פסגת ברית נאט"ו שהתקיימה השבוע בווילנה, בירת ליטא, משכה אליה הפעם יותר מתמיד תשומת לב עצומה – ולא רק משום שהיא משקפת את התרחבות הברית הצבאית והתחזקותה הקריטית בצפון אירופה. קיומה של הפסגה לאחר כ־500 ימי מלחמה באוקראינה ועוד במדינה הבלטית הזעירה (כ־2.8 מיליון תושבים), הגובלת בקלינינגרד – מובלעת רוסית שבה מוצב נשק גרעיני – היא אירוע משמעותי ביותר במסגרת המאבק הבין־גושי.
"נפנה את דרכה לברית": התנאי של ארדואן לצירופה של שוודיה לנאט"ו?
ביידן מעריך: "נאט"ו עדיין לא מוכנה לצירופה של אוקראינה"
אף שתוכנן ותואם שנה מראש, מיקומו ותזמונו של המפגש בן היומיים דווקא כעת, ועוד בסמוך למועד פריסתה של רוסיה נשק גרעיני טקטי בבלארוס – שכנתה של ליטא, החולקת עמה גבול שאורכו כ־678 ק"מ – נושאים חשיבות אסטרטגית וסמלית רבה.
מעבר להשתתפותה של פינלנד לראשונה כחברה רשמית בארגון, התבוננות מקרוב מראה כי לצד ראשי איחוד אירופה ונציגי ה־7G, השתתפו במפגש גם מנהיגי אוסטרליה, ניו זילנד, יפן וקוריאה הדרומית. כל זאת, במטרה להבטיח את המשך התמיכה והסיוע לאוקראינה, לחזק את מערך ההגנה הקונבנציונלית וההרתעה הגרעינית של הברית במרחב האירו־אטלנטי וכן להדק את הקשרים ושיתופי הפעולה בין חברותיה ושותפותיה.
בנוסף, על רקע הדיונים שנערכו בווילנה בעניין המשך המאבק המשותף ברוסיה, בדגש על סוגיית הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו, סוגיות "חמות" נוספות עמדו אף הן במרכז סדר היום של המפגש. אלה כוללות בין השאר את אישור חברותה של שוודיה, אישור תקציב ההגנה ל־2% מהתמ"ג של חברות הארגון, היחסים הטעונים עם סין והרחבת פעילות נאט"ו בים השחור, בין היתר נוכח מיקומה האסטרטגי של טורקיה באזור.
וכך, בעודה דוגלת בעמדה אמביוולנטית כלפי נאט"ו וכלפי ארה"ב, נמצאת בלב המחלוקת ונתונה ללחצים בינלאומיים כבדים, אנקרה נאותה לבסוף לאשר את הצטרפות שוודיה לארגון. זאת, בין השאר נוכח הבטחת מזכ"ל נאט"ו להקל את תהליך הצטרפותה ל־EU והבטחת ממשל וושינגטון לחדש עמה את המגעים בעניין אספקת מטוסי קרב (F16) אמריקאיים לצבא הטורקי.
התבוננות מערכתית כוללת על כוחה, מעמדה וחשיבותה האסטרטגית של הברית הצפון אטלנטית, במיוחד כעת, נוכח החרפת האקלים הביטחוני העולמי, חושפת את השינויים העצומים במפת אירופה, ובכלל זה בזירה הבינלאומית. אין ספק כי למרות הביקורת החריפה שהושמעה עד כה כלפי הארגון (הסובל מ"מוות מוחי", כפי שהתבטא עמנואל מקרון, נשיא צרפת) וכל שכן חרף הפערים האסטרטגיים והמתחים הפנימיים בין חברותיו, נאט"ו מהווה כיום שחקן גיאופוליטי גדול, חזק וחשוב מתמיד. כזה הצפוי להשפיע משמעותית על גורל המאבק באוקראינה ועל עתיד היחסים הבינלאומיים.
