ההודעה שצייץ בתחילת השבוע המנכ"ל לשעבר של אל־ג'זירה, הייתה, איך לומר, קצת מוזרה - או לפחות לא צפויה. "מחקירת חמאס התגלה שהסיפור על אונס נשים פלסטיניות בבית החולים שיפא היה מפוברק, אף שברור שהאויב מבצע פשע של רצח עם". רגע, ממתי מישהו באל־ג'זירה מזדרז לנקות את חיילי צה"ל מאשמה במשהו, גם אם היא מפוברקת?
באל־ג'זירה משקיעים מאמצים רבים בתחפושת לעיתונות אמיתית, אף ששולט בה אמיר קטאר, מדינה אוטוקרטית שחופש הביטוי אינו בדיוק נר לרגליה, והיא אף תומכת בחמאס ומארחת בנדיבות את מנהיגיו. במסגרת זו, האקס־מנכ"ל הפך ל"פרשן", והתייחס גם ל"עדות" של אישה פלסטינית על מקרה מחריד של אונס אישה בהריון לעיני משפחתה על ידי חיילי צה"ל. הסיפור הזה רץ בטירוף ברשתות החברתיות בימים האחרונים, אבל ה"פרשן" הסביר ש"האישה שדיברה על אונס הצדיקה את ההגזמה וחוסר הדיוק ברצון לעורר להט ואחווה בעם! כאילו שיותר מ־30 אלף שהידים, 90 אלף פצועים, הרס רחב ומיליון עקורים אינם מספיקים". במילים אחרות - ה"פרשן" אותת למאות מיליוני עוקביו לרדת מסיפורי ה"אונס" ולהתמקד בסיפורי ה"רצח עם".
מעבר להצצה המעניינת לערכי העיתונות הנעלים של אל־ג'זירה, הסיפור הזה הוא בכל זאת עדות. עדות לכך שגם בעידן הפייק ניוז, שבו קל כל כך להפיץ מידע כוזב לכל העולם, שקרים נוטים להסתבך. וזה בדיוק מה שקרה עם השקר הספציפי הזה: הוא פשוט הצליח יותר מדי. הוא הופץ בעזרתם האדיבה של מטורללים פרוגרסיביים, שלכאורה אכפת להם מערכי אנושות ועיתונות. אחד מהם הוא אוון ג'ונס, שונא ישראל שמנפק כמויות מסחריות של חומרים תומכי רטוריקת חמאס ברשתות החברתיות, ומקבל במה מכובדת גם ככותב דעות ב"גרדיאן" הבריטי. גם זה חלק מחוסר האיזון ההזוי שמאפיין את התקופה שבה אנחנו חיים.
אבל השקר הספציפי הזה כל כך הצליח, עד שפלסטינים האמינו לו והתחילו לנהור דרומה, בניגוד מוחלט לרצון חמאס (שמעוניין בחזרתם לצפון הרצועה). זה מה שהביא להודאה המשונה של "פרשן" אל־ג'זירה, וזו הייתה רק הצצה קטנה לדרך חסרת ההיגיון שבה מתנהלת היום התקשורת סביב המלחמה.
עכשיו בואו נדבר רגע על המילה הקשה הזו, אונס, בהקשר של הסברה. כלומר - בהקשר של היכולת לשדר בפני העולם מה קרה כאן ב־7 באוקטובר, ומדוע אין שום יכולת לדרוש מישראל לחיות לצד דבר כזה. כל זאת בתוך אווירה של עולם שנדמה שהשתגע, שהתמכר לנרטיבים כוזבים ושאפשר לייצר בו עובדות מזויפות בקלילות מפחידה. נסו להיזכר לרגע בהלם המוחלט של 7 באוקטובר. ההתאוששות של ישראל הייתה אטית והדרגתית. בשבועות הראשונים אף אחד עוד לא העז לספר על אונס או על המצב שבו נמצאו חלק ניכר מגופות הנרצחות והנרצחים. הציבור היה עסוק בצורך לעכל כמות עצומה כזו של חיילים ואזרחים שנחטפו לעזה, ועוד לא ידע את זהות החטופים והנרצחים או את מספרם.
הססמאות של הסטודנטים הפרו־פלסטינים טוענות שלאדם מדוכא מותר להגיב לדיכוי by all means necessary, כלומר בכל אמצעי שנדרש. זו ססמה ילדותית וכוחנית, אבל מתברר שגם לה יש גבולות. כשזה הגיע לאמצעים של אונס שיטתי, התברר שצעירים רבים התקשו להמשיך לטעון שלגיטימי לאנוס כתגובה לדיכוי. כאן עבר הגבול. לכן, דווקא תחקיר ה"טיימס", שירד לפרטי הפרטים של האונס השיטתי, ושהתבסס על ראיונות עם למעלה מ־150 איש, עשה הבדל. הוא היה רחוק מלהיות הראשון שמדבר על מעשי האונס של חמאס ב־7 באוקטובר, ואפילו רחוק מלהיות כלי התקשורת האנטי־ישראלי הראשון שמדווח על אודות התופעה – ועדיין הוא היה העמוק והיעיל מכולם.
הוא צוטט ושוכפל באין־ספור כלי תקשורת, ויצר באזז גדול ברשתות החברתיות. אחריו פורסם גם דוח האו"ם של פרמילה פאטן, השליחה המיוחדת לנושא אלימות מינית באזורי סכסוך, שקבע באופן חד־משמעי כי "נמצאו עדויות ברורות לאלימות מינית, אונס, עינויים על רקע מיני ויחס לא אנושי כלפי חטופות, ונמצאו עדויות לאונס ולאונס קבוצתי במספר מוקדים רב במהלך מתקפת 7 באוקטובר“. אבל כזכור - אנחנו חיים בעולם שנדמה שהשתגע, ובמסגרתו נוכח העדויות הרבות לאונס המחריד של חמאס, היה מי שהשקיע לא מעט מאמצים כדי להכחיש אותו.
ה"מפריכים" הסתמכו רבות על "תחקיר" אחר, שפורסם באתר פרינג' בשם "אינטרספט", שקיבל הכרה כלשהי כקביל מבחינה עיתונאית, כי הוקם בראשיתו כדי לפרסם את המסמכים של אדוארד סנודן. האתר תפס טוויסט אנטי־ישראלי קיצוני במיוחד. בואו נאמר שקצת משונה שאתר תחקירים שמכבד את עצמו יְפתח אובססיה לבעיות שקשורות בתחקיר על אונס סדרתי אכזרי, במקום לעסוק במי שביצע את האונס. הוא האשים את ה"טיימס" בהטיה פרו־ישראלית, לא פחות, וזה לאחר שפרסם "תחקירים" אחרים בניסיון לקעקע את אמינות העדויות של עובדי זק"א, ובטענה שה"טיימס" גנז פודקאסט בנושא מקרי האונס, בגלל בעיות אמינות באיסוף הראיות. איך הגדיר זאת ה־JNS? "האינטרספט עסק בהכחשת אירועי 7 באוקטובר ובספין קונספירטיבי, תוך העמדת פנים שהוא לא עושה זאת".
ה"אינטרספט" טרגט שני דברים עיקריים בתחקיר האונס של ה"טיימס": את העדות המרכזית ואת הכתבת הישראלית שתיעדה אותו. הוא גילה שמשפחתה של אחת הנרצחות, שתמונות גופתה המזעזעות נודעו בשם "האישה בשמלה השחורה", לא ידעה על האונס עד שכתבת ה"טיימס" יצרה איתם קשר. לנו כישראלים ברור שמקרים רבים כאלה אירעו ב־7 באוקטובר, בין אם בגלל ההלם והאימה שמנעו ממזהי הגופות אפילו לחשוב על ייצור תיקי אונס, ובין אם משום שהרשויות חסו על המשפחות. יש דברים שעדיף לא לדעת, וממשפחות רבות נחסך הצורך לזהות את שיירי יקיריהן.
במהלך חודשי המלחמה פורסמו כמה מאמרים מרשיעים במיוחד לגבי הבלגן במערכת ה"טיימס", והבולט שבהם פורסם ב"אקונומיסט", תחת הכותרת "איך איבד ה'ניו יורק טיימס' את דרכו". לאורך 17 אלף מילה, ממש ספר קטן, שטח עורך עמודי הדעות לשעבר איך פוטר לפני כשלוש שנים כי העז לפרסם מאמר של טום קוטון, סנאטור רפובליקני מארקנסו. מרד פנימי שקם נגדו במערכת, על ידי עיתונאים צעירים שחשו שדעותיו של קוטון "מסכנות אותם", הביא לפיטוריו.
כמו בכירים אחרים בעיתון שעזבו מאז 2020 את המערכת עם טענות לגבי ה"טיימס", על כך שכבר לא דוגל בערכי העיתונות והשתנה לבלי הכר, ג'יימס בנט כתב ש"הבעיה ב'טיימס' שלחה גרורות והפכה מהטיה ליברלית להטיה אנטי־ליברלית, שמתבטאת בחוסר סובלנות ובשבטיות". הוא מסביר את התופעה כתגובה לתחרות קשה מכלי תקשורת דיגיטליים שמשכו את הקהל הצעיר שרצה ה"טיימס", ולכן החליט לחקות את סגנונם ואף שכר עיתונאים שחונכו שם.
התוצאה, לדבריו, היא עיתונות דעה. כלומר - עיתונות שמציעה לקוראיה מנעד צר מאוד של דעות, שחלקן מוצגות כחדשות לכל דבר. אך לצדה, ה"טיימס" מעמיד פנים ששום דבר לא השתנה: "העיתון מוביל את קוראