"ויקרא אברהם בשם ה'" (בראשית י"ג, ג').
עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם. רבנו עובדיה מברטנורא (בן המאות ה־15־16, שימש כרב באיטליה ובהמשך כרב הקהילה היהודית בירושלים. מהפרשנים החשובים של המשנה) מונה אותם במסכת אבות אחד לאחד. מתוך עיון במפרשי התורה נתבונן בניסיונות הראשונים:
השלכתו לכבשן האש על ידי נמרוד באור כשדים בשל אמונתו.
"לך לך" מארצך בפרשתנו.
"ויהי רעב בארץ".
"ותיקח האישה בית פרעה".
נמרוד שולט בעולם ביד ברזל. משליט שלטון אלילי בו משתחווים לשמש ולירח וליתר כוחות הטבע ואין זכר ליוצר הכל. והנה קם צעיר הרואה את היד המכוונת את הכל, ומבין שיש יוצר לכל נוצר. הצעיר אינו פוחד ומערער סדרי עולם, שובר ומנתץ אלילים ופוקח עיני הבריות, מובא למשפט ואינו מתכחש לאמונתו ומושלך לכבשן האש – ואש אמונתו גוברת על אש הכבשן והקב"ה בעצמו יורד להצילו. "אני ה' אשר הוצאתיך מאור (מאש) כשדים". הנס עורר את העולם וקמה תנועת תשובה המונית, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
לפתע נצטווה אברהם לנטוש הכל. לעזוב את ארצו, את מפעל חייו, ולהתחיל ללכת "אל הארץ אשר אראך" – למחוזות נעלמים. אברהם לא מתחנן שיותר לו להמשיך במפעלו. הוא קם והולך במצוות ה' ומבין ששליחותו בארץ מולדתו הסתיימה ועליו להמשיך את שליחותו במקום חדש.
הוא מגיע לארץ ישראל ומייד פותח בהפצת האמונה בה' ואנשים מתקבצים ומשנים אורחות חיים. ואז מגיע הניסיון הקשה – "ויהי רעב בארץ". מה אומרים האנשים אשר שמעו את דברי אמונתו? בטוחים שהאלילים כועסים על שנטשו אותם, "ראו, זו אמונה וזו שכרה". הנביא עצמו מגיע לפת לחם, נאלץ לעזוב את הארץ שהובטחה לו ולרדת מצרימה הנהנית מרוב טוב. כמה קשה הניסיון!
גם שם לא מצא מנוח. אשתו נלקחה ממנו בכוח הזרוע והובאה לארמון פרעה. ניסיון רודף ניסיון.
ואז חל המפנה לטובה. מלאך ה' היכה את פרעה ונגעים באו על אנשי ביתו ופשו בארמונו. המלך ממהר להשיב את שרה ומעניק לאברהם כסף וזהב, צאן ובקר, עבדים ושפחות ואנשי משמר שילווהו בדרכו, "וילך למסעיו". ומבאר רש"י שבחזרתו פרע את חובותיו, שכן בהליכתו לא היה לו די כסף לשלם עבור האכסניות בהן לן.
ופירשו המפרשים שהיו לו חובות רעיוניים שעליו לשלם. הביא עמו תשובה לכל אלו שלעגו לו בימי הרעב והניסיונות. אלו שנדו לו כשאשתו נלקחה ממנו, אלו ראו עכשיו את שובו עטור ניצחון ומוכיח את צדקת אמונתו בעיצומה של מצוקה. אז שב אברהם "ויקרא בשם ה'", ושוב הפיץ זקוף קומה את האמונה בא־ל אחד, ובמשנה תוקף קרא בשם ה'.
מעשה אבות סימן לנו. גם בעת צרה, ממנה ניוושע, בתוך ייאוש ממנו יבקע האור, ולכן אין לאבד תקווה גם במצבים ובניסיונות קשים.