הפאזל הושלם עם שוודיה
ערב מפגש הפסגה השנתי שנערך השבוע בין 31 ראשי חברות ברית נאט"ו, הכריז ינס סטולטנברג, מזכ"ל הארגון, כי טורקיה הסירה את התנגדותה לצירוף שוודיה לשורותיו. מעבר להפתעה הדרמטית שחולל הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן נוכח המפנה המהותי שחל בעמדת ממשלת אנקרה, הדגיש סטולטנברג כי זהו "צעד היסטורי", ששם קץ לעמדה הניטרלית שבה החזיקה שוודיה כמאתיים שנה.
הסרת העיכובים צפויה לזרז את תהליך הצטרפותה בפועל של שוודיה כחברה ה־32 בארגון, וכניסתה של המדינה הסקנדינבית - המחזיקה בצבא חזק לרבות מגוון אמצעי לחימה, מטוסי קרב, משאבים ואיכויות צבאיות לצד יכולות סייבר מתוחכמות – תגביר את נוכחותן של המדינות הנורדיות באזור הארקטי ותהדק את אחיזתן בים הבלטי. היא תקרב את נאט"ו משמעותית למאחזים של רוסיה בצפון אירופה ולנקודת הגישה הימית שלה לעיר סנט פטרסבורג. בנוסף, היא תכתר את המובלעת הרוסית האסטרטגית שלה, קלינינגרד, שבה נמצא הבסיס הראשי והיחיד של הצי הרוסי בים הבלטי ובו פרוסים טילים היפרסוניים המאיימים על מדינות היבשת.
התבוננות מקרוב אף מראה כי מעבר להרחבתו הטריטוריאלית של הארגון, לגידול בסיס הכוח היבשתי, האווירי והימי שלו ולגיוון יכולותיו ומשאביו הצבאיים הן בחלל והן במרחב הסייבר, הצטרפות שוודיה (בנוסף לפינלנד) מקנה לנאט"ו תשתיות קריטיות וגמישות אופרטיבית הנחוצות לו בעיקר באזור גרינלנד, איסלנד ובריטניה. כל זאת, נוכח חולשתו האסטרטגית של הארגון אל מול עליונותה הצבאית של רוסיה, המפעילה שם בין היתר צוללות גרעיניות וכלי שיט אחרים.
בתוך כך, הצטרפותה מחזקת משמעותית את נוכחותו של נאט"ו לאורך כל קו החוף בים הבלטי, מבצרת את ההגנה על המדינות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה – המהוות יעד פוטנציאלי לאיומים ותקיפות מצד רוסיה, וכן משפרת את מאזן העוצמה וההרתעה באזור.
יתרה מכך, זהו אקט "שובר שוויון" מול רוסיה, המהווה התרסה בוטה ומכה אסטרטגית חמורה למוסקבה ולפוטין, הרואה בהתרחבות נוספת של נאט"ו את מימוש האיום הצבאי הקריטי והגדול ביותר נגדו. מהלך דרמטי זה עלול לדרבן אותו בעיקר כעת, נוכח הפגיעה באינטרסים הביטחוניים של ממשלת מוסקבה, ביוקרתו ובמעמדו הפוליטי, המצטרפים לניסיון ההפיכה הכושל שהתחולל נגדו לאחרונה ברוסיה, להחריף את מאבקו נגד אוקראינה והמערב.
סטירת לחי לזלנסקי
לא בכדי הצהיר הנשיא ג'ון ביידן כי יש להכפיל את הסיוע לאוקראינה ולספק לה חבילת תמיכה רב־שנתית, הכוללת "כמות יוצאת דופן של נשק ויכולות". כשמרבית הדיונים בפסגה עסקו בכך, חברות הברית חתמו לראשונה מאז סוף המלחמה הקרה על תוכנית הגנה מורחבת של הארגון (מסמך בן 4,000 עמודים), הכוללת פריסת חיילים לצד כוח לוחמה אווירי וימי בחוג הארקטי, במרכז ובמזרח אירופה וכן במרחב הים הבלטי, הים השחור והים התיכון. כל זאת, במטרה לבסס את מאזן ההגנה וההרתעה הקונבנציונלית והגרעינית בעיקר מול רוסיה, לצד התחזקות האתגר שמציבה לאחרונה גם סין.
בראייה אסטרטגית, הידוק הסולידריות ושיתוף הפעולה בין חברות הברית ושותפותיה האסייתיות נועדו להציג חזית אחידה וחזקה מול פוטין, לסייע בשמירת הסטטוס קוו והיציבות הביטחונית וכן למנוע תוקפנות רוסית נוספת. יתרה מזאת, השקעתה האדירה של ארה"ב בנאט"ו (המסתכמת ב־811 מיליארד דולר במהלך 2022) עולה בקנה אחד עם הבטחתה לסייע בביסוס כוחו ומעמדו של הארגון ובשדרוג יחסיה עם שאר חברות הברית. כל זאת לצד גידול ריאלי של 8.3% בהיקף ההוצאות הביטחוניות של קנדה ובעלות הברית האירופיות לשנת 2023 – הגבוה ביותר זה שבעה עשורים, כפי שעולה מהערכות עדכניות שהציג מזכ"ל נאט"ו.
עם זאת, כבר עתה ברור כי על אף פריסתה של רוסיה נשק טקטי בבלארוס, וחרף התחייבותן של חברות נאט"ו מנגד לספק לאוקראינה סיוע צבאי רב, הכולל בין היתר פצצות מצרר וטילי SCALP ארוכי טווח (המגיעים לטווח מרבי של 250 ק"מ), ממשלת קייב נותרה מחוץ לארגון. "נראה שאין מוכנות להזמין את אוקראינה לנאט"ו או להפוך אותה לחברה בברית", צייץ הנשיא וולודימיר זלנסקי בטוויטר. בראייתו, היעדר התחייבות ברורה להזמין את ארצו לברית או לקבוע מועד לצירופה אליה – על אף שדרוג מעמדה ל"חברת מועצה" – היא "סטירת לחי" מצלצלת וכישלון אישי צורב. חמור מכך, היא מספקת לגיטימציה ותמריץ עבור פוטין להמשיך ללא קץ במאבקו הרצחני נגדה.
הזיגזג הטורקי
התבוננות מקרוב אף מראה כי מעבר לביקורתו החריפה של הנשיא זלנסקי, שלפיה אוקראינה שנאבקת ברוסיה בשם המערב נותרה "כלי משחק" ו"קלף מיקוח למו"מ עתידי מולה", מדובר ללא ספק באחת הדילמות המוסריות והאסטרטגיות הקשות והמורכבות ביותר שעמן מתמודדות חברות הברית.
בעוד מצד אחד הצטרפות מיידית לארגון תהווה "קרש הצלה" קריטי עבור ממשלת קייב, העשוי להרתיע את רוסיה מלתקוף אותה, יש מנגד הטוענים כי השארת אוקראינה במצב של "לימבו" ואי־ודאות דווקא כעת תעודד את פוטין, כאמור, להחריף את המאבק נגדה.
בדומה, גורמים שונים בממשל האמריקאי המבקרים את מהלכיו של הנשיא ג'ו ביידן טוענים כי מתן ערבויות ביטחוניות מצד ארה"ב או ברית נאט"ו – כחלופה להצטרפותה בפועל של אוקראינה לארגון – עלול לשחוק את האינטרסים הביטחוניים שלהם. הוא אף עלול לפגוע באמינות ובעוצמה של הברית הצבאית שתהווה, בתורה, תמריץ שידרבן את פוטין להסלים את המאבק ואף לדרדר אותו לעימות גרעיני. חמור מכך, רבים סבורים כי צירופה לברית הצבאית בכל עת, וכל שכן בעיצומה של מתקפת הנגד האוקראינית המתחוללת בימים אלה, עלול להגדיל את הסיכון לעימות חזיתי בין מוסקבה וושינגטון. תרחיש קטסטרופלי שאליו, ככל הנראה, מכוון ראש הקרמלין.
לא בכדי, במסגרת הדיונים סביב ביצור ההגנה המרחבית של הארגון במרחב הים השחור, שבה ועלתה סוגיית טורקיה. לא זו בלבד שהיא מחזיקה בצבא השני בגודלו בארגון וכן בצי מטוסי קרב מדגם 16F השלישי בגודלו בעולם, בהיותה אחת מיצרניות ה־16F העולמיות, טורקיה נחשבת לשותפה אסטרטגית קריטית כבר עשרות שנים בנאט"ו ובתעשיות הביטחוניות העולמיות. היא גם ידועה כמי שמקיימת במקביל הן יחסים אסטרטגיים עם רוסיה והן קשרים ביטחוניים וכלכליים נרחבים עם ארה"ב, חרף היריבות הבין־גושית והמתיחות הרבה בין כל הצדדים.
לדוגמה, טורקיה, שהייתה יבואנית הנשק השביעית בגודלה מארה"ב בשנים 2013־2017, צנחה למקום ה־27 בשנים 2018־2022. זאת, לצד מיקומה האסטרטגי ושליטתה בקו החוף של הים השחור ולצד קשריה של אנקרה עם ממשלת מוסקבה וראש הקרמלין, המקנים לה עוצמה גיאופוליטית, מעמד וחשיבות רבה, בין היתר כמתווכת במלחמה באוקראינה. התבוננות מקרוב אף מראה כי עיכוב מכירתם של מטוסי הקרב האמריקאיים לטורקיה מאז 2018, בנוסף לדחיית אספקתם מאז 2020 של מאה מטוסי קרב מדגם 35F שבעבורם שולמו 1.4 מיליארד דולר, היא סוגיה אסטרטגית וביטחונית מורכבת.
סוגיה זו קשורה בין היתר להתקרבותה של ממשלת אנקרה בשנים האחרונות לרוסיה ולפוטין, תוך התרחקות מארה"ב ומדינות המערב. עובדה המקרינה על יחסו של ארדואן לברית נאט"ו והמספקת הסבר חלקי להתנגדותו לשתף פעולה עם חברות הארגון בין השאר, בעניין צירופן של שוודיה ופינלנד לנאט"ו. על רקע זה, כבר עתה מסתמן כי סיכום עסקת מטוסי 16F בטווח הקצר יכול לענות על צורכי הברית הצבאית, לסייע בבנייה מחדש של האמון בין הצדדים ואף למתן את המתיחות הממושכת ביחסי ארה"ב־טורקיה. יתרה מכך, הסרת ההתנגדות הטורקית ואישור צירופה של המדינה הנורדית לנאט"ו הם שני הישגיה הבולטים והחשובים ביותר של פסגת וילנה.
התבוננות גיאופוליטית רחבה מראה כי על אף השמועות הרבות על מות נאט"ו, אין ספק כי המלחמה באוקראינה - בדגש על המשך מאבקו הרצחני של פוטין במערב - הובילה לשינוי קריטי בכוחו ובמעמדו העולמי של הארגון. מעבר לעובדה כי בפסגת וילנה נזרעו הזרעים והמהלכים האסטרטגיים הצפויים להוביל לסיום או לחלופין להרחבת העימות בין הצדדים. כבר עתה ברור כי בהיותה עוגן גיאופוליטי וציר ביטחוני מרכזי במפת אירופה זה 75 שנה, הברית הצפון אטלנטית היא הגוף הצבאי החשוב, החזק והגדול ביותר שהמערב בהובלת ארה"ב הציגו עד כה בזירה הבינלאומית.
היא גם הגוף הצבאי הקולקטיבי, ככל הנראה היחיד – חרף מגבלותיו וכשליו – שיכול להתמודד ואף לנצח במאבק מול רוסיה. עם זאת ועל אף כוחו הצבאי, הוצאותיו הביטחוניות האדירות וממדיו העצומים של נאט"ו, אין ספק כי השארת אוקראינה ב"לימבו" וב"אזור הדמדומים" היא החלטה אסטרטגית הנתפסת בעיני רבים כהודאה בחולשה. זוהי החלטה גורלית העלולה להשפיע נחרצות על גורל המדינה, כמו גם על מפת אירופה ועתיד היחסים הבינלאומיים.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים