העיתוי של הטלטלה הפוליטית, של רעידת האדמה החברתית שמתרחשות בישראל, צריך וחייב היה להרעיד את לבם, לזעזע את רוחם ולהרטיט את מצפונם של מי שמזוהים וידועים כגדולי תורה של ראשי ישיבות, של רבנים ואישים תורניים. במיוחד, ודווקא הם שותקים. לא שומעים מהם אף מילה, אף תגובה, אף הצהרה והתייחסות פומבית להתפתחות שמזעזעת את המדינה והעם במידה והיקף חסרי תקדים.
העיתוי הוא ערב תשעה באב, חורבן בית שני, שנגרם בגלל וכתוצאה מסיבות ונסיבות דומות לאלו שגרמו למשבר החמור שמטלטל את ישראל. השתלטות של גורמים קיצוניים וקנאים, חסרי מעצורים, על הזירה הפוליטית-חברתית. הראשונים שחייבים היו לזכור את מה שגרם לחורבן בית המקדש בתשעה באב הם אנשי תורה, ראשי ישיבות, רבנים. מטבע מעמדם וזהותם והצפוי מהם – הם חייבים היו להשמיע קול זעקה ומחאה על התנהלותם הגאוותנית של פוליטיקאים, על התבטאויות קיצוניות של הסתה, היוצרים מחלוקות ופילוג בעם. הם חייבים היו למחות, להזהיר, להרתיע מפני יוזמות ומהלכים שמובילים למשברים.
"...מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם" (בבלי, מסכת יומא דף ט' ע'ב). מי צריך היה לזכור מאמר גמרא חמור זה ועוד בערב תשעה באב, יום חורבן בית המקדש? מי צריכים וחייבים היו לחזור ולהזכיר את המאמר הזה בשבועות האחרונים, בעת שנוצרו וקודמו הסיבות והגורמים
לשנאת חינם בחברה בישראל בהיקף לא זכור? אבל לא שמעו ולא שומעים מהרבנים בארץ אף מילה, אף תגובה, אף מחאה והטפת מוסר מול וכלפי הגורמים בזירה הפוליטית שיצרו, קידמו והזינו את הצונמי של שנאת חינם ששוטף את החברה בישראל בחודשים האחרונים.
זאת לא שתיקה רועמת. זאת שתיקה מביכה, מבישה ומחפירה. שתיקה שחושפת ומגלה רבנים ואישי תורה בישראל כפחדנים, כחסרי אומץ לב ציבורי, כמתנערים מאחריות חברתית. כמנותקים. ההיסטוריה המתועדת בתלמוד ובמקורות על תקופת המצור על ירושלים והסיבות שגרמו לשריפת בית המקדש על ידי הרומאים מציבה בהבלטה מיוחדת את דמותו של התנא רבן יוחנן בן זכאי כדמות ייחודית שהשכילה להיחלץ מהמצור. אין תנא שזכה לשבחים ודברי הלל במידה שהורעפו על רבן יוחנן בין זכאי. "שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים", (בבלי מסכת סוכה כ'ח א').
רבן יוחנן בן זכאי שהבין והפנים את הסוף המר הצפוי לירושלים הנצורה המורעבת ואחוזת הייאוש, יצר קשר עם אספיינוס, מפקד הלגיונות הרומיים וביקש ממנו "תן לי את יבנה וחכמיה". כך הציל רבן יוחנן בן זכאי את קיומם של עם ישראל ותורת ישראל.
אין שום סכנת חורבן על מדינת ישראל. יבנה וחכמיה פורחות ומשגשגות בישראל. יש ובועט איום של תוצאות שנאת חינם, שכבר נראות ובאות לידי ביטוי בפילוג ובשסע בחברה. הדבר החמור והמדאיג, שמי שמזוהים וידועים כגדולי תורה, ראשי ישיבות, רבנים ואישי תורניים אינם מגלים נוכחות ומעורבות פעילה במאמץ לבלום, או לפחות להחליש את הגורמים והסיבות לטלטלה הקשה המזעזעת את יסודות מדינת ישראל. מאמץ כזה הוא תפקידם המרכזי.