אם הייתה רק תחושה לאחר כמעט שלושה חודשים של מלחמה של קיפאון בתמונת מצב המלחמה בזירה המרכזית בעזה ובלבנון, היא הסתיימה אתמול בערב בחיסול של בכיר חמאס סלאח אל-עארורי ובכירים נוספים בארגון הטרור. אבל השאלה המרכזית גם הבוקר הזה אינה עוסקת בהשפעות החיסול על הלחימה בעזה, אלא האם החיסול המיוחס לישראל ברובע הדאחייה בביירות הוא זה שיסמן באופן ברור את הקו.
לוחם ביחידת יהל״ם נפל בקרב בצפון רצועת עזה | שידור חי
חיסול סלאח אל-עארורי מממש את ההבטחה הישראלית לחמאס | דעה
לאחר 89 ימים של מלחמה בעלת מאפיינים רב-זירתיים, שהחלה בהתקפת הטרור של חמאס בשבעה ובאוקטובר והתנהלה באופן מובהק בזירת רצועת עזה בתמרון הקרקעי של צה״ל, צפוי כעת שינוי מהותי בהתפתחות המלחמה, כאשר המערכה מול חיזבאללה תהיה גם עבור ישראל החזית המרכזית.
נכון לעכשיו, נראה כי השאלה הזו תלויה בעיקר בתגובת חיזבאללה – האם, כיצד ובאיזה עוצמה יגיבו באש לעבר ישראל. כך או כך, מי שקיבל את ההחלטה לחסל את הבכירים על אדמת לבנון, סביר שלקח בחשבון כי הוא עשוי להוביל להסלמה דרמטית במלחמה מול חיזבאללה. זאת, כאשר גם כך עמדה ישראל בפני צומת החלטה לאור המשך הלחימה בחזית הצפונית במקביל לתמרון הקרקעי של צה״ל ברצועת עזה - האם לנקוט ביוזמה התקפית בניסיון לשבור את מה שנראה כמבוי סתום. כלומר, מצב שגם אם לא התפתח עד כה למלחמה מלאה בזירה הצפונית, הוא קבע כעובדה שיתוק מוחלט של המרחב האזרחי ביישובים והמועצות האזרחיות הסמוכות לגבול.
בימים רגילים שאינם שימי מלחמה סביר להניח כי חיסול של דמות בכירה כמו עארורי הייתה בעלת משמעות מבצעית עבור ישראל גם בכל הקשור לטרור ביהודה ושומרון. מעבר לחשבון הארוך מאוד שיש לישראל עם עארורי ועם בכירים נוספים בעלי משמעות וחשיבות עבור היכולת הצבאית של חמאס ביהודה ועזה כאחד, עארורי כראש הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון הוא בעל חשיבות מיוחדת. הוא ידע לחבר היטב בין ההיכרות רבת השנים שלו את יהודה שומרון וישראל, לבין יצירת חיבורים עם צמרת משמרות המהפכה האירנית וחיזבאללה, לצורך הידוק שיתופי הפעולה.
פעם אחת בבנייה משותפת של שלוחת הטרור החמאסית בלבנון שפעלה בשנים האחרונות תחת חסות מלאה ושיתוף פעולה עם חיזבאללה, ופעם שניה חשובה יותר - בהעצמת הזיקות המשותפות שבין איראן חיזבאללה וחמאס אל מול אויב משותף והוא ישראל. כך הפנימו חיזבאללה ואיראן הפנימו בשנים האחרונות את היתרונות שהם יכולים להפיק מאיחוד הזירות מול ישראל, גם בהגברת התמיכה בארגוני הטרור הפלסטינים ובראשם כמובן חמאס - למרות היותו ארגון אחים מוסלמים סוני.
סיומה של מלחמת האזרחים בסוריה, שבה התקיימו מתחים מובהקים בין הציר השיעי של איראן וחיזבאללה שהגן על משטרו של הנשיא אסד, לבין העולם המוסלמי הסוני, סיפק נקודת מפנה נוספת להידוק היחסים של חמאס עם הציר השיעי. עארורי בבכירותו וממקום מושבו בבירות, היה אחד מאדריכלי הידוק היחסים עם הציר השיעי. הדבידנד והתמורה החשובים ביותר עבור חמאס - יותר מאשר אמצעי לחימה, שיתופי פעולה צבאיים בתוכניות משותפות, ידע צבאי איראני ומודיעין על ישראל – הוא המימון הישיר של הרבה מאוד כסף עבור פעילות ביהודה ושומרון. עארורי היה הדמות המרכזית שבנה את המערכת שאפשרה את הכוונת הפיגועים מרחוק והעברת כספים לצורך מימון טרור באיו״ש ומכאן חשיבותו.
