ליל הסדר הוא לילה נפלא, נשגב ונעלה. לילה שכולו ליכוד משפחתי, שירה וזימרה. והנה לצד ההגדה והפיוטים, לצד המצה וארבע הכוסות, מצטרף לשולחן גם ה...מרור.
ואילו היה המרור מופיע פעם אחת לבדו כדי להזכיר את השעבוד שקדם לגאולה - ניחא. אבל פעם שנייה נכרך הוא עם המצה, סמל השחרור, אחוז בגאולה עצמה. מדוע?
הסבר לשאלה זו מביא הרב שלום ולך: המדרש מספר על האמורא רב נחמן ששאל את דרו עבדו במהלך ליל הסדר: עבד שאדוניו מוציאו לחרות ומעניק לו כסף וזהב, מה עליו לומר לו? ענה לו דרו: עליו להודות ולשבח. אמר לו רב נחמן: פטרת אותנו מלשאול "מה נשתנה" ומיד המשיך בהגדה: "עבדים היינו "
מה חידש רב נחמן? וכי היינו צריכים לתשובתו של העבד כדי לדעת שאם מקבלים מתנה יש להודות עליה? על אחת כמה וכמה מתנת חרות עולם ונכסים רבים! רב נחמן היה חתנו של ראש הגולה שעל פיו יישק דבר בכל גולת בבל, ורב נחמן בעצמו היה גדול הדור בנהרדעה (עיר מרכזית בבל בתקופת התלמוד) ופוסק הדור. זכה לתורה וגדולה במקום אחד. עבדו נהנה מסמכויות ותנאי מחיה, דיור וכל השאר. וכבר כתב הרמב"ם: "חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים, ומקדימים מזון העבדים לסעודת עצמם". והלא בכל עבד אמרו חז"ל: "חוב הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחרות" (שכן יש בכך הרעת תנאי חייו) הוא יוצא מחסות מגוננת לעולם תחרותי קשה ואכזר. קל וחומר מתחת ידי אדון כרב נחמן. אלא מה, רב נחמן ישלחו ברכוש גדול בכסף וזהב וזה יאפשר לו לבנות את עתידו. וזה כבר שונה. יש לו לאדון בקשה אחת בלבד: שבכל שנה באותו זמן יציין העבד את חג שחרורו.
והעבד יוצא לחייו כאיש חופשי.
עבד זה, אם השתמש בכסף בתבונה, השקיע בעסקים נושאי רווחים ניהל אותם בכישרון, הקים משפחה וזכה למעמד רם בחברה וקנה שם טוב, יושב הוא בבית רחב ידיים מוקף בבני משפחתו ומידי שנה ביום שחרורו מרים הוא כוס לברכה לאדוניו.
אבל אם העבד בזבז בחוסר אחריות את כל כספי המתנה והכסף הלך ואזל הרי עד מהרה ימצא עצמו מושלך ברחוב, שבר אדם נושא כוס יגונים ובוכה על יום שחרור.
והנמשל: בפסח יצאנו ממצרים. לא רק לחרות אלא ברכוש גדול. תורה ומצוות, מסורת וערכים.
בכל שנה מתכנסים לחגוג ולערוך חשבון נפש. מה עשינו בחרות שניתנה לנו? האם היינו לעם סגולה ואור לגויים? האם היינו לחברה מוסרית וטהורת לב? האם חזון נביאי ישראל היה לדרכינו?
או שמא חלילה הכנסנו לכרם שלנו את תרבויות זרות ונלוזות.
התשובה אינה חד משמעית. גם זה וגם זה.
גם מצה וגם מרור.