במרכז פרשתנו מסופר על ברכות יעקב לצאצאיו. יעקב אומר ליוסף: "ראה פניך לא פיללתי והנה הראה אותי אלוקים גם את זרעך" (בראשית מח, יא). לכאורה לא מובנים דברי יעקב. מה פירוש "הנה הראה אותי אלוקים גם את זרעך"? היה צריך לומר הראה לי את זרעך, ולא הראה אותי. הרי כוונתו שהקב"ה זיכה אותו והראה לו את נכדיו אותם לא פילל כלל לראות, אז מה פשר הביטוי "הראה אותי"?  האם הראה לו את עצמו?

זמני כניסת השבת ויציאת שבת והדלקת נרות - פרשת ויחי | 29.12.23

אלא ההסבר הוא שיעקב ש"איבד" את יוסף בנסיבות אכזריות. הוא לא האמין ששוב יזכה לראותו וגם אם יזכה לראותו, כיצד יראה  אותו נער שהיה בן 17 כשנעקר ממשפחתו ונטמע בין גילולי עבודה זרה וזוהמת מדיינים וישמעאלים, ואחרי שהות כה רבה במצרים? בוודאי, חשב יעקב לעצמו, לא נותר בו זיק יהודי, ואם יש לו כבר ילדים כי אז בטח הם נראים כנערים מצריים גמורים, והייאוש כרסם בו האם אלה יוכלו להמשיך את מורשת אברהם, יצחק ויעקב?

והנה לשמחתו הוא פוגש את יוסף שדבק בתורת יעקב אביו, ואף יותר מכך - חינך את בניו בדיוק כפי שהוא בעצמו חונך בבית אביו יעקב למרות היותו גולה במצרים.

על כך שמח יעקב וקרא "ראה פניך לא פיללתי". פיללתי מלשון תפילה. כבר לא הייתי בטוח שנכון להתפלל לראות את פניך, שמא לא פני נער הלומד תורה מפי אראה אלא פני נער מצרי שלא נותרו בו תווי פנים של נער יהודי אחזה, והנה זיכני הבורא שאזכה לראות גם את זרעך והנה "הראה אותי אלוקים גם את זרעך". כלומר, אני רואה בבניך "אותי" את עצמי והם כמוך דומים לי בכל הליכותיהם ומורשתי היא נר לרגליהם, ובבואה שלי משתקפת מדמותם. ואכן, אפרים ומנשה כראובן ושמעון גדלו כאילו אני בעצמי גידלתים בתוך ביתי.

ושמחת יעקב כה רבה הייתה עד שבירך: "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה..." ולדורות (ועד לימינו ממש), כשאבא יהודי יברך את בניו הוא יברכם שיהיו כאפרים וכמנשה. דהיינו שבכל מצב, גם בגלויות הארוכות וגם במרחק ממרכזי תורה, יזכו לצמוח כיהודים יראים כאפרים ומנשה שגדלו במצרים רחוקים מיעקב סבא.

כל ליל שבת אנו מברכים את בנותינו: "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה", ואת הבנים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". ולמה אנו לא מברכים את הבנים "כאברהם יצחק ויעקב" אבותינו כפי שאנו מברכים את הבנות שישימם ה' כמו האימהות?

התשובה היא שכאשר הגיע יוסף עם בניו לקבל את ברכת יעקב שם יוסף את מנשה הבכור לימינו של יעקב ואת אפרים לשמאלו, ויעקב החליף את ידיו.

מה היה צריך מנשה לעשות? מיד לצעוק: "סבא! אני הוא הבכור! אני בצד ימין!" אך בפועל מנשה שתק. וכשיוסף רואה זאת הוא אומר ליעקב אביו שיש להחליף את הידיים כי מנשה הוא הבכור. ואפרים, במקום לבקש מאביו שלא יתערב וייתן לסבא להחליט, עמד גם הוא ושתק.

אמר יעקב: "אם כך אתם מכבדים את הסבא ואת האבא. אם כך אתם אוהבים זה את זה ללא קנאה ומריבות,  זו הברכה הראויה לעם ישראל - שתשרור אהבה  ואחדות ביניכם ושתכבדו אב ואם כמוכם".