כיבוש נגורנו־קרבאך ומנוסתם של יותר מ־100 אלף אזרחים מהמובלעת הארמנית באזרבייג'ן, מהווה נקודת שפל קריטית בסכסוך אלים וממושך המתחולל כבר עשרות שנים בין המדינות השכנות. לא זו בלבד שכניעה היסטורית של הבדלנים הארמנים היא הכרעה צבאית דרמטית עבור אזרבייג'ן, את הרשתות מציפים תמונות וסרטונים המתעדים את הטרגדיה האנושית שמתחוללת שם - טרגדיה שמעוררת מחדש את זוועות השואה הארמנית שביצעו השלטונות העות'מאניים בין 1915 ל־1923.
בפעם השלישית בהיסטוריה: אזרבייג'ן פתחה במבצע צבאי בנגורנו-קרבאך
בשיתוף עם כוחות צבא רוסיים: אזרבייג'אן הודיעה על הפסקת אש
בתוך כך, מבצע צבאי מהיר שהחל ב־19 בספטמבר הסתיים בתוך 24 שעות, וזאת לאחר יותר מעשרה חודשי מצור על רפובליקת ארצאך, ולצד מאבק פנימי שהתקיים בסטפנקרט בירת הרפובליקה, בין השאר נוכח סירובן של רוסיה וארמניה להתערב. כל אלה אינם מותירים עוד מקום לספק: אזרבייג'ן, מעצמת נפט המדורגת במקום ה־20 מבחינת עתודות הנפט העולמיות, ובמיוחד טורקיה, בת בריתה האסטרטגית שסייעה לה צבאית, רשמו לעצמן ניצחון גיאופוליטי חשוב.
בראייה מערכתית רחבה כבר עתה מסתמן כי המאבק האזרי־ארמני לכיבוש המובלעת ההררית בדרום הקווקז – אזור עשיר באוצרות טבע, עתודות ומאגרי אנרגיה חשובים (כגון נפט, גז טבעי וזהב) – נועד ליצור רצף טריטוריאלי שיאפשר שליטה על מסדרון אנרגיה אסטרטגי לשווקים הבינלאומיים.
יתרה מזאת, כיבוש המחוז, הנחשב דה־יורה חלק אינטגרלי מאזרבייג'ן, מהווה אינדיקציה לשינויים העצומים המתחוללים במאזן הכוחות האזורי. על רקע היחלשות השפעתה המדינית, שליטתה הצבאית ומעמדה הדומיננטי של רוסיה באזור דרום הקווקז, בין היתר נוכח הסלמת המלחמה באוקראינה, בולטת עמדתה האסרטיבית של טורקיה. על פניו מסתמן כי מדובר בחלק ממזימתה של ממשלת אנקרה להסלים את המצב הביטחוני ולו כדי לבסס את כוחה, מעמדה והשפעתה הגיאופוליטית באזור ובכלל בזירה הבינלאומית.
לא בכדי משבר נגורנו־קרבאך מעורר תשומת לב עולמית. במשך מאות ואלפי שנים מובלעת הררית זו – ששטחה כ־4,500 קמ"ר ושכללה עד לא מזמן אוכלוסייה של כ־120 אלף תושבים ארמנים – החליפה ידיים והייתה בשליטת פרס העתיקה וארמניה, הרומאים, העות'מאנים והאימפריה הרוסית. עם נפילתה של אימפריה זו ב־1917, הן הארמנים הנוצרים והן האזרים המוסלמים־שיעים, שמוצאם טורקי, תבעו בעלות על החבל.
בתוך כך, הסכסוך שהחל בעקבות התפרקות ברית המועצות והכרזת אזרבייג'ן וארמניה על עצמאותן, נבע מתמיכתה של זו בישות הבדלנית הארמנית שהקימה שם את רפובליקת ארצאך ואף הכריזה על עצמאותה ב־1991. איבה היסטורית בין הצדדים הובילה לפרוץ המלחמה הראשונה ביניהם (1988־1994) שבמהלכה נרצחו כ־30 אלף בני אדם ומאות אלפי פליטים אזרים וארמנים נטשו את בתיהם.
חרף ניצחונה במלחמה ולמרות 30 שנות שליטתה דה־פקטו באזור השנוי במחלוקת, ארמניה לא הכירה בו עד כה באופן רשמי כמו במחוזות הסמוכים אליו. יתרה מכך, התנגשויות אלימות שפרצו ב־2016, לרבות תקריות קטלניות שהתקיימו לסירוגין בין הצדדים עד ספטמבר 2020, הגיעו לשיא עם פרוץ מלחמה שנייה ביניהן שנמשכה 44 ימים.
במהלכה, פלשה אזרבייג'ן לנגורנו־קרבאך, בין השאר בסיוע נשק ישראלי ומל"טים טורקיים - ואף הגיעה לגבול הבינלאומי עם ארמניה. במסגרת הפסקת האש וכניעתה של זו, שהושגה בתיווכן של רוסיה, ארה"ב וצרפת ("קבוצת מינסק"), הצטמצם שטחה של רפובליקת ארצאך וחלקים נרחבים ממנה עברו לידי אזרבייג'ן.
לאחר הטלת מצור עליה בדצמבר אשתקד עם חסימת מסדרון לאצ'ין – המעבר היבשתי היחיד המחבר אותה לארמניה, פתחה אזרבייג'ן לפני כשבועיים במתקפה צבאית קטלנית על תושבי החבל, ובתוך פחות מ־24 שעות השיגה הכרעה צבאית בסכסוך. הסכם הכניעה שעליו חתם נשיא רפובליקת ארצאך, שייכנס לתוקפו ב־1 בינואר 2024, הוא אירוע היסטורי השם קץ לעימות המדמם בין יריבות היסטוריות.
"אומה אחת, שתי מדינות"
בראייה היסטורית, ההתנגשויות בין ארמניה ואזרבייג'ן שגבו עד כה אלפי קורבנות הן בין המלחמות הקטלניות ביותר שהתחוללו בין רפובליקות ברית המועצות לשעבר מאז התמוטטות הגוש הסובייטי. מדובר בסכסוך האתנו־טריטוריאלי המורכב והמסוכן ביותר זה כמאה שנה - בין היתר נוכח מיקומו בפריפריה הרוסית שבדרום הקווקז, המייצג את אזור הגבול האירו־אסייתי.
אזור גיאו־אסטרטגי העשיר במחצבים ומקורות אנרגיה – לרבות צינורות נפט וגז העוברים באזרבייג'ן ובארמניה – המקשר בין מרכז אסיה לים הכספי ולים השחור ושולט על נתיבי תחבורה אסטרטגיים.
לא בכדי על רקע זה האשימה טורקיה הן את רוסיה, הן את איראן והן את המערב כאחראיות לסיוע הצבאי לארמניה ולתוקפנות הבדלנים הארמנים בנגורנו־קרבאך. בעודן קוראות לרגיעה, כל אחת בדרכה, ואף מציעות להגביר את המאמצים ליישוב הסכסוך בדרכים דיפלומטיות, טורקיה, מנגד, "משחקת באש". היא דחפה להסלמה, הקפידה לעודד את שאיפותיה הטריטוריאליות של אזרבייג'ן ואף הגבירה את היקף הסיוע הצבאי שסיפקה לה (לרבות נשק מתקדם ויחידות מיוחדות של שכירי חרב ובהם ג'יהאדיסטים שהועברו מסוריה).
בראייתו של ארדואן השגת ניצחון בדרום הקווקז מהווה הזדמנות אסטרטגית לבסס את כוחה הפוליטי ונכסיה האנרגטיים של ארצו, וכן לבסס את עמדת ההנהגה שלה כמעצמה אזורית. תחת המוטו "אומה אחת, שתי מדינות" טען הנשיא הטורקי כי ממשלות באקו ואנקרה מתמודדות יחדיו עם איומים ביטחוניים משותפים הנובעים מתביעות טריטוריאליות מצד ארמניה ומנוכחות רוסית, ואף קרא לקדם תהליכי נורמליזציה ולהקים "מסדרונות שלום" באזור.
לדידו, החזרת הריבונות האזרית על נגורנו־קרבאך ועל שבעה מחוזות טריטוריאליים הסמוכים לה היא צעד חיוני שיוביל ליציבות ביטחונית וכלכלית אזורית ולחיזוק השליטה הטורקית שם. כל זאת תוך הגברת שיתוף הפעולה של אנקרה הן עם אזרבייג'ן כמעצמת הנפט והן עם רוסיה כמעצמת הגז - והגברת תלותן בה; ומנגד, תוך גיוון מקורות אספקת האנרגיה, צמצום מרחב השפעתה המסורתית של רוסיה באזור ובלימת ההתפשטות האיראנית.
התבוננות מקרוב אף מראה כי בראייתו של ארדואן, סיום הסכסוך יעודד השקעות שיאפשרו הקמת אוטוסטרדות ומסילות ברזל שיחברו בין מדינות הקווקז ובהן אזרבייג'ן, ארמניה, איראן, רוסיה וטורקיה. כל אלה, נועדו להרחיב את דרכי התעבורה והסחר של נפט וגז לשוקי אירופה והעולם וכן לרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה שיובילו, בתורן, להגדלת הכנסות המדינה.
בנוסף, הקמה והרחבה של תשתיות אנרגיה, מערכות וצינורות נפט ובעיקר גז טבעי (דוגמת צינור באקו־טביליסי־ג'ייהאן, BTC) העוברים בטורקיה, צפויים לשמש לה מנוף לחץ פוליטי־כלכלי במסגרת יחסיה הן מול רוסיה והן מול ארה"ב והאיחוד האירופי, בין היתר במסגרת החרפת הסנקציות נגד מוסקבה.
רוסיה הפכה לצופה
בראייה מערכתית כוללת, אין ספק כי משבר נגורנו־קרבאך טומן בחובו משמעויות והשלכות גיאופוליטיות וביטחוניות רבות וארוכות טווח. ניהול הסכסוך בקווקז שחמק משליטתה של רוסיה מהווה אינדיקציה לעוצמתה הגיאופוליטית של טורקיה. ולא פחות - משבר הומניטרי־ביטחוני זה משקף את חולשתה של רוסיה והפיכתה משחקנית דומיננטית לצופה מהצד, שאינה יכולה/מעוניינת להגן על אינטרסים של בת בריתה הקרובה ולערוב לכך שהסכסוך לא ייהפך למלחמה כוללת. כל זאת, חרף תמיכתה הצבאית־ביטחונית בארמניה, תוך הידוק קשרי המסחר הענפים איתה (היקף הסחר ביניהן הגיע ל־5.3 מיליארד דולר ב־2022).
יתרה מזאת, מעבר למחיר הדמים הנורא ולסיומו הטרגי של הסכסוך, העלול להתלקח בכל עת ולהצית את האזור כולו, כבר עתה מסתמן כי העימות ההיסטורי בין המדינות השכנות משקף שינויים עצומים במאזן הכוחות הכולל. מיקומו של הסכסוך בלב סביבה גיאופוליטית מורכבת וטעונה, שבה מתקיימים בו־זמנית רשתות סבוכות של קשרים ובריתות לצד מהפכים ותמורות ביחסים הבין־מדינתיים - דוגמת היחסים בין טורקיה ורוסיה, טורקיה ואזרבייג'ן, איראן וארמניה, או איראן, אזרבייג'ן וישראל – עלול להקרין ולהשפיע על יציבות הזירה הבינלאומית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי