דניאל רובאיי וירדן מיינפלד־דיזנגוף, נשות תקשורת בולטות ומשפיעניות מובילות ברשתות החברתיות, התחברו זו לזו מהרגע הראשון. שתיהן מקפידות לעדכן את עוקביהן בתוכן מעניין ורלוונטי, אך אף שהן מסכימות ביניהן ברוב הנושאים, לעתים הן רואות את היהדות מזווית קצת אחרת. השתיים נפגשו במסגרת הפרויקט המשותף של קבוצת הג'רוזלם פוסט וקרן משפחת רודרמן לכבוד יום העצמאות ה־75 של מדינת ישראל.
רובאיי, עיתונאית ומנחת טלוויזיה בארצות הברית, גדלה בבית יהודי ליברלי בשיקגו. “היהדות הייתה משמעותית עבורי בילדות, שכן סבתא שלי, וכל הצד שלה במשפחה, עברו את השואה", אומרת רובאיי, שמסבירה כי בני משפחתה, שגרו באותה תקופה באמסטרדם, נלקחו למחנה עבודה. “זיכרון השואה היה חלק חשוב מהילדות שלי, אני חושבת שזו סיטואציה מוכרת לכל נכד או נכדה של ניצולי שואה. יש גם היבטים חיוביים לזה, כמו למשל קרבה רבה יותר ליהדות". בנוסף, רובאיי משתפת כי ישנן גם מסורות משפחתיות שחשוב להעביר הלאה לדורות הבאים, שהיא מאמינה שגם ירשה, כמו למשל, אוכל. “לאנשים במשפחה שלי יש מערכת יחסים מוזרה עם אוכל, הם לא יכולים לזרוק שום דבר", היא מסבירה. היא מספרת כי בילדותה נהגה ללכת לבית כנסת רפורמי שם חגגה בת מצווה. עוד היא מספרת כי בתקופת לימודיה האקדמיים, עברה לסמסטר בתל אביב, שם למדה מדע המדינה.
מיינפלד־דיזנגוף, עיתונאית המסקרת את תחום התרבות ומשפיענית רשת מובילה, נולדה וגדלה בישראל. “אני חצי מרוקאית וחצי תוניסאית, אבל שני ההורים שלי נולדו בישראל", היא מספרת. “אני נולדתי וגדלתי באשקלון, שזה כמו פרבר בישראל, למרות שמדובר בעיר. בנוגע ליהדות אני מרגישה שבישראל רבים מקרב האוכלוסייה ממוצא צפון אפריקאי, כמוני, נוטים להיות קרובים יותר למסורת ולדת", היא מוסיפה, “אני חונכתי כיהודייה מסורתית. לא אורתודוקסית לגמרי, ולא חינוך מאוד דתי. היהדות נמצאת בלבי. אני חושבת שזה קצת יותר קל כשגרים בישראל, שכן לא צריך להתאמץ בכלל, בעוד בחו"ל המצב שונה". עם זאת, מיינפלד־דיזנגוף מוסיפה כי לדעתה בלא מעט מקרים, דווקא כשנמצאים בחו"ל נוטים לפעמים להרגיש יותר יהודיים מאשר בישראל. היא מסבירה גם שכיום היא מתגוררת בתל אביב, שהיא שונה מאוד מאשקלון בכל הקשור לשמירה על המסורת היהודית: “ביום כיפור אני מרגישה שאני היחידה שצמה. כולם בתל אביב יוצאים לרחובות עם הטלפונים ואוכלים, והילדים בחוץ רוכבים על האופניים ונהנים".
מיינפלד־דיזנגוף מציינת כי בנסיעות הרבות שהיו לה לארצות הברית, בעיקר לצורכי עבודה, תמיד הרגישה כי היהודים שהייתה פוגשת שם היו מאוד מחוברים ליהדות ומעורבים בקהילות שלהם. “אולי זה בגלל שהם מרגישים שונים מהאנשים סביבם", היא מוסיפה, תוך שהיא מדגישה שלישראלים אין בדרך כלל דחף כזה לבלות עם יהודים אחרים. “בישראל אנחנו חושבים לעצמנו שהכל טוב, הרי אנחנו כאן בישראל, אז אין צורך להראות שאנחנו יהודים". עם זאת, היא משתפת כי היא מרגישה צורך לתת מקום ליהדות בחייה בישראל: “אני מרגישה שצריך להיות אקטיביים במימוש היהדות ביומיום כדי להרגיש יהודייה. מצד שני, יש גם אנשים שלא מתחברים לכך". היא מזכירה את אחד הפוסטים האחרונים שהעלתה לאינסטגרם דוגמנית־העל האמריקנית ג'יג'י חדיד, שהתבטאה בחריפות נגד ישראל: “אני באמת לא חושבת שג'יג'י שונאת יהודים. אולי היא נגד ישראל, אבל המון אמריקנים עושים הפרדה בין יהודים וישראלים עקב הפוליטיקה".
רובאיי מתערבת ואומרת שעבורה אין הבדל בין אנטי־ציונות ואנטישמיות: “קשה לי להפריד בין השניים. אני חושבת שאפשר להיות ביקורתי כלפי כל ממשלה, אבל להגיד שהמדינה היהודית לא ראויה להתקיים, זה בעיניי אנטישמי. ולכן אני חושבת שזה היה יפה לראות את האחיות חיים (להקת פופ אמריקנית ממוצא יהודי־ישראלי) וג'יג'י חדיד ביחד, כי אני לא חושבת שאפשר לשנוא מישהו כשאת קרובה אל אותו האדם. וכמו שירדן אמרה, אני לא חושבת שג'יג'י חדיד שונאת יהודים. אני מקווה שהן (היא והאחיות חיים - צ"ק) אכן מדברות על הנושאים האלה ולומדות זו מזו".
רובאי מספרת כי נחשפה לראשונה לישראל בצעירותה: “אבא שלי אמר לי יום אחד שבין שאני מרגישה יהודייה ובין שלא, העולם רואה אותי כיהודייה, ולכן כדאי שאבין מה המשמעות של זה עבורי. אני לא באמת הבנתי את המשמעות, אז הגעתי לתל אביב כדי לנסות להבין את זה".
רובאיי אומרת שמאוד מעניין אותה ללמוד על החוויה היהודית של ירדן, אך עבורה, החוויה קצת שונה: “לגדול בארצות הברית כיהודייה ולהבין את ישראל אלו שני דברים שונים לגמרי. אני אישית הרגשתי שאני לא יכולה להבין באמת מה זה אומר להיות יהודייה בלי לראות את ישראל, והרגשתי כך גם לגבי אמסטרדם, כי משם הגיעה המשפחה שלי". היא משחזרת את ביקורה הראשון בירושלים, שאותה היא העדיפה לראות מקרוב לפני תל אביב: “זו הייתה חוויה. ראיתי את הכותל המערבי, את האבנים של חומות העיר ואפילו הרב שלי מארצות הברית היה איתי שם".
מיינפלד־דיזנגוף משתפת את רובאיי במסע היהודי האישי שלה בישראל: “מצאתי את עצמי מגלה מחדש את הדת דרך הילדים שלי. ברגע שהפכתי לאמא, שאלתי את עצמי איך אני מעבירה הלאה את המסורת, שכן אי אפשר ללמד ילדים על ערכי היהדות בלי המסורת. כשעברנו לתל אביב לפני ארבע שנים, החלטתי שהבת הגדולה שלי, שהייתה אז בת 6, תלמד בבית ספר דתי. עכשיו אנחנו שולחים את כל הילדים שלנו לבתי ספר דתיים, אבל חיפשתי במיוחד אחד שיהיה קצת ליברלי, כלומר לא דתי מדי".
כשנשאלה מה ידעה, או חשבה שידעה, על יהודי ארצות הברית כשגדלה באשקלון, מיינפלד־דיזנגוף צחקה. “הסטיגמה הייתה שיהודי ארצות הברית הם עשירים, מבלי להבין מה באמת קורה שם", ענתה מיד. היא הוסיפה כי “יש גם הנחה שהם לא באמת עוברים שום דבר (אירועי טרור ומלחמות). כאילו אנחנו שומרים על ישראל עבור כל העם היהודי שנמצא בתפוצות".
השיחה בין השתיים נערכה בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מיינפלד־דיזנגוף הגיעה לראיון לאחר שנכחה בטקס. “זה ערב מאוד עצוב", היא משתפת, “זה כנראה לא בדיוק ככה בשבילכם בארצות הברית, אבל בימים כאלה, או כשיש פיגוע בישראל, אני נאלצת להפסיק את הדיווח שלי, כי זה לא רלוונטי ולא מתחשב עבור העוקבים שלי לשמוע חדשות על תעשיית הבידור בתקופה שכזו. לצערי זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו כאן על בסיס קבוע, אז אני חושבת שזה ההבדל הגדול בינינו".
היא מוסיפה כי היא לא מכירה הרבה יהודים מארצות הברית: “יש לי משפחה בלוס אנג'לס ובקנדה, וכל מה שידעתי עליהם זה שהם חיים כיהודים, אבל הם למעשה קרובים־רחוקים, מאוד מרוחקים מאיתנו, פיזית ומנטלית. הם חיים את החלום האמריקני, אבל הם לא ממש בקשר עם מה שקורה בישראל".
רובאיי אומרת כי היא מסכימה עם חלק גדול ממה שנאמר: “אני חושבת שזה מעבר למה שאת אומרת שמדובר בסטיגמה, במובנים רבים, זו האמת. אני חושבת שיש נתק עצום, ואני לא חושבת שהבנתי את זה לגמרי עד שהייתי בתל אביב בזמן שהיה פיגוע. אני חיפשתי מחסה, אבל האנשים מסביב לא התרגשו. הם אפילו לא פחדו, בזמן שכל האמריקנים שהיו איתי צרחו בבהלה, הישראלים הרגיעו אותנו ואמרו שיהיה בסדר".
כשנשאלה על אנטישמיות בארצות הברית, רובאיי עונה כי לא סבלה מכך באופן אישי, עד לאחרונה: “אני מרגישה את זה כשאני קוראת את החדשות, וקרה גם ששמעתי שריססו צלבי קרס שישה רחובות ממקום מגוריי, אבל לא יצא לי לראות את זה במו עיניי". אבל כל זה השתנה לאחרונה, לדבריה: “חוויתי את זה בעיקר ברשת, כשקניה ווסט התחיל להפיץ דברים (אנטישמיים - צ"ק). זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי אנטישמיות באינטרנט. זה היה דבר חדש, ובעיקר עצוב. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי ניתוק מחברים שלי שבאים מדתות ואמונות אחרות, שלא הבינו מה עובר עליי. מעולם לא הרגשתי מרוחקת מהם לפני כן".
“אני לא מרבה לדבר ברשת על היותי יהודייה", היא משתפת בחששותיה, “אני לא מסתירה את זה. אבל גם לא מדברת על זה הרבה. אם אני אהיה כנה, אני חושבת שחלק מזה נובע מפחד, כדי שלא אצטרך להתמודד עם זה. אז אני מניחה שניסיתי לעשות דברים אחרים כדי לפצות, יותר מאחורי הקלעים, כמו למשל לעבוד עם הפדרציה היהודית ולארח פאנלים לקידום מטרות יהודיות. למעשה, זה הראיון הראשון שלי שמתמקד בהיותי יהודייה, והאמת היא שיש לי רגשות מעורבים לגבי זה".
מיינפלד־דיזנגוף אומרת כי היא מבינה את חששותיה. “כאן בישראל רובנו יהודים, ולכן מעולם לא הייתי במצב כזה", היא אומרת, “דניאל באמת חשופה לכל העולם, למאות מיליוני אנשים, שרובם אינם יהודים. בניגוד לישראלים, אין לה קהילה יהודית מאוגדת שעוקבת אחריה ויכולה לתמוך בה. בכנות, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי בנעליים שלה. הדבר היחיד שאולי קצת מזכיר זאת הוא כשאיבדתי כ־100 עוקבים לאחר ששיתפתי תמונה שלי עם דגל ישראל באחת ההפגנות האחרונות נגד הרפורמה המשפטית בישראל, למרות שבדרך כלל אני לא נכנסת לסוגיות פוליטיות".
רובאיי אומרת כי בשנים האחרונות בקריירה שלה היא שמה לב איך הערכים היהודיים שלה באים לידי ביטוי בעבודתה והיא תוהה אם זה ככה גם אצל ירדן. “עד אז לא ממש זיהיתי אותם כתכונות יהודיות", היא אומרת, “למשל, אנחנו עיתונאיות. אנחנו אובססיביות לשאלות. לאחרונה גם הבנתי שזה כל כך יהודי לפקפק בכל דבר. אז אני סקרנית לדעת איך את רואה את החינוך והערכים היהודיים שלך משתלבים בעבודתך".
מיינפלד־דיזנגוף משיבה כי לא באמת חשבה על כך: “אני לא יודעת אם זה נובע מכך שאני ישראלית או יהודייה. אני חושבת שזה קצת משניהם, כשאת מרגישה שכולם בתחום חברים שלך ואפשר לדבר איתם פתוח. לגבי העבודה עצמה, זה כל הזמן לשאול דברים ולהיות סקרנית. אני תמיד סקרנית, אני תמיד רוצה ללמוד עוד. בנוסף, ליהדות יש תפקיד בחיבור בין אנשים. עכשיו, למשל, כששתינו נפגשנו, אני חושבת שזה מקשר בינינו. היהדות היא מאפיין חשוב עבור שתינו, והדבר באופן טבעי מחבר אותנו, ובמסגרת הזו את יכולה לדבר פתוח ולשתף ולהרגיש טוב עם עצמך".
כשנשאלה כיצד ניתן ליצור עוד קשרים בין יהודים מישראל וארצות הברית, ענתה רובאיי: “אני חושבת שעוד מפגשים מהסוג הזה, זה פשוט נהדר, וכמובן להרחיב את זה. צריך להפגיש בזום לפחות פעם בחודש אנשי מקצוע יהודים צעירים מישראל וארצות הברית". היא שולחת לירדן הזמנה לביתה בלוס אנג'לס. מיינפלד־דיזנגוף מאשרת כי בכוונתה להגיע והזמינה אותה לביקור אישי בישראל: “את מוזמנת אליי הביתה לארוחה וקידוש בערב שישי. אני לא צוחקת, תרגישי חופשי".
הראיון הוא כאמור פרויקט משותף של קרן משפחת רודרמן וקבוצת הג'רוזלם פוסט לכבוד יום העצמאות ה־75 של ישראל, ומתוך הכרה בקשר המיוחד שלה עם יהדות ארצות הברית.
דניאל רובאיי היא מנחת טלוויזיה ועיתונאית, כיום כתבת של IMDb ו־NBC4־LA ויוצרת הפודקאסט PRETTYSMART. ראיתם אותה ב־"The Steve Harvey Show", "Dr. Drew", E!, EXTRA, Entertainment Tonight Online, ו"1st Look" של NBC וב־Defy Media. היא נולדה וגדלה בשיקגו, וכיום מתגוררת בלוס אנג'לס. לארי קינג התייחס לסגנון הראיון המשכנע שלה: “לדניאל יש יכולת לגרום לאנשים להרגיש כי רואים אותם".
ירדן מיינפלד־דיזנגוף היא כתבת וחוקרת תרבות פופ, המתמחה בתרבות, אופנה, יופי וסלבריטאים. היא עורכת דין, בעלת תואר שני במשפטים, אך מתמקדת בעיקר ביצירת תוכן וסיקור ברשתות החברתיות, מנחה, מעצבת אופנה ויזמית וכן מפיקת אירועים. היא גדלה באשקלון אך כיום מתגוררת עם בעלה וילדיה בתל אביב.