לצידם של מאורעות גדולים טמונים מאורעות קטנים, אך לא פחות חשובים.

במכת חושך מספרים חז"ל דבר מופלא של קידוש ה' בעיני המצרים. במכה זו נאמר: "ולא ראו איש את אחיו ולא קמו... שלושת ימים", אך לבני ישראל "היה אור במושבותם" (שמות י', כ"ג).

המצרים היו נתונים באפלה מוחלטת ולא יכלו להניד עפעף. הם היו נטועים במקומם באותה תנוחה שבה פגעה בהם המכה.

מבאר ר' שמשון רפאל הירש (מחשובי רבני גרמניה בשלהי המאה ה־19 ומגדולי מפרשי התנ"ך) כי לבני ישראל הייתה אורה, ובאותם ימים הם נכנסו באין מפריע לבתי המצרים כשהם סוקרים בעיניהם את כל אוצרותיהם. יחד עם זאת, בני ישראל לא פשטו את ידיהם ברכוש המצרי שנותר ללא שומרים, למרות שלא הייתה כל מניעה לקחתו.

גם הזעם המוצדק של בני ישראל על העבדות הקשה והממושכת לא הביא לפעולת נקם. עבד יהודי לשעבר לא נטל ולא הזיק לרכוש אדונו, למרות שזה התעמר בו קשות במשך כל שנות שעבודו. בכך גילו היהודים טוהר לב ויושר לבב שאין שני לו.

והינה חלפה מכת החושך. המצרים פקחו את עיניהם, הוברר להם שרכושם נותר שלם כשהיה ואף פרוטה לא חסרה. הדבר עורר השתוממות. מסביר הרש"ר הירש, כי המצרים חשבו בליבם כיצד הם היו נוהגים אילו ניתן להם לשהות בביתו של מוכה חושך כאשר עיניהם שלהם רואות את אוצרותיו מופקרים. הדבר הגדיל מאוד את ערכם של בני ישראל בעיניהם. עד עכשיו הם חשו ריחוק ואף תיעוב כלפי העבדים העבריים, אבל כעת חדרו לליבם רגשות הערכה כלפי היהודים ובושת על מה שעוללו להם.

לפני היציאה ממצרים ה' פונה למשה ומצווה: "דבר נא אל בני ישראל וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב". במילה "נא" טמונה משמעות שיש צורך לשכנע את בני ישראל שישאלו מהמצרים את כל אלו.

למה? אלא שהקב"ה היה מעוניין שהרכוש הראשון שיינתן לבני ישראל, שעד כה היו עבדים חסרי כל, יוענק בעקבות הכרתם של המצרים בערך האנושי והמוסרי של בני ישראל. העם שהם ביזו הפך עתה בעיניהם לישר שבעמים והם הרעיפו עליו כלי כסף וזהב.

המילה "נא" נועדה לשכנע את העם שזכאים המה לבקש מהמצרים את הרכוש, לנוכח ההכרה של המצרים בחוסנו המוסרי של עם ישראל.

על השאלה למה לא החזירו בני ישראל את הרכוש אם הם רק בקשו "לשאול" אותו (לתביעה שצאצאי המצרים הציגו בפני אלכסנדר מוקדון, ענו בני ישראל שזהו פיצוי קטן על עבודתם בפרך של מאות אלפי איש – סנהדרין צ"א, א') מוסבר הדבר בפסוק.

כתוב "וישאלו". הפעם היחידה בתורה שלשון זו מופיעה, כוונתה שיש חיוב החזרה זה בדיני שואל (שמות כ"ב, י"ג). בכל היתר הכוונה היא דרישה, תביעה, או בקשה שאין בצידה חיוב החזרה.

כך שאפילו שקר לא היה כאן בדברי העם המוסרי בעולם.