בפרשתנו מתחילה התורה לפרט את החוקה על פיה תיכון המדינה היהודית בכל הקשור בהתנהלות שבין אדם לחברו. כיצד הדין בהלכות נזיקין, גזל, הערמה במסחר וכדומה.
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". "ואלה", מסבירים המפרשים, בא ללמדנו שכשם שכל המצוות עד כאן ניתנו בסיני, אף אלו המשפטים ניתנו בסיני. למה יש צורך להסביר זאת? וכי הייתי מעלה על הדעת שפרשת משפטים לא ניתנו בסיני?
הרמב"ן בפרשת ואתחנן (דברים ו', כ') מסביר שישנם שלושה סוגי הוראות: עדות, חוקים ומשפטים. עדות הם דברים שנקבעו לזכר נפלאות ה' כמו פסח, שבת, תפילין וכו'. חוקים הם מצוות שאומנם מפורשים בתורה, אך ללא נימוקים או טעמים ונעלם מההיגיון האנושי כל הסבר. משפטים הם הוראות שגם אלמלא נכתבו בתורה, היינו מקיימים אותן על פי ההיגיון כגון איסור גזל או איסור רצח, שבלעדיהן אין קיום למדינה ולחברה.
כאן מלמדים חז"ל שגם המשפטים המובנים לנו, עלינו לקיימם לא משום שאנו מבינים את טעמיהם, אלא כיוון שכך צווינו על ידי הבורא יתברך. הנימוק לדרישה זו הוא שאם נסתמך על דעת בני אדם, הרי לא כל מה שמקובל על דעת בן אנוש במקום אחד בעולם, מקובל גם בחלק אחר של העולם.
לא כל המקובל על דעת בני אדם בזמן מסוים ובדור מסוים, יהיה מקובל גם בזמנים או דורות שונים. לא כל מה שמוסרי במדינה אחת הינו מוסרי במדינה שונה. גם בסדום היו חוקים פרי הגיונם של תושביו אשר חשבום למוסריים. גם בגרמניה הנאצית התקיים ספר משפטים אשר התאים למוסר חייהם של בני אותה אומה.
לכן מרמזת התורה במילה "ואלה", שמוטל עלינו לקיים את המשפטים, כולל אלו ההגיוניים והמובנים לשכלנו, לא משום הבנתנו אותם, אלא משום שזהו צו האלוקים שאינו נתון למצבי רוח או לחילופי הדורות. המשפטים הללו קבועים ונצחיים, בדיוק כפי שאנו מקיימים את ה "חוקים" שאין בכוחו של בן אנוש להשיגם בשכלו, אלא משום שזהו ציווי ה'.
לפנינו דוגמה לשוני בין משפטי תורתנו למשפטי האומות גם בדברים בעלי היגיון אנושי: "אמר רבי יוחנן, לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל').
כלומר, ישנו משפט התורה, אך התורה בעצמה מחייבת לסטות ממשפטה ולנהוג על פי פשרה לפנים משורת הדין. ולמה חרבה הארץ? "מתוך שהייתה מפעפעת ביניהם שנאת חינם, לא רצו להיכנס בעלי הדין לפשרה ("עץ יוסף"). סעיף כזה בספר החוקים, כאשר מצד אחד נחקק משפט ברור ובאותה נשימה נוסף סעיף המעקר כמעט את קודמו ומחייב לנהוג לפנים משורת הדין, זו תופעה ייחודית למשפטי התורה שנמסרו בסיני ואינם פרי הגות ודמיון של בני אדם.