגל פינת ביאליק. עד היום, המקום הקטן והציורי הזה גדוש בשעוני יד, שעוני קיר, שעונים מעוררים וחלקי שעונים הממלאים את השולחן הישן. חידקל מכיר כל שעון, כל חלק. לכל שעון הוא ניגש כמו רופא המאבחן את הפציינט שלו, ורק כשהוא מפענח את הסיבה לתקלה, הוא מתחיל לפרק, להרכיב ולתקן במיומנות. גם אם אינו מכיר את סוג השעון שהגיע אליו, הוא לא מוותר. הוא חוקר, מפרק ומרכיב, עד שהמחוגים מתחילים לזוז. "זה הסיפוק הגדול של השען - כשהשעון חוזר לעבוד. זה עושה לי טוב, הרגשה של הצלחה", הוא מסביר. 

במרוצת השנים, רחוב ביאליק החל לשנות את פניו. חנויות נסגרו ובמקומן נפתחו בתי קפה ועסקי אוכל, אבל לב השען נותר כשמורת טבע ברחוב הוותיק. הוא ועצי הפיקוס. הילדים, שפעם הגיעו אליו כדי לתקן את השעון, חוזרים אליו היום עם ילדיהם, כדי שייראו מקרוב את אומנות התיקון וההרכבה של שעונים, מקצוע שהיה פעם חלק מחוויית ילדותם, אבל נעלם והולך. לדברי חידקל, למרות שניתן לקנות היום שעונים בזול, רבים מעדיפים לתקן את השעון הישן, שאותו הם נושאים על היד שנים ארוכות. "אנשים מתרגלים לשעון, נקשרים אליו ולא רוצים להחליף אותו", הוא מסביר. 

יש גם לקוחות שמתעניינים בשעוני קוקייה עתיקים, אבל לדברי חידקל, קשה למצוא בארץ שעונים או חלקי חילוף מקוריים לשעונים האלה. "חבל", הוא אומר, אלה שעונים מיוחדים".

יהיו שענים גם בעתיד?

"צעירים לא רוצים ללמוד את המקצוע. בדרך כלל, השענים מבוגרים יותר. כדי להיות שען, צריך הרבה מאוד סבלנות, ושען גם לא מרוויח הרבה כסף. צעירים רבים רוצים להרוויח הרבה ומהר. להיות שען זו דרך חיים".

עד מתי תמשיך לפתוח את החנות בכל בוקר?

"אני אוהב את העבודה ונהנה בכל יום מחדש. זה עולם ומלואו. יש לי אישה, בן, שני נכדים ומקצוע שאני מאוד נהנה לעבוד בו. כל עוד אהיה בריא, אמשיך להיות שען, לגור ולעבוד ברמת גן, שזו עיר שאני מאוד אוהב".