ועידת מינכן לביטחון 2024 שנערכה בסוף השבוע החולף משכה אליה תשומת לב עולמית. מעבר להיותה אחד הכנסים החשובים בעולם בנושאי ביטחון, המפגש השנתי ה־60 של הפורום היוקרתי שנודע בכינויו ה־Davos for Defence, עמד הפעם בסימן שנתיים לפרוץ מלחמת אוקראינה.
גלי ההדף של כל אלה החמירו את המחלוקות ואת הפערים בעמדתן של מדינות אירופה כלפי מוסקבה והאיום הביטחוני הרוסי. הן הגבירו את המתיחות ברחבי אסיה, הודו והפסיפיק, בין השאר במסגרת מלחמת הסחר בין סין וארה"ב וכן, הציתו את הסכסוך המחריף ברחבי המזרח התיכון והים האדום.
התבוננות מקרוב אף מראה כי למרות השפל הנמוך שנרשם השנה, לראשונה זה 30 שנה, בהוצאותיהן הביטחוניות של ממשלות המערב, בדגש על חברות פורום ה־7G (ארה"ב, קנדה, גרמניה, יפן, בריטניה, צרפת ואיטליה), מדינות צפון אירופה הן בין הבודדות שהגדילו משמעותית את תקציבי הביטחון ובסיסי הכוח הצבאי שלהן - דוגמת שוודיה ופינלנד, שהצטרפו לנאט"ו, וכן פולין והמדינות הבלטיות, שתקציב הביטחון שלה הגיע ל־3.9% וכ־3.5% מהתמ"ג שלהן, בהתאמה.
כל זאת, בעיקר על רקע העובדה שרוסיה – חרף הכבדת הסנקציות נגדה, הקפאת נכסיה הפיננסיים (בשווי של כ־600 מיליארד דולר) ואובדן כ־90% מהכוח הצבאי שעמד לרשותה (315 אלף הרוגים ופצועים) – ממשיכה לשלוט בכ־20% משטחה של אוקראינה, בדגש על גבולה המזרחי עתיר מקורות האנרגיה (גז, פחם וליתיום). היא הידקה את קשריה עם סין והודו, הרוכשות ממנה גז ונפט במחירים מופחתים ובכך מסייעות לה במימון המלחמה (בעניין זה פורסם לאחרונה ב־"Times of India" כי ניו דלהי, שעקפה את הסנקציות, רכשה נפט רוסי בשווי של 37 מיליארד דולר ב־2023).
כמו כן, רוסיה הרחיבה את שיתופי הפעולה שלה עם איראן וקוריאה הצפונית, המספקות לה ציוד ואמל"ח מתקדם לרבות טילים ומל"טים קטלניים. יתרה מכך, בעודה מחזיקה בכ־6,000 ראשי נפץ גרעיניים, ראש הקרמלין אף התריע על כוונתו להציב בחלל נשק גרעיני אנטי־לווייני. אף שהאיום איננו מיידי, גורמי מודיעין בכירים בארה"ב מיהרו להתריע השבוע מפני התעצמות האיום הביטחוני ופוטנציאל הנזק וההרס העצום מצד מוסקבה.
בראייה מערכתית כוללת, המלחמות באירופה ובמזרח התיכון מערערות ללא ספק את היציבות הגלובלית. הן מעצימות באופן דרסטי את ממדי האיום הביטחוני, מעמיקות את הקיטוב בקרב מדינות אירופה והמערב (דוגמת גרמניה, צרפת, איטליה וספרד, שאינן מצטרפות לכוח הרב־לאומי בהובלת ארה"ב ובריטניה נגד פעילות החות'ים בתימן), ומוסיפות נדבך נוסף למשוואה הגיאופוליטית עתירת הסיכונים המאפיינת כיום את הזירה הבינלאומית. וכך, לא זו בלבד שרוסיה "זוכה מן ההפקר", המלחמה באוקראינה הטילה צל כבד על יכולתן ונכונותן של ארה"ב וחברות נאט"ו להתערב כאמור במלחמה נגדה.
