"לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך" (דברים ל, ו). מהי ההדגשה "למען חייך", ומהו ההקשר לפסוק?

בשם החפץ חיים (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ראש ישיבה ומגדולי התורה בדור שלפני השואה, מחבר הספרים החשובים "משנה ברורה" ו"חפץ חיים", שעל שמו הוא מכונה), שמעתי ביאור על פי משל:

אדם הלך על גדת הנהר ושמע זעקות לעזרה, קפץ לזרם השוטף והציל בחירוף נפש את הטובע. כשהשיב את נפשו, התברר שזה היה בן המלך. השמחה רבתה. אמר לו המלך: "במה אוכל לגמול לך? אניחך בחדר אוצרותיי לשהות בו 24 שעות, וכל שתספיק לקחת באותו יום שלך יהיה".

הלך אותו אדם וקנה שקים לרוב. נכנס לחדר האוצרות ונפעם. הייתה זו מערכת של אולמות. בארגזים וארונות היו מונחים שכיות חמדה, כלי זהב וכסף, תכשיטים ויהלומים. אך לאדם לא היה פנאי להתפעל. במהירות התיר את צרור שקיו והחל למלאם. נטל והניח, נטל ושם בשק בלהיטות. לא עצר לנוח, לשאוף אוויר ולאכול. 24 שעות רצופות עמל, וכאשר תם הזמן הקצוב הוציא עמו שקים גדושים. בביתו מיין את אוצרותיו, ולמד להכיר את ערכם ושוויים. הפך לסוחר באוצרות אומנות ומכר את הסחורה שצבר תמורת הון רב. עקר מדירתו הקטנה לטירה של עשירים, וצבא משרתים עמד לרשותו.

בכל שנה באותו תאריך היה עושה משתה לכל ידידיו ורעיו, גדולי הסוחרים ורמי האצילים. יום אחד, בעיצומו של המשתה, שאל את הנאספים: "התדעו מה היה היום המאושר בחיי?", נענו ואמרו: "איזה יום מאושר יותר מיום זה שבו מסב אתה כמלך בטירתך, מוקף במשרתים הקשובים למוצא פיך, כל מעדני עולם עולים על שולחנך בכלי זהב ואתה מוקף כבוד והערכה?".

אמר להם: "דווקא יום אחר חקוק בזיכרוני. יום שבו לא הקיפוני משרתים אלא בודד הייתי, ללא נפש חיה סביבי. יום שבו לא זו בלבד שלא הסבתי בנוחיות בכורסתי, לא נחתי רגע. לבוש הייתי קרעים ועמלתי בפרך, ועם כל זאת שמחתי בכל רגע מחדש".

המשיך והסביר: "היה זה היום שבו הכניסוני לאולמות אוצרות המלוכה. הייתי רעב וצמא, אך לא הרשיתי לעצמי רגע של הפסקה. איש לא עזרני, אך בכל רגע שאחזתי בחפץ חדש, תכשיט או כלי זהב, ידעתי שאני מתעשר בעושר נוסף, ועל כן בכל רגע רבתה שמחתי. יום גדוש בשמחה כה רבה לא חוויתי עוד בימי חיי".

והנמשל: הקב"ה הביאנו לעולם ופתח בפנינו את בית גנזיו לתקופה קצובה - ימי חיינו. עלינו לאסוף זכויות ככל שנוכל, תורה ומצוות. יום אחד של תורה ומצוות שווה יותר מאלפי זהב וכסף. על כן אין לנו מתנה יפה יותר מאשר מתנת החיים, שבהם אפשר לקנות חיי נצח גם אם העמל קשה. בדיוק כפי שאותו אדם בארמון המלך עמל, ביודעו שכשישוב לביתו, עשיר יהיה כל חייו.

"לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך".

ראויים הדברים להפנימם בשבת האחרונה של השנה.

פרשת ניצבים: יום אחד של תורה ומצוות שווה יותר מאלפי זהב וכסף

אין לנו מתנה יפה יותר מאשר מתנת החיים, שבהם אפשר לקנות חיי נצח גם אם העמל קשה. ראויים הדברים להפנימם בשבת האחרונה של השנה