המתקפות של ארה"ב על מטרות איראניות בעיראק ובסוריה הן "טעות אסטרטגית" הכריזה איראן. לדידה, לא רק ש"פעולות הרפתקניות אלה רק מגבירות את המתיחות ומערערות את היציבות במזרח התיכון", אלא שמדובר מבחינתה בלא פחות מ"הפרה של הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של שתי המדינות, של החוק הבינלאומי וכן של אמנת האומות המאוחדות".
קריסת אונר"א דווקא כעת בעיצומה של מלחמה עלולה להיות אסון | ד"ר ענת הוכברג-מרום
בצל הביקורת: מחיר הנורמליזציה של סעודיה עם ישראל | ד"ר ענת הוכברג-מרום
נאצר כנעני, דובר משרד החוץ האיראני, אף טען השבוע כי "המתקפות הללו רק תומכות במטרות המשטר הציוני ומערבות יותר ויותר את הממשל האמריקאי באזור, תוך שהן מאפילות על פשעיו של המשטר שמבצע רצח עם נגד הפלסטינים". יתרה מכך, בעודו מדגיש כי מדובר ב"איום על השלום והביטחון האזורי והבינלאומי", כנעני, שהתמקד בגינויה של ישראל ובמאבקה ברצועת עזה ולא בארה"ב, קרא למועצת הביטחון של האו"ם וכן לקהילה הבינלאומית להתערב בסוגיה, ולו כדי למנוע את התרחבות המשבר.
מנקודת מבט רחבה, אין ספק שקיים פער עצום בין המישור ההצהרתי והמישור האופרטיבי האיראני, וכן בין עמדת איראן לעמדות של ארה"ב וישראל. מטרתה הגיאו־אסטרטגית של טהרן היא להרחיב את השפעתה ולבסס את אחיזתו של "ציר ההתנגדות" באזור, תוך מקסום הפגיעה במטרות ישראליות ואמריקאיות, ערעור הסטטוס קוו הקיים, פגיעה בהגמוניה המערבית וסילוקה של ארה"ב מהמזרח התיכון. מנגד, התקיפות האוויריות מצד צבא ארה"ב נועדו למנוע זאת, ובמיוחד את הסלמת המלחמה באזור.
בראייתה של וושינגטון, המתקפות שהחלו ביום שישי שעבר נגד 85 יעדים איראניים – מרכזי פיקוד ושליטה לצד מתקני מודיעין, מאגרי ציוד ונשק, אמל"ח ומערכות טילים ומל"טים מתקדמים של כוח קודס ומשמרות המהפכה האיראניים, קבוצות מורדים שיעיות ומיליציות פרו־איראניות הפועלות ברחבי עיראק וסוריה – הן פעולות גמול על הרג שלושה חיילים אמריקאים ופציעתם של יותר מ־40 חיילים נוספים בעקבות מתקפת מל"טים איראניים על בסיסה בירדן. התבוננות מקרוב אף מראה כי תקרית קטלנית זו, שגבתה מצבא ארה"ב מחיר יקר ביותר זה עשור, מהווה בעבורה חציית "קו אדום" וטריגר שמוביל לשינוי דרסטי בסדרי העדיפויות מבחינת המדיניות הביטחונית במזרח התיכון, בכלל זה בעמדתו ההססנית/זהירה של ממשל ביידן.
אם עד כה ארה"ב נקטה מדיניות של הכלה תוך הבלגה, בין היתר על 166 התקיפות נגד כוחותיה בעיראק ובסוריה מאז 7 באוקטובר, הרי שכעת מדובר במצב קיצון המחייב היערכות שונה. בפנייתו ישירות לאיראן הצהיר הנשיא האמריקאי כי מתקפות הנגד יימשכו מעתה בכל זמן ומקום שבהם ארה"ב תמצא לנכון, ובעודו מכריז כי "זהו רגע מסוכן במזרח התיכון", הדגיש לויד אוסטין, שר ההגנה האמריקאי, כי "ארה"ב תעשה את כל הפעולות הנדרשות כדי להגן על האינטרסים והאנשים שלה".