משבר על סטרואידים
השילוב המורכב בין הסלמת העימות ברצועת עזה ומשבר הים האדום, לבין העובדה שהערבויות הביטחוניות לאוקראינה ולישראל מתחרות זו בזו, מחדד אף יותר את הדילמות האסטרטגיות שאיתן הן מתמודדות. זהו מצב אקוטי וחמור בפני עצמו ש"משחק לידיו" של פוטין, החותר בכל דרך להמשיך להעמיק ולהרחיב את הכאוס העולמי במטרה לפגוע בהגמוניה האמריקאית. יתרה מכך, שילוב מורכב זה מהווה אינדיקציה למצב חירום קיצוני ומסוכן ביותר המוביל לשחיקת העוצמה הצבאית, המשאבים האסטרטגיים וכושר ההרתעה של ארה"ב (המספקת כמויות אדירות של ארטילריה, פצצות חכמות, טילים וכלי נשק אחרים לאוקראינה ולישראל).
זאת ועוד, השילוב הזה מעצים את חולשתו של ממשל ביידן, שנאלץ לנהל את המאבק המתחולל בו־זמנית בכל החזיתות ובמקביל להמשיך לספק סיוע הומניטרי, פיננסי וצבאי לממשלת קייב (שהגיע ל־75 מיליארד דולר מאז פרוץ המלחמה ועד דצמבר 2023, כפי שפורסם ב"ניו יורק טיימס"). כל זאת, בשנת בחירות, על רקע הקפאת כספי החירום לשנת 2024 בשווי של כ־60 מיליארד דולר על ידי הקונגרס האמריקאי - ולצד סקר דעת קהל של מכון SSRS שפרסמה רשת CNN לאחרונה שמראה כי 55% מהציבור בארה"ב סבור שהקונגרס אינו צריך לאשר מימון נוסף וכי ארה"ב "עשתה מספיק" כדי לסייע לממשלת זלנסקי.
מבחינה גיאופוליטית עולמית, הסלמת המלחמה ברצועת עזה והחרפת משבר הים האדום ממקדות אליהם תשומת לב עולמית. מעבר להאשמת ארה"ב בכישלון מהלכיה במזרח התיכון, כבר עתה ברור כי התעצמות הסכסוך מגבירה את ההשלכות החמורות של המלחמה באוקראינה, את המתיחות הביטחונית, את חוסר היציבות ואי־הוודאות הכלכלית והאנרגטית העולמית. לדוגמה, משבר הים האדום מעלה את הסבירות לזינוק במחירי האנרגיה, בדגש על גז טבעי ודלק, ואלה בתורם עלולים לטלטל את שוקי האנרגיה ולזעזע את הכלכלה העולמית. כמו כן, היא מגבירה את "כלכלת המלחמה" ומבליטה את הפגיעות האסטרטגית של ישראל ותלותה הצבאית והכלכלית בארה"ב ובממשלות המערב.
כל זאת, לצד מאמצי החיזור האדירים של נשיא אוקראינה אחר תמיכה מהקהילה הבינלאומית במטרה להמשיך להזרים אליה סיוע חוץ. כשמנגד, הסלמת הסכסוך וחולשת ארה"ב והמערב מהוות הזדמנות קריטית בעבור פוטין: (א) להסיט תשומת לב ממאבקו באוקראינה כדי לבסס שליטתו שם ואף לאיים על מדינות נוספות (דוגמת פולין, מולדובה והמדינות הבלטיות), (ב) לצאת מבידוד בינלאומי ולבסס את תדמיתה וקשריה של רוסיה בקרב מדינות המזרח התיכון והעולם המוסלמי, תוך הרחבת פעילותה בסוריה, (ג) לחזק את קשריו עם איראן ו"שלוחיה" ב"ציר ההתנגדות" (לרבות הנהגת חמאס, שמתארחת במוסקבה) ולהוביל להרחבת העימות במזרח התיכון, שיוביל לשינוי הסדר האזורי והעולמי ויאיץ את קריסת העולם ה"ישן" בהובלת ארה"ב. מדובר ב"משבר על סטרואידים", העלול לצאת מכלל שליטה ולהגביר את הסיכון לעימות שלישי - והפעם מול סין בעניין טייוואן.
התרעות פיקוד העורף