בנוהג שבעולם, בהתייצב אדם למשפט הוא מצפה לצאת זכאי בדינו. ואם חלילה מורשע בדין, ניגש הוא ביראה לשלב השני של משפטו - גזר הדין. אזי הוא אוסף את כל זכויותיו, עדי אופי וכו’, על מנת להקל בעונשו, ואולי השופט ימחל לו על חטאיו.

כך כולנו. עומדים אנו מחר למשפט הבורא שבו יפרטו את מעשינו במשך השנה. מראש אנו מודים באשמה. איננו טוענים לחפות, ומכים אנו על חטא “אשמנו, בגדנו, עוינו” וכו’. יודעים אנו כי פסק הדין הוא לרעתנו. כנראה נורשע בדין. מחשבותינו מרוכזות. בגזר הדין! האם יעלו תפילותינו לרצון? האם למרות פסק הדין החמור ירחם עלינו שופט כל בשר ויטיל עלינו גזר דין של רחמים וחמלה ללא כל יחס בין פסק הדין לגזר הדין? עלינו לחפש עצות כיצד להרבות זכויות. נתמקד בעצה אחת והיא: “שכל המעביר על מידותיו, תפילותיו נענות”.

מסופר במסכת יבמות (קכא, א) שרבי עקיבא שט בספינה שטבעה בים. רבן גמליאל היה בטוח שידידו רבי עקיבא נספה באסון. כעבור זמן מה נודע לשמחתו שרבי עקיבא ניצל. שאלו רבן גמליאל: “בני מי העלך?”, ענה רבי עקיבא: “דף של ספינה נזדמן לי, כל גל וגל שבא עלי נעניתי לו ראשי”.

לכאורה, הלקח מסיפור זה הוא תכסיס בזמן טביעה שאין להילחם נגד הגלים אלא להוריד את הראש, ובעבור הגל להמשיך לשחות לכיוון היבשה. אולם חז”ל הסיקו מסקנה נוספת: “אם יבואו רשעים על אדם, ינענע להם בראשו”. מסבירים המפרשים שרבן גמליאל שאל את רבי עקיבא “מי העלך?”, הוא בירר איזו זכות עמדה לו לרבי עקיבא להגיע לחוף מבטחים.

ענה לו רבי עקיבא כי על כל גל שעבר עליו, כלומר כל פעם שהיה מישהו מזיק או פוגע בו, אז במקום להחזיר לו מנה אחת אפיים הוא נהג לנענע בראשו ולתת לו לעבור מעליו כשהוא מעביר על מידותיו ומוריד את עצמו בפני אחרים, וזכות זו של היותו מעביר על מידותיו היא זו שעמדה לו כדי שיינצל. ובזה מובן מה שמספרים חז”ל במסכת תענית, שפעם בימי בצורת קבעו תענית ורבי אליעזר התפלל בפני הציבור ולא נענתה תפילתו ואחריו עמד רבי עקיבא להתפלל ונענה - והחלו לרדת גשמים. יצאה בת קול ואמרה שהסיבה לכך היא ש"זה (רבי עקיבא) מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו”.

זוהי דרך הנהגתו של הקב”ה. הוא נוהג עם בני אדם באותה מידה שבני האדם נוהגים בעצמם. לכן מי שמעביר על מידותיו גם הקב”ה גומל לו בשפע מעבר למה שמגיע לו ולאנשי דורו. עברנו זה עתה תקופה קשה של השמצות ועלבונות (בחירות). בואו נתרומם ונסלח. בואו ננענע בראשינו ונעביר על מידותינו, ובזכות זו נזכה לשנה טובה וברוכה לכל עמנו.

לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו.