בנימין נתניהו נקרע בין שני קטבים. מסמלים אותם שני קצינים: תא"ל אפי איתם מימין, אלוף יצחק בריק משמאל, בעוד רוחם של האמריקאים מרחפת מעל.
לאחר שחרורן: החטופות הישראליות יעיבירו את הלילה בבי"ח איכילוב | היום ה-18 למלחמה
דיווח: חמאס דרש אספקת דלק בתמורה לשחרור 50 חטופים; ישראל סירבה
איתם הוא איש הגישה ההתקפית, החותרת למגע, המתעלמת מסיכונים ומחישובים מיותרים. בריק, גיבור ישראל, לא פחדן ולא תבוסתן, אבל גם לא מאמין ביכולתו של צה"ל להביא הישג משמעותי בעזה - ולכן עדיף להכריז ניצחון ולוותר. אף אחד מהם לא מסתיר את דעותיו. שניהם ישבו לאחרונה עם נתניהו, לבקשתו.
עם בריק נתניהו נפגש לפחות פעמיים. בעיקר לפני ישיבות קבינט. אם אני מבין נכון, הוא נפגש איתו בשני ימי שישי. בפגישה השנייה נכח גם ראש המל"ל צחי הנגבי. בין לבין, ישב עם איתם. הוא ביקש שישיגו לו את איתם לאחר הפגישה הראשונה שלו עם בריק. הוא היה, כך מדווחים המקורות, נסער. אחרי שישב עם איתם, הנסערות עברה צד: מי ששמע את איתם לאחר המפגש שלו עם נתניהו, שמע איש זועם. כרגע, ידו של בריק על העליונה. מי שמכיר את נתניהו לא מופתע. בסוף, הוא פחדן.
בריק שאל את נתניהו שאלות פשוטות: האם בכניסה קרקעית לצה"ל יש רשימת מטרות ברורה? נניח, לכבוש מקום X. להרוס אתר Y. מהו ההישג הנדרש? מתי יודעים שניצחנו? האם יש הישג מוגדר שאליו חותרים? האם אפשר למדוד אותו?
את כל השאלות האלה, אמר בריק לנתניהו, אתה צריך לשאול את הצבא. ותשאל אותם גם כמה זמן צריך להיות שם. כמה הרוגים צפוי צה"ל לספוג. האם האירוע יכול להקרין על מעורבות חיזבאללה, על הסיכוי לפרוץ מלחמה אזורית רב־זירתית, על יציבותם של משטרים ידידותיים באיזור.
ככל הידוע, נתניהו אכן שאל את הצבא את השאלות הללו. ככל הידוע, הוא לא לגמרי אהב את התשובות. איך אני יודע? לבובת הפיתום של נתניהו קוראים אריה דרעי. אתמול הוא הפציע ברדיו חרדי כלשהו וטען שאין לצה"ל תוכנית למיטוט החמאס.
זה מזכיר לי את מלחמת לבנון השנייה, כששר הביטחון הטרי עמיר פרץ ביקש שיביאו לו את "תיק נסראללה", ואז התברר שאומנם יש אדם בשם נסראללה, אבל אין לו תיק. תזכרו את הדוגמה הזו, כי תיכף נחזור אליה. מישהו צריך להסביר לדרעי שלא צריך תוכנית למיטוט חמאס. אם רוצים למוטט אותו, נכנסים וממוטטים אותו. מתי נדע שהוא התמוטט? כשהוא יתמוטט, נדע.
השאלה היא, האם זה אפשרי והאם זה כדאי. האם הסיכוי גדול מהסיכון. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה לא לעשות את זה. לא חובה, מר דרעי, להפיץ כל ספין של אדונך נתניהו. הגיע הזמן להתחיל לדלל את רמת ההתרפסות. הגיע הזמן שגם אתה תזהה את החור הענק בספינה.
הגענו לאמריקאים: מתברר שלשתי נושאות מטוסים, עשרות ספינות מלחמה אדירות ו־14 מיליארד דולר, יש מחיר. הוא לא גבוה מדי.
האמריקאים לא מונעים מאיתנו דבר. הם רק מייעצים. גם כאן, יש היגיון בחשיבה הזו. מי שצריך להחליט אם נענים להם או לא, זה נתניהו וקבינט המלחמה שלו. נתניהו מתנהג כאילו הוא מתכנן לבקש בקרוב מקלט מדיני באמריקה. "הוא עובד אצל האמריקאים, ורק אחר כך אצלנו", אמר לי אתמול גורם. מצד שני, ככל שאני מבין, גם גנץ ואיזנקוט לא דורשים ממנו פעולה מהירה עכשיו, "על הראש" של אמריקה.
אני לא מתיימר להיכנס לנעליהם של מקבלי ההחלטות במצב הזה. אני מקנא בכל אלה שיש להם מספיק ביטחון עצמי לתת את העצות הנכונות, לגבש את העמדה הנכונה ולדרוש פעולה עכשיו או להפך. אלה ימים הרי גורל שבאים אחרי טראומה נוראה, מהאיומות שידע עם ישראל. החלטה לא נכונה יכולה להפוך את האסון הכבד להרבה יותר כבד, ולהפך. העובדה שבראש ממשלת ישראל עומד עכשיו המנהיג הכי פחדן בתולדותיה (זה כולל את תקופת התנ"ך) יכולה להתברר, בדיעבד, כיתרון גדול שהציל אותנו, או חיסרון נורא שקבר אותנו.
מה סביר להניח שיקרה? יהיה תמרון קרקעי ברצועה. אף אחד לא רוצה להיכנס עכשיו לדשדוש מדמם בחורף בביצה העזתית. זה יקרה כשהכל יהיה מוכן. כל יום שעובר מגביר את המתח בקרב הלוחמים (בעיקר המילואימניקים), אבל גם מצייד את צה"ל בעוד מודיעין, עוד אמצעים מיוחדים שמזרימה ארה"ב, עוד הידוק של התוכנית המבצעית. אז יש לזה גם יתרונות.
בסוף התמרון, נכריז שניצחנו - ונצא. נדמה לי שכמעט כולם יודעים שההכרזות על מחיקת חמאס היו קצת חלולות. בתוך החדר, לא מעט מהבכירים מודים שאת הרעיון של חמאס אי אפשר למחוק. גנץ, בשיחות מחוץ לקבינט בתקופה אחרת, אמר משהו כמו "אי אפשר למחוק את הרעיון של החמאס, אבל אפשר לפגוע לו בלגיטימיות, לפגוע ביכולת הקיום שלו באיזור מסוים, להצר את צעדיו ולקצץ את כנפיו". אז נדמה לי שזה קצת יותר מציאותי.
דבר נוסף שחובה לעשות זה להכריז על רשימת בני המוות. כל צמרת חמאס, מכל הסוגים והמינים, כל צמרת הפיקוד של הנוחבה, שהתגלו כגלגול המודרני של הגסטפו, כל אלה צריכים למות. מי שייפרד מאיתנו במהלך המבצע, יבורך. מי שלא, יחוסל בהמשך. בדיוק כמו מבצע "זעם האל", שעליו הכריזה ממשלת ישראל לאחר טבח הספורטאים במינכן.
זה יכול היה להיראות אחרת. רק פעם אחת בתולדות ישראל המודרנית היה כאן מנהיג שלא המתין לכל החישובים האלה ופשוט פעל, עוד לפני שהוזהר, עוד לפני שחשב, עוד לפני ששקל. קוראים לו אהוד אולמרט. כשחיזבאללה הפר את הריבונות, תקף סיור ישראלי, הרג את לוחמיו וחטף שניים מהם, אולמרט יצא למלחמה. זה היה המעשה שקבר אותו והחליש את המערכת החיסונית שלו כראש ממשלה.
את אותו הדבר עשה כשאמ"ן והמוסד גילו את הכור הגרעיני שאסד בנה בחשאי במדבר הסורי. אולמרט ניסה לשכנע את הנשיא בוש לתקוף אותו במקומנו, ונכשל. אחר כך ניסה לקבל את ברכת הדרך מבוש, ונכשל. אז הוא פשוט תקף את הכור והשמיד אותו. מזלנו שהוא היה שם באותן שנים, ולא נתניהו.
ולסיום אנקדוטה: המלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) והצנזור הראשי, ינון מגל, צייץ אתמול שהוא יודע מי המדליף מדיוני הקבינט, ו"אם זה יימשך, אפרסם את שמו". הוא גם הוסיף שבממשלה שוקלים לקדם חוק, שבמסגרתו כל חברי הקבינט ייבדקו באופן תדיר בפוליגרף, למניעת הדלפות.
אם אפשר להכניס כאן בקשה קטנה, שהשרים ייחקרו גם על אחת ההדלפות החמורות ביותר בתולדותינו, שבמסגרתה הדליף אדם (שקוראים לו בנימין נתניהו) את המצגת הסודית של צה"ל על כיבוש עזה במהלך ישיבת הקבינט, שבה היא הוצגה לשרים. שאלה פשוטה בפוליגרף שיכולה לפתור לנו המון בעיות.
ועוד סיפור קטן: ב־2016, אחרי צוק איתן הוקמה "ועדת עמידרור" לבחינת עבודת הקבינט. החברים היו יוסי צ'חנובר, יוחנן לוקר ועמידרור. הוועדה הזמינה, בין היתר, גם את יאיר לפיד להעיד בפניה. לפיד היה חבר קבינט בצוק איתן. הוא אמר אז, לפרוטוקול: "כל העבודה שתעשו פה לא שווה שום דבר עד שלא יהיו בדיקות פוליגרף קבועות לכל חברי הקבינט. כל עוד יש הדלפות, כל ראש ממשלה בישראל ינהל דיונים בחדרים אחרים ויעשה שם את ההחלטות בלי שהקבינט יידע".
מי שהתנגד להצעת לפיד היה, תחזיקו חזק, נתניהו. זה מכיוון שהוא המדליף הראשי. ב־2017 הציע אביגדור ליברמן רשמית להעביר את כל חברי הקבינט בדיקות פוליגרף. גם הפעם, נתניהו מיהר לחמוק מההצעות המיותרות הללו.