הרבה יותר מאשר איראן, הדיון הביטחוני האחרון בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתפרסם בעיקר בשל כך שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא הוזמן אליו, עסק בעיקרו בזירה הפלסטינית: מהר הבית, יהודה ושומרון ועד עזה.
לקראת הסכם עם סעודיה? שר מהליכוד: "במצב הזה נבוא לקראת הפלסטינים"
סעודיה מצננת את ההתלהבות: "נורמליזציה עם ישראל? ייקח זמן רב"
כל זאת, מתוך הסתכלות רחבה כאשר המאמצים לפריצת דרך עם הסעודים נמצאים במרכז העניינים של ראש הממשלה וממשלת ישראל, וכל הסלמה נוספת בזירה הפלסטינית או בהר הבית עלולים לחבל במאמצים אלו. הסוגיה האיראנית אכן עלתה בדיונים, אך לא הייתה בשום צורה שהיא הסוגיה המרכזית כפי שהשתמע מההודעה הרשמית של משרד רה"מ, מכיוון שבלשכת נתניהו ניסו להסביר מדוע השר לביטחון לאומי לא הוזמן לדיון.
הסוגיה האיראנית עלתה כחלק מהדיון הביטחוני בהקשר הניסיונות המתמשכים של האיראנים לערער את היציבות הביטחונית בשטחי ישראל ויהודה ושומרון, לאורך הגבולות וכן דנו במגמות המטרידות של הברחות הנשק ואמצעי הלחימה מירדן. במצב עניינים נורמלי ביחסי הגומלין שבין שר לביטחון לאומי לגופי הביטחון השונים, לשר אמורה להיות רלוונטיות גבוהה בנוכחות בדיון מסוג זה. אבל אם צריך לדייק עוד יותר את הודעת ראש הממשלה, הסוגיה הפלסטינית היא זו שעמדה במרכז הדיון וממש לא איראן.
בלוחות הזמנים הצפופים מאוד לפוטנציאל הסכם הנורמליזציה עם הסעודים, הסלמה משמעותית בזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון, רצועת עזה או סביב הר הבית עשויה לטרפד את הכל, זאת כאשר בימים האחרונים הסעודים יוצאים מגדרם להסביר בימים האחרונים כי פריצת דרך בין ישראל לפלסטינים אינו תנאי מחייב מבחינתם להסכם מול ירושלים. הסלמה ביטחונית דרמטית עלולה כבר להיות סיפור אחר לחלוטין.
חמאס מבין זאת היטב ועל רקע הדברים מנסה לשפר את יכולות המיקוח שלו ברצועת עזה. לאיראנים לעומת חמאס, אין מחיר הפסד בהסלמה וככל שהמשא ומתן יתקדם עם הסעודים, האירנים יעשו ככל יכולתם על מנת לנסות ולטרפד אותו. הקלף הפלסטיני מבחינתם הוא המוביל. הדיון הביטחוני אתמול מעבר לסקירה הביטחונית השגרתית, סקירת האיומים והצגת תוכניות צה״ל, עסק גם בפירוק המוקשים שעשויים להוביל להסלמה שישראל אינה רוצה אותה.
המוקשים שאותם נתניהו מעוניין לפרק כוללים בתוכם גם את צמצום המתחים בזירות השונות באמצעות הקלות או הטבות שונות לפלסטינים. בדיון כזה שבו נתניהו מבקש ממערכת הביטחון לשלות את אותם מוקשים, בן גביר עלול להיות זה שמטמין אותם - לפחות בזירה הפוליטית.
בזיכרון קצר במיוחד, הדיבורים על הסלמה ביטחונית בעזה היו על הפרק רק לפני ימים בודדים. הסכם הבנות מהיר שהשיגו המצרים שעד עכשיו פרטיו אינם ברורים לחלוטין יצר הפוגה זמנית גם בדרום. כמו פעמים קודמות סעיף ההתחייבויות הישראלי נשאר תחת מעמד של סוד מדינה כמעט בעיקר בשל החשש מביקורת פוליטית יותר מאשר היבטים הקשורים לביטחון. נתניהו כאמור בהסתכלות פרגמטית מבקש ממערכת הביטחון בעיקר לפרק את המוקשים שעלולים להפריע במשא ומתן עם האמריקאים והסעודים.
דיונים מהסוג הזה אינם עוסקים רק בהפעלת כוח כנגד טרור הם עוסקים גם בהקלות ושחרור שסתומי לחץ מול הפלסטינים וכיצד מורידים את רף המתיחות במוקדי החיכוך המרכזיים כמו למשל חברון והר הבית. יותר מאשר תוכניות צבאיות סודיות, הרגישות מדיונים מהסוג הזה הם לעיתים יותר במגרשים הפוליטיים במיוחד כאשר האוריינטציה של הממשלה הנוכחית היא ימנית יותר.
בדיוני הקבינט האחרונים מצאו את עצמם בכירי מערכת הביטחון במצב שהם נדרשים לשקול כל מילה או הצעה שהם מוציאים מהפה גם בדיונים הביטחוניים הרגישים ביותר, לאחר שלמדו על בשרם כי יהפכו לכוכבי המהדורות של שמונה בערב כמי שמובילים קו רך ומכיל אל מול הטרור הפלסטיני.
הדלפות מהקבינט תמיד היו, זו אינה תופעה חדשה, אבל מה שקורה בשנה האחרונה הוא חריג ופרוע במיוחד. במציאות כזו כאשר ראש הממשלה מבקש להסיר מוקשים ולא להטמין אותם לעצמו, קרי אי זימונו של בן גביר לדיון, הוא לא בגלל איראן או על תקן סדרת חינוך מזורזת או טעות טכנית, אלא יותר בשל החלטת ראש הממשלה עצמו כי כאשר הוא מבקש להוביל סדר יום פרגמטי ומתון אין לו יכולת לנהל מהלך כזה עם כל שרי ממשלתו.
נכון לעכשיו, נתניהו מחפש את המסלול הבטוח שלא יפריע למשא ומתן עם הסעודים. בסיטואציה כזו שוב אחדות האינטרסים בין ראש הממשלה לשר הביטחון מחזקת את המחנה המתון והפרגמטי יותר בתוך הממשלה על חשבון רצונות ואינטרסים של מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית. למעשה, מכאן אנו צפויים לקראת משברים פוליטיים נוספים, מתוך פער אידאולוגי גדול בתפיסות הביטחוניות, וכן המדיניות בתוך הממשלה עצמה שצפויה לאתגר את יציבותה ותפקודה בדרך להסכם אפשרי עם הסעודים שידרוש ויתורים והקלות לרשות הפלסטינית.