אחד מחטאיה הגדולים של הממשלה הנוכחית והעומד בראשה, בנימין נתניהו, במהלך המלחמה הנוכחית, הוא הגליית עשרות אלפי תושבי הצפון מבתיהם. מאז קום המדינה היה צפון המדינה נתון להפגזות, מתקפות ופעולות טרור, כמעט ללא הפסקה. מתחילת שנות ה־50 ועד למלחמת ששת הימים התנהל בין ישראל לסוריה “קרב על המים”, כאשר הסורים פעלו ללא הפסקה להטיית מקורות הירדן - החצבני, הבניאס והדן - ובכך לייבוש הכנרת שהייתה מקור המים ל”מוביל הארצי”, עורק המים והחיים של מדינת ישראל.
דיווחים בלבנון: שניים נהרגו בתקיפות צה"ל בדרום המדינה - הרס רב נגרם
"נסראללה יודע שהפסיד הכל, הוא מצטער על הכניסה שלו למצב הנוכחי"
לאורך אותן שנים סבלו יישובי אצבע הגליל, עמק החולה והיישובים סביב הכנרת מהתקפות הסורים שישבו על רמת הגולן והפציצו מדי יום את היישובים לרגליהם, שסבלו מהרס, חורבן וקורבנות לא מעטים, עם דורות של ילדים שגדלו עם טראומה במקלטים. למרות המצוקה הקשה, איש לא העז אז להעלות על דעתו מחשבה של פינוי או התפנות מאותם יישובים. הסיוט הזה הסתיים כידוע במלחמת ששת הימים, כשצה”ל כבש את רמת הגולן והרחיק משם את הסורים.
בתחילת שנות ה־70, לאחר מבצע ספטמבר השחור שאילץ את ארגוני הטרור הפלסטיניים לעבור מירדן ללבנון, הם התבססו בדרום לבנון והחלו להפעיל משם פעולות טרור של מחבלים מלוות בשיגור מסיבי וקטלני של קטיושות לעבר יישובי הצפון, כשקריית שמונה הייתה אחד מהיעדים המועדפים עליהם. מאותן שנים קשות נחקקו מספר אירועים קשים שלא נשכחו עד היום כמו אסון אוטובוס התלמידים ממושב אביבים במאי 1970, “אסון מעלות” במאי 1974 והטבח שביצעו המחבלים באפריל 1974 בקריית שמונה. גם אז איש לא העלה בדעתו להתפנות או לפנות את תושבי האזור מבתיהם.
את הממשלות של אותם ימים ואת העומדים בראשן ליוו אז מילות שירו של המשורר נתן אלתרמן הזכור לטוב “זמר הפלוגות” שבו נכתב: “כי לא לשווא אחי חרשת ובנית, לנפש ולבית לנו מלחמה! ג’וערה, תל עמל, כנרת וחניתה אתן לנו דגלים ואנו החומה, כמו לא נשוב אחור ודרך אין אחרת, אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו”. ראש הממשלה המנוח דוד בן גוריון נהג לעשות במילים אלה שימוש בכל פעם שהגיע לאחר הפגזה קשה או פיגוע לאחד היישובים או הקיבוצים ונפגש עם התושבים.
מאז 2009 רוב הממשלות היו תחת שלטון הליכוד כשנתניהו ניצב בראשן. לאורך אותן שנים נכתבו עשרות מסמכים על מיגון יישובי הצפון כדי להבטיח את שלום התושבים ולמנוע מחשבה על פינוי, כשבפועל כמעט לא נעשה דבר. את הפתרון למחדל הנורא הזה מצאה הממשלה הזו בפינוי המוני של עשרות אלפי תושבי הצפון.
פינוי והגליית תושבים מבתיהם מנוגדים לאתוס הציוני, כשברור שמי שנסוג ומפנה ממטולה ייסוג גם מעפולה. מאז חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה היינו לסמל ומופת להיאחזות בקרקע. הממשלה הזו בהתנהלותה היא ההוכחה ההפוכה, כשיישובים ערביים בגבול הצפון כמו ערב אל־עראמשה ורג’ר שנתונים לאותה סכנה ולאותו איום אינם מתפנים ותושביהם נותרים בבתיהם. המחדל של פינוי תושבי הצפון הוא המשך ישיר להפקרת היישובים ללא מיגון והגנה והמשך ישיר לעובדה שהממשלה הזו התעלמה מההתבססות של חיזבאללה מול יישובי גבול הצפון בניגוד להחלטה 1701 שהממשלה הנוכחית לא פעלה ליישמה.