אין עצמאי שלא מכיר את הסיוט שנקרא הצהרת הון, שקצת כמו הליכים פורמליים אחרים, מפחידה לא את מי שמעלימים הכנסות (שכן אלה ממילא עוסקים תדיר בשאלה: “אז מה נכתוב בהצהרת ההון?") אלא בעיקר אנשים שומרי חוק וישרי דרך, שמתעוררים בלילה בזעקות אימה אחרי שחלמו ששכחו איזה טופס או אישור ועתה הם עתידים לתת את הדין בבית המשפט לפושעי מלחמה בהאג.
אשר לעבדכם, ובכן החלום שלי הוא לעמוד יום אחד מול בניין רשות המסים, כאוסקר וויילד בשעתו בעומדו מול פקידי המכס ולומר בקול גאה: “אין לי על מה להצהיר מלבד על גאונותי!". אלא שאז אני נזכר בשלוש עובדות מעציבות: ראשית, שלא במכס עסקינן אלא במס הכנסה; שנית שלפקידי מס יש מעט מאוד חוש הומור; ושלישית שאינני גאון. לכן אין לי ברירה אלא להתמסר בחוסר חשק בולט למניין של רכושי וחסכונותיי, משימה שבה כל פתקית מזכירה לי את אמרת השפר שלפיה אם רק תשים בצד - ולו רק שקל אחד מדי יום - הרי שמקץ שנים לא תוכל להאמין כמה מעט חסכת!
אודה ולא אבוש שאני גרוע בטופסולוגיה: תנו לי להחליף מכנסיים מג'ינס לקצרים - ותראו איך אני מאבד אפילו טופס שזכה בלוטו, לא כל שכן טפסים שמייצגים סכומים צנועים בהרבה מאותו פרס ראשון. גם את המעבר לעידן הדיגיטלי לא צלחתי היטב. פעם, הגם שלכאורה הכל היה מסורבל יותר, ידעתי שעם קבלת דרישת המדינה להצהיר על הוני, עליי לסור אל רואה החשבון, סוכן הביטוח ופקיד הבנק - וללקט את כל הדרוש לי כדי לצאת ידי חובתי. נכון, צריך היה להתייצב פיזית אצל כל אלה, בעוד עכשיו כל הנתונים אמורים להיות זמינים לי בקליק אחד, רק שזה, אלליי, עובר בין חופן ססמאות, שכל אחת מהן יש להחליף אחת לכל שלושה חודשים, שלא לדבר על הרעה החולה הנקראת “שם משתמש". הלו, אתר דמיקולו, אני מעליב את הדומיין: אני נראה לך כמו משתמש?
ומה אומר על שחזור הססמה מלבד שיש לי שלושה ילדים, אישה אחת, כלבה אחת ושתי קבוצות כדורגל - לך תזכור עכשיו אם הססמה של הבנק היא צירוף של שם ותאריך הלידה של הכלבה, ציון שקשור לאליפות הראשונה והיחידה של הפועל חיפה, מניין שנותיו של סר אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, או התאריך שבו היא ואני התחלנו לצאת?
אגב זאת, היא הפוכה ממני: שומרת בקנאות כל תיעוד, אסמכתה או קבלה, עד שאני די משוכנע שאם רק תחפש בתיקיותיה, היא תמצא חשבוניות בלירות, אחריות לגרמופון או כרטיס כניסה לראינוע. סתם, אנחנו לא כל כך זקנים כמובן, אבל קבלות על גומיות שרכשתי בשנים שבהן עוד היה לי קוקו, אני די משוכנע ששמורות אצלה, מן הסתם בקלסר שכותרתו: “האידיוט, הנהלה וכלליות".
כמו כל מלאכה ששנואה עליי, אני דוחה את האיסוף מן הגורן ומן היקב, עד לדקה ה־90, שבה מתקשרת אליי יאנה ממשרד רואה החשבון כדי להזכיר לי שעד סוף החודש מוכרחים להגיש את כל הניירת, או אז אני מתעשת ומתחיל לבכות. בין דמעה אחת לרעותה, עלה במוחי רעיון שיכול לחסוך עוגמת נפש מרבים: רעיי הלבלרים, מדוע שלא תגישו לי רשימה של כל הטפסים הדרושים לכם, ותקבלו עליה את חתימתי - שתהיה גם ייפוי כוח לדרוש בשמי את האינפורמציה?
זאת ועוד: חלק ממנה אפילו לא תצטרכו לדרוש כלל, הרי כעצמאי אני מגיש דוח כספי מדי שנה, שבו מפורטות כל אותן “יתרות סוף שנה" - בחשבון הבנק שלי, בקרנות ובקופות, ולפיכך, למה שלא תעשו שימוש באינפורמציה שממילא קיימת בתיק האישי שלי? והרי יתרת חשבון העו"ש שלי, נכון לתאריך 31 בדצמבר 2021, כבר לא תשתנה לעולם. נכון? אז למה לא פשוט לאשר לפקידים (שאגב, עושים עבודה כה נפלאה בהגנה על הקופה הציבורית, תחזקנה ידיהם!) שאני מוכן ומזומן להגיש הצהרת הון כחוק - והם כבר ידלו בעצמם את כל המידע הדרוש?
לשם מה עליי להתפלש שוב בעפרם של מוקדי שירות לקוחות בחברות הביטוח השונות, להיזכר איך קוראים לקרן הפנסיה שלי, להטריד את סוכן הביטוח, להיזכר במספר הטופס שדרוש לי מהבנק וכך הלאה, בעת שמולי ברשות המסים נמצאים אנשים שמתמחים בשליפת אינפורמציה בקליק ימני אחד על העכבר (ואם יורשה לי להוסיף: הם גם אנשים חכמים, נאים בצורה בלתי רגילה ונראים צעירים בהרבה מכפי מניין שנותיהם - כלומר, רק למקרה ששכחתי איזה טופס).
למעשה, במחשבה שנייה הרעיון שלי נשמע לי כל כך טוב, עד שנראה לי שהשנה אגשים חלום, אתייצב מול הלבלרים, אכחכח בגרוני ואומר בקול צלול: “אין לי על מה להצהיר מלבד על גאוניותי", ואחכה עד שעורך הדין שלי יבוא לשחרר אותי בערבות.