ככל שהזמן נמשך, האויב לומד את צה"ל והכוחות גם נשחקים, וכך גדלים הסיכויים לאירועים קשים מאוד כמו זה שקרה אתמול ובו נפלו 21 לוחמים.
מדובר באירוע שמעל הכל ממחיש את הסכנות בלוחמת הגרילה של חמאס: חוליה קטנה של מחבלים שהצליחה לפגוע בלוחמים דווקא בשטח שהוא רחוק מקו החזית, במהלך משימה שגרתית שנעשית מתוך תפיסת הגנה קרוב יחסית לגבול עם ישראל. הכוחות שנפגעו פעלו ליצירת מרחב החיץ, שהוא פרימטר ביטחוני נקי מאוכלוסייה, מבנים וצמחייה שישראל כבר מכינה מבחינה הנדסית גם ליום שאחרי המלחמה.
הפרטים המדויקים של האסון נמצאים כעת בתחקיר, אבל לפי שעה ניתן להגיד שככל הנראה מחבלים ירו של טילי נ"ט, אחד לעבר הטנק והשני לעבר המבנים, מה שהוביל לפיצוץ אדיר של המוקשים שהטמינו הלוחמים כדי לפוצץ אותם. כעת בצה"ל יצטרכו לראות האם הופקו בשטח הלקחים מאירועים קודמים; מדוע היו בזירת הפעולה כל כך הרבה חיילים בעת ובעונה אחת; מדוע לא היה שטח סטרילי מסביב למבנים המועדים לפיצוץ; וכיצד מייצרים הפרדה בין הכוח שמאבטח את הפעילות לבין כוח ההנדסה שמכין מבחינה טכנית את הפיצוץ.
המאפיינים של האירוע הנוכחי דומים לאלו של האסון שאירע באל-בורייג' בתחילת החודש, במהלכו פגז של טנק גרם להפעלת מערכת החבלה שהטמין צה"ל במנהרה של חמאס בטעות, מה שהוביל למותם של שישה חיילים. התקלות הללו נחשבות לנדירות מאוד – כוחות הנדסה פוצצו כבר מספר גדול מאוד של בתים, מנהרות ותשתיות טרור במלחמה הנוכחית ברחבי הרצועה – אולם המחיר של כל תקלה בהן הוא כבד מאוד.
אחת השאלות שעולות לאחר אסונות שכאלה הם האם לא עדיף להפציץ אתרים שכאלו מהאוויר, וכך להימנע מסיכון אפשרי של לוחמים. הניסיון המצטבר ברצועת עזה מלמד שברוב המקרים רק הגעה פיזית לשטח מסוגלת להשמיד את תשתיות הטרור לחלוטין, בעיקר במקומות שבהם ישנם מנהרות או פירים. תקיפה מהאוויר גורמת ברוב המקרים לקריסת הבניין, אולם לא פוגעת בתת-הקרקע שתחתיו.
האסון הקשה מתרחש דווקא על רקע מה שנראה כהתקדמות משמעותית של צה"ל בחאן יונס, כאשר הכוחות השלימו את כיתור העיר ופועלים באופן משמעותי במערבה. ההערכה היא שהפעילות בחאן יונס תושלם בתוך מספר שבועות מצומצם, ואז תעמוד ישראל בפני צומת הכרעה. בצד המאמצים להגיע לעסקת חטופים, הדרג הביטחוני מכין את השלב הבא ברפיח, וגם הדרג הפוליטי מחויב להכין את התשתית המדינית לפעילות שם, שצפויה להיות מסובכת בעיקר מול מצרים.