פרשת מקץ | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

היום הוא היום האחרון של חנוכה ואמש הדלקנו את הנר השמיני שיאיר אי"ה את רחובותינו וליבנו. אי לזאת נחזור על סיבת התקוממות המכבים. היוונים גזרו על איסור קיום המצוות ובין היתר אסרו על קיום מצוות ברית מילה. מכל הגזירות שהוטלו על היהודים זו הברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו, ונאסר עלינו לקיימה, הייתה הכואבת ביותר. אך היא לא הייתה רק גזירה לשעתה, אלא אבן דרך לכל האנטישמיים לדורותיהם.

כאלפיים ומאה שנים אחרי היוונים היו אלו הקומוניסטים בברית המועצות שחידשו גזירה זו, ולמרות זאת המשיכו היהודים לקיים במסירות נפש את מצוות ברית המילה תחת המשטר הקומוניסטי.

באותה תקופה  ברוסיה נולד נכד ליהודיה מבוגרת, בן לבנה היחיד. פנתה הסבתא לבנה ואמרה לו: שתדע שאם לא תמול את בנך לא אכיר בו כנכדי ואף לא אגע בו או אנשקהו כי לא יעלה על הדעת שאחזיק בידי נכד לא מהול. הבן הנבוך שלא רצה לפגוע באמו, אך מאידך פחד מהשלטון הברברי, ענה לאמו ואמר: אני לא אמול את בני, אבל את יכולה לעשות מה שאת רוצה. על אחריותך האישית ולא על אחריותי.

"נכון", ענה השופט, אבל זה היה לפני המהפכה. היום במשטר הקומוניסט זו עבירה קשה לעשות כזה דבר לתינוק".

הזקנה היהודיה לא נסוגה: "תראה, למרות שאתה מהול כיהודי זה בכלל לא הזיק לך ולא מפריע לך להיות גוי ככל הגויים ולהתנהג כמוהם, לכן אני אומרת לך שגם לילד הזה לא יזיק הדבר במאומה, וכשיגדל יוכל להיות גוי כמוך וקומוניסט כשר!"

השופט כעס ופסק: "בגלל חוצפתך אני גוזר עליך 10 שנות מאסר".

הרימה הזקנה עיניה לשמים ואמרה: "אני מודה לך הקב"ה על החסד. אני חשבתי שנשאר לי לחיות עוד שנה-שנתיים בעולם הזה והנה השופט הזה מבטיח לי עוד עשר שנים!  גם לך השופט מגיע תודה שהענקת לי אריכות ימים..."

כל הנוכחים באולם פרצו בצחוק. גם השופט הקשוח לא התאפק מלצחוק.

לאישה היה עורך דין ממולח שפנה לשופט: "הלא אתה רואה שהאשה לא שפויה. הראית מימיך אדם שיכריז שהוא מאושר כשפוסקים לו עשר שנות מאסר? אין לך הוכחה טובה מזו שהיא אינה שפויה".

הטיעון התקבל והיא קיבלה שנתיים מאסר על תנאי.

זכות מסירות הנפש של בני עמנו על קיום מצווה זו בכל הדורות תעמוד לחיילינו שיזכו לחזור למשפחתם בשלום ולהחלמה מהירה של כל פצועינו.