סיום מלאכת המשכן היא סיומו של ספר הגלות והגאולה. על כך נשאלת השאלה: כיוון שהגאולה הושלמה בהשראת השכינה במשכן והסמל שלה הוא הענן, היה הספר אמור להסתיים בפסוקים "ולא יכל משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן... כי הענן על המשכן יומם... לעיני כל ישראל בכל מסעיהם", ולא בפסוק "בהעלות הענן יסעו בני ישראל" ותו לא.
מסביר הרב גלינסקי זצ"ל שיש כאן מסר לדורות. גאולת בני ישראל היא כשהשכינה ביניהם ומקומם הוא היכן שהשכינה נמצאת, אחריה ילכו ובעקבותיה יחנו. אין לנו אלא רצון ה'. אנו לא מתפעלים את רצוננו ולא פועלים על פי דעתנו החומרית. נושאים אנו עין אל הענן, שומעים לדעת תורה ובודקים מה אומרת ההלכה. על פיהם פועלים ואז אנו גאולים. לא תמיד הוראת ההלכה מתאימה לדעת בני אנוש, אך עלינו להאמין כי ההולך בדרכיה לא ייכשל.
ישנו סיפור ידוע. בעיירה בריסק שבמזרח אירופה התגלעו חילוקי דעות בין בני הקהילה (כרגיל אצל היהודים...). התקיימו בחירות לוועד הקהילה ועמדו אלו מול אלו. מחד, מפלגת היראים שומרי מצוות, ומאידך, מפלגת המשכילים החופשיים. בזמנם לא היו רשתות חברתיות וכדומה, ומלחמת ההסברה התנהלה בעיקר על ידי פשקווילים (מודעות) שהודבקו על הקירות, ובהם מאמרים מטעם הרשימות. כל התקפה מצד אחד זכתה לתגובה מהצד השני. מי שהרוויח מכך היה בית הדפוס של העיירה. כל פעם שהובאה לדפוס מודעה להדפסה מטעם מפלגה אחת היה בעל הדפוס ממהר להעביר עותק ממנה לצד השני על מנת שיביאו לדפוס את תגובתם, וכך חזר הדבר.
הבחירות נקבעו למוצאי שבת. היועצים "האסטרטגיים" הבינו שהזמן והמקום הכי אפקטיביים לפרסם את הפשקווילים הינו בסמוך לכניסת השבת על גבי הקירות שבאזור הכיכרות ובתי הכנסת. בהתאם הכינו תלמידי הרב מבריסק מודעות מנוסחות בחריפות כנגד הסכנות במקרה שיפסידו בבחירות. הרב אישר את הדברים והם נשלחו לבית הדפוס ביום חמישי בלילה. בעל הדפוס, כדרכו, העביר עותק מהדברים לנציגי המפלגה השנייה.
המפלגה השנייה לא טמנה ידה ובמקום להתגונן יצאה להתקפה חריפה ועל כל סעיף של מודעת תלמידי הרב הגיבו בתילי סעיפים בביטויים קשים ובפגיעה אישית בנציגים וברב. בשעות הצהריים של ערב שבת הביאו את כל המודעות של המפלגה הדתית לרב בהתאם לדרישתו. הרב התבונן ולקח אותם למשרדו ולהפתעת כולם לא אישר לתלות אף מודעה. פני העסקנים חפו.
הסביר הרב כי המודעות חריפות ומצוינות אבל חוששני שכשתשלחו את הנערים המשולהבים להדביקן על כותלי בתי הכנסת עלולים הם לגלוש בשוגג מעבר לשקיעת החמה ולהיכשל בחילול שבת. לכן החלטתי לגנוז את המודעות.
התייאשו העסקנים כי כעת המשכילים החופשיים ידביקו את מודעותיהם באין תגובה וההפסד בבחירות ודאי. פסק הרב כי ספק חילול שבת דוחה נצחון בבחירות. הסוף היה שהמודעות של המשכילים היו כה חריפות והציבור כלל לא הבין נגד מה הם נכתבו, כיוון שמודעות הצד הדתי כלל לא הודבקו. הדבר גרם שגם בוחריהם של המשכילים הסתייגו מהתגובה הקשה "ללא התגרות" מהצד השני שכלל לא תקפו את יריביהם.
ההלכה לא תזוז ממקומה הכריז הרב גם אם נפסיד את העיירה. הענן שבמשכן מתווה לנו את הדרך ולא מחשבותינו.