בסיפור המרגש בו יוסף נפגש עם אביו לאחר עשרים ושתיים שנים יש פרט חשוב המעורר תמיהה. "ויעל לקראת ישראל  אביו... וירא אליו ויפול על צוואריו ויבך על צוואריו עוד" (בראשית מו, כט).

זמני כניסת השבת ויציאת שבת והדלקת נרות - פרשת ויגש | 22.12.23

אומר רש"י על פי המדרש: "אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו: שהיה קורא את שמע". ותמוה הדבר. לאחר פרידה כה ארוכה וכואבת של עשרים ושתיים שנה למה מתאפק יעקב ואינו מנשק את בנו? הלא קריאת שמע אפשר להקדים קצת או לאחר ומדוע אומר: "שמע ישראל" דווקא בעת הפגישה לה כה ייחל? איזה מסר טמון במדרש זה?

ההסבר הוא: הפרידה הכפויה של יוסף מיעקב נשאה בכנפיה שני מכאובים. הראשון הוא הכאב הבלתי ניתן לתיאור על אובדן ילד בגיל 17. המכאוב השני הוא בעיקרו נפשי/רוחני. גם אם בדרך נס ישרוד יוסף את גיהינום השבי, אבל כיצד יראה עולמו הרוחני לאחר ניתוק מוחלט מכל זיק של בית יהודי? חשש יעקב שבנו כבר התבולל בשבי וכל חינוכו הרוחני נפרם ואיננו עוד.

לכן כשחזרו בני יעקב הביתה לבשר לאבא כי יוסף עודנו חי, שלח יוסף רמזים שרק יעקב יוכל לפתור, ובהם הבשורה כי הוא לא זנח את מורשתו ושלח לו עגלות כדי לרמוז מהי הסוגיה האחרונה שהם למדו יחדיו וזו הייתה פרשת "עגלה ערופה". ואכן, בראותו את העגלות אומר יעקב: "רב עוד יוסף בני חי", אלו החיים הרוחניים של יוסף שעודם חיים במלוא עוזם.

בטרם מותו יעקב מכנס את צאצאיו למסור את ברכתו וצוואתו. והנה נסתלקה ממנו השכינה. אמרו חז"ל (פסחים נו): "אמר רבי שמעון בן לוי נאמר: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם – ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול? כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו? אמרו לו בניו: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה ענה יעקב אבינו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

אמירת "שמע ישראל" מסמלת קבלת עול מלכות שמים וסימן שהבנים ממשיכים את דרך אבותיהם. אז לאחר מכן יעקב מברך את בניו איש איש וברכתו הראויה לו. אבל בעודו חושש שמא אחד מהם סטה חלילה מהדרך לא יכל לברך, השכינה הסתלקה וברכתו/נבואתו לא יכלו להתקיים ולהתגשם. לכן נאמר על יעקב לאחר שראה את העגלות, רמז שיוסף נאמן לתורתו שלימדו אביו "ותחי רוח יעקב אביהם".

כשיעקב פוגש סוף סוף את בנו ורואה שהוא במלוא חיותו הרוחנית הוא שר מקירות ליבו "שמע ישראל". אותו "שמע ישראל" שסימל אצל האחים שאיש לא פרש מדרך אבות כך גם לגבי יוסף "אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" גם גשמית וגם רוחנית לכן ראוי עכשיו לזעוק בכוונה עמוקה את קריאת שמע "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד!".

וקריאה זו היא הקריאה היהודית שהונחלה לנצח נצחים לכל בני יעקב בזמנים של שמחה וגם לעת קידוש ה' בכל הדורות.