אבל כאמור, לא בהקשר המבצעי יש דרמטיות בחיסול הבכירים כעת בבירות. ראשית, כבר למדנו מהעבר שמנגנוני הטרור לא בנויים על אנשים בודדים, חשובים ככל שיהיו. בעתיד, גם לאל עארורי ולבכירים האחרים שכנראה חוסלו איתו יהיה תחליף, בדיוק כפי שחיסול של דמות הרבה יותר חשובה ומרכזית מהם, כמו מפקד כוח קודס קאסם סולימאני שחוסל על ידי האמריקנים בינואר 2020, לא הובילה לגדיעת היכולות של איראן להדק את טבעת שיתופי הפעולה הצבאיים בין ארגונים ומילציות שונות מסביב לגבולות ישראל הקרובים והרחוקים.
סביר להניח שגם להשלכות המלחמה בעזה והעמידה במטרות המלחמה של ישראל חשיבות משנית. פירוק יכולות החמאס ושחרור החטופים תלויים כרגע יותר במה שמתרחש בתוך הרצועה, בקצב ההתקדמות של הכוחות, ובמידת הלחץ על הנהגת חמאס, כאשר נכון לעכשיו במשא ומתן לעסקת שחרור חטופים נוספים אין התפתחות משמעותית, מעבר לסימנים ראשונים וגישושים שלא ברור עדיין כיצד יושפעו מהחיסול שמיוחס לישראל.
גם כאשר ישראל עומדת בעיצומו של מעבר לשלב הלחימה הבא ברצועת עזה, עם דילול סדר הכוחות ברצועה שכבר החל, המאמץ המרכזי בחאן יונס צפוי להימשך בעוצמות זהות גם בהמשך, מדובר במהלך צבאי איטי יותר מאשר התמרון הצבאי לכיבוש השטח של העיר עזה וצפון הרצועה, מכיוון שמוקד פעילות אוגדה 98 הוא ההגעה למרכזי הכובד הצבאיים של חמאס מעל ומתחת לקרקע. שם, מקווים בצבא, להגיע להישגים בכל הקשור לבכירי חמאס ובנושא החטופים.
בסיטואציה שבה תמונת המצב של צוותי הקרב החטיבתיים שנמצאים מעל הקרקע ברורה יחסית, ההתמודדות שתתהווה מתחת לקרקע מאתגרת יותר.
ניתן להניח שההתקדמות עד להגעה להישגים משמעותיים תהיה איטית אפילו יותר מאשר מאפייני הלחימה מעל הקרקע.
אבל יותר מאשר השלכות מבצעיות של חיסול בכיר החמאס בביירות על גזרות הלחימה באיו״ש או בעזה, בהסתכלות לאחור של שלושה חודשים, אם להסתמך על הדיווחים הזרים, זו כנראה הפעם הראשונה המשמעותית שבה נוקטת ישראל פעולה ויוזמה שחורגת משבלונות של החלטות מבצעיות צפויות בניהול המלחמה.
ישראל עד לשלב הזה, גם כשהפעילה היקף כוחות ואש חסר תקדים במלחמה בעזה, לא חרגה ממה שניתן היה לצפות מראש כתגובה למתקפת הטרור הנפשע של חמאס בשבעה באוקטובר. הגם שצה״ל הצליח להגיע להישגים טקטיים טובים בשטח וכבש באופן מהיר יחסית על העיר עזה ופגע בצורה משמעותית בגדודי החמאס בצפון הרצועה, ניכר שחמאס שנערך במשך שנים ארוכות למלחמה מול ישראל ובנה את תפיסות ההגנה שלו בהתאם, הסתגל בהתאם ללחימת גרילה במטרה להאריך ככל הניתן את משך המלחמה מול ישראל.
לעומת הפעולה הצבאית הצפויה ברצועת עזה וניהול קרב הגנה מול חיזבאללה, שבו אלמנטים של יזומה התקפית מוגבלת עד לשלב הזה על מנת שלא להיגרר למלחמה בלבנון, הפעם נראה שיש מי שמאותת באופן הישיר ביותר לחיזבאללה ולמדינת לבנון כי שלב האיפוק הסתיים. זאת במיוחד לאור המצב שחיזבאללה היה זה שבחר להצטרף למלחמה וגם אם באופן מוגבל יחסית ולא בהפעלת אש מלאה, שיתק בתוקפנותו את שגרת החיים באזור הגבול הצפוני באופן מוחלט.
החיסול בלבנון כוון כנגד הנהגת חמאס, אבל המסר הוא כלפי חיזבאללה ומדינת לבנון - ובאופן עקיף אולי גם למדינות ומעצמות נוספות, שיפעילו לחץ ישיר על ממשלת לבנון (או מה שנותר ממנה) בניסיון אולי אחרון לבלום את חיזבאללה מדרדר את לבנון, שנתונה בתוך כאוס שלטוני וכלכלי, לתוך מלחמה.
גם עכשיו בישראל מעדיפים את האפשרות של הסדרה מדינית בגבול הצפון להפסקת האש והרחקת חיזבאללה מהגבול, בהסכם שבו נדרשים גם ויתורים ישראלים. עם זאת, לאחר החיסול המיוחס לישראל, הכדור חוזר עכשיו לצד של חיזבאללה - כיצד והאם יגיב והאם אנו בדרך להסלמה נוספת בגבול הצפוני. היממות הקרובות יסמנו ככל הנראה את ההמשך.