פותחים אנו השבוע בקריאת ספר שמות. ספר זה הוא ערס תבנית נוף הולדתו של עמנו, בשיאו מעמד הר סיני וקבלת התורה, דבר שהפך אותנו לנצח לעם ה' ותורת משה התייחדה לעם בעל הייחוד האלוקי ומובדל מכל העמים. כי התורה ניתנה לנו בלבד ובכך ייחודינו. על ייחוד זה שמרנו בכל הדורות ועל שמירתו שילמנו מחירים יקרים של דם וסבל, אבל הוא שמר עלינו לבל נטמע ונושמד וכך נותרנו אלפי שנים כשושנה בין החוחים.

כל יסודות ההיסטוריה היהודית הונחו בספר שמות ובגאולה הראשונה, גאולת מצרים. חז"ל אמרו שבזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא היה בהם לשון הרע ולא נחשדו על העריות (במדבר רבה כ' כב). ויש גרסה - שלא שינו גם את מלבושם.

לכאורה, אלו דברים חיצוניים שעדיין לא מוכיחים על מהות פנימית של אמונה בה'. שכן דברים אלו - שם, לבוש ושפה - הינן מצוות שקל לקיימן, אם בכלל מצוות הם.

לעומת דברי סניגוריה אלו על דור גולי מצרים, מוצאים בחז"ל דברי קטגוריה על אותו דור ממש (שמות רבה- א', ח') על הכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים" אומרים חז"ל: "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" (הושע ה',ז') ללמדך, שכשמת יוסף הפרו את ברית המילה ואמרו: נהיה כמצרים! עם מותו של יוסף רצו בני ישראל לבטל את הייחודיות של עם ישראל והבדלתו משכניהם המצרים ופסקו מלמול את בניהם (ורק בהוציא ה' את עם ישראל ממצרים מל אותם משה) וכיון שעשו כן אומרים חז"ל: "הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם לשנאה".

מכאן יסוד לדורות. בכל עת בה בחרו היהודים להדמות לגויים ולהתבולל בקרבם במחשבה שבכך יאהבו אותם יותר נולדה ופרחה שנאת הגויים ביתר שאת. (והדוגמה בדורינו כשיהדות גרמניה שבחרה ברובה להדמות לאומה הגרמנית בהשכלתה, תרבותה, לבושה ושפתה ובסיסמתה "היה יהודי בביתך  ואדם בצאתך", לא זו בלבד שלא גרמו ליתר אהבה כלפיהם אלא זרעו את השנאה הגדולה בתבל וההשמדה של שליש מעמינו. גזירה זו שורשה  בימי גלות מצרים בנסיונם של היהודים להדמות ולהתערב בכל הווייתם בתרבות מצרים ולשם כך אף ביטלו את מצוות ברית מילה המייחדת  ומבדילה את עם ישראל. הדבר הוליד את השנאה היוקדת של תושבי מצרים כלפי היהודים.

מהו ההסבר לתופעה מוזרה זאת? מצד אחד נזהרו במצוות קלות שלא שינו את שמם, מלבושם, לשונם, ומצד שני הפרו את מצוות ברית מילה שהיא יסוד מוצק שאין כמוהו בעם היהודי, והנה דווקא בזכות אותן מצוות שהן קלות ערך ולא מגדירות את עצם יהדותנו זכו להיגאל.

מכאן רואים את סוד קיומנו. יהודי, אפילו שיקיים את כל תרי"ג המצוות, אם הוא מסתיר כלפי חוץ את יהדותו ומתבייש בה אין הוא ראוי לזכות לגאולה ולבוא בשערי ארץ ישראל. לכן אף על פי שביטלו את מצוות ברית מילה שהיא כה חשובה אבל מוסתרת מעין כל, אבל מכיוון שלא התביישו במוצאם ונטרו את שמותם, לשונם ולבושם היו זכאים לגאולה.

גם סמלים חיצוניים הגם שהם רק סמלים, יש בהם קדושה ההופכת את נושאם לאיתנים ומוסרי נפש. גם דגל כחול לבן הינו פיסת בד אבל הוא מסמל את קוממיותינו ולאורו נלחמו  ונלחמים החשמונאים של דורנו ושפכו את דמם למען בניין הבית של העם היהודי בארצו ולכן קדוש הוא כמו שמם, לשונם ולבושם.