נופלת ברשת
לא בכדי על רקע זה אמר ג'ייק סאליבן, היועץ האמריקאי לביטחון לאומי, בראיון לרשת NBC שנערך השבוע, כי "זה לא הסוף". בראייה אסטרטגית רחבה, פגיעה בבסיסי הכוח של רשת ה"שלוחים" (proxies) וזרועות הטרור של איראן בתימן, בעיראק, בסוריה ובלבנון שמטרתם, בין היתר, ליצור "מסדרון יבשתי" ונגישות משלה לים התיכון, נועדה להרתיע אותה, ולמנוע ממנה כאמור את המשך תקיפת הכוחות האמריקאיים.
עם זאת, ולצד מאמצי הממשל להימנע עד כה מ"הענשת איראן" חרף הביקורת הגוברת מצד קולות רבים ושונים בבית הלבן ובפנטגון, על פניו מסתמן כי מדובר בנקודת אל־חזור קריטית ובאחד מרגעי השפל החמורים ביותר ביחסי איראן־ארה"ב. זהו מצב ביטחוני מסוכן, טעון ונפיץ ביותר, שבלשון המעטה אינו פועל לטובת ארה"ב. מצד אחד, התעלמות מהתקרית בירדן וכן מההתגרויות היומיומיות במזרח התיכון, לרבות תקיפות החות'ים במרחב הים האדום, מכרסמת בהרתעה שלה, בתדמיתה ובאמינות מסריה, ולכן אינה אפשרית עוד.
מצד שני, הקשחת עמדתה תוך הגברת המתקפות על "שלוחיה" של איראן, והכבדת הסנקציות הכלכליות על בכירים במשטר, במשמרות המהפכה, בתעשיות וביחידות הסייבר האיראניות, מחבלת ביכולות ובנכסים האסטרטגיים של טהרן, ועם זאת גוררת את ארה"ב למעורבות גבוהה יותר באזור.
זוהי מעורבות המשפיעה כבר עתה על הדינמיקה במזרח התיכון והעלולה לגרום להסלמה משמעותית בעימות והפיכתו למלחמה גלובלית. שכן, הצטרפותה למלחמה ועוד בשנת בחירות, לצד ובנוסף למלחמה נגד רוסיה באוקראינה ולמתיחות הגוברת שלה מול סין בסוגיית משבר טייוואן, עלולה להוביל להצטרפותן של מדינות ומעצמות נוספות ובראשן - הפדרציה הרוסית, למלחמה באחד האזורים האסטרטגיים, החשובים והמסוכסכים בעולם שבו היא חותרת לשלוט ולמנוע מאחרות להשתלט.
טהרן זוכה מן ההפקר
על רקע זה, אין ספק שאיראן, שמושכת אליה אש, היא גם זו שעדיין זוכה מן ההפקר, לפחות לעת עתה. חרף בידודה הבינלאומי והסנקציות הכלכליות המוטלות עליה, טהרן ממשיכה לספק גז טבעי וכן כ־90% מהנפט הגולמי שלה, בעיקר לסין, ועוד במחיר מופחת. מקור בכיר בממשל האמריקאי טוען כי איראן אחראית לאספקת מערכות נשק מתקדמות, ובהן טילים, כטב"מים ומל"טים קטלניים (בעיקר לרוסיה ועוד בכמויות גדולות, בין השאר נוכח הסלמת המלחמה באוקראינה), הפוגעות בכוחות האמריקאיים אשר "ממשיכים להוות איום קריטי על היציבות האזורית".
בתוך כך, השימוש של המשטר בטהרן באסטרטגיה רב־זירתית וקריאתה למאבק מרובה חזיתות ושחקנים נגד ישראל, תכליתם לערער את הסטטוס קוו הקיים ולהעמיק את הכאוס האזורי "שיבעיר את המזרח התיכון כולו". מעבר להסרת האחריות שלה והרחקת האיום המופנה ישירות כלפיה, מדובר בהשגת עמדת כוח המקנה לאיראן יכולת תמרון ושליטה במהלך האירועים, תוך העלאת רף הלחימה והחרפת האקלים הביטחוני האזורי.
יתרה מכך, הסלמת התקיפות מצד "שלוחיה" על בסיסים אמריקאיים, לצד החרפת המלחמה ברצועת עזה, דוחקת את סוגיית הגרעין האיראני לקרן זווית ומאפשרת לה להמשיך להתקדם בתוכנית העשרת האורניום. כמו כן, היא מאפשרת לה ללחוץ על וושינגטון שתשיג הפסקת אש ברצועה, וכן להטיל עליה ועל ישראל את מלוא האחריות לממדי ההרג וההרס במלחמה. טענותיה המופרכות שישראל מבצעת "פשעי מלחמה" ו"רצח עם" נגד הפלסטינים, והאשמת ארה"ב באסקלציה הביטחונית שמתחוללת באזור, הן רק חלק מהנרטיבים הבולטים המהווים "נשק" נוסף במסגרת המאבק האנטי־ישראלי והאנטי־אמריקאי/מערבי שאותו היא מקדמת. זהו מאבק גלובלי ומקוון שנועד להצדיק את מהלכיה, להשפיע על דעת הקהל העולמית והמוסלמית ו"לגייסם" לטובתה.
שדרוג ממדי האיום
בראייה גיאופוליטית אסטרטגית כוללת, אין ספק שהעימות בין וושינגטון לטהרן מהווה "מדרון חלקלק" המוביל לאסקלציה אזורית, לצד ובנוסף להסלמת המלחמה בעזה. נוכח תגובתו המאיימת של אבראהים ראיסי נשיא איראן, שמדגישה כי פניה של ארצו אינם למלחמה אלא "אם לא תהיה לה ברירה", על פניו מסתמן כי תגובתה הצבאית של ארה"ב (חרף הפגיעה דה־פקטו ביכולות ובמשאבים של ה"שלוחות" האיראניות באזור) היא רק "קצה הקרחון" לקראת הבאות.
איראן ממשיכה לתמוך באותן שלוחות, לממן אותן ולספק להן נשק, לרבות טילים ומל"טים קטלניים. בנוסף, היא מעודדת את שלל ארגוני הטרור והמיליציות הפרו־איראניות ובראשם החות'ים בתימן, להגביר את היקף ועוצמת המתקפות שלהם נגד נכסים (כגון כלי שיט, מכולות ואוניות סוחר לצד ספינות מלחמה) ואינטרסים אסטרטגיים של ארה"ב, ישראל ושאר מדינות המערב.
יתרה מכך, לא רק שמתקפות אמריקאיות נגד יעדים בעיראק ובסוריה, ותקיפות נגד יעדים של המיליציה החות'ית בתימן על ידי הקואליציה הרב־לאומית אינן מהוות איום על איראן, להפך. הן רק "מעוררות תיאבון" ומעודדות את ההנהגה האיראנית להיעזר ביתר שאת ב"נשק החות'י" נגד מטרות אמריקאיות וזאת, במיוחד נוכח מיקומה הגיאו־אסטרטגי של תימן המחברת ימים, אוקיינוסים, מדינות ויבשות. היינו, לפגוע בכבלים תת־ימיים בינלאומיים וברשתות התקשורת והחיישנים הפזורים בין היתר במרחבי הים התיכון, הים האדום, ים סוף והמפרץ הפרסי, לחתוך סיבים אופטיים בקרקעית הים ולשתק את תעבורת הנתונים העולמית. נזקים העלולים להוביל לפגיעה חמורה באינטרנט ולשיבושים בשרשראות הייצור והאספקה העולמיות שהשפעתם המצרפית העצומה עלולה לפגוע בכלכלה ולהאט עוד יותר את הצמיחה הגלובלית. ללא ספק מדובר בתרחיש בלהות שתחילתו, בראייה איראנית, היא "טעות אסטרטגית" מצד ארה"ב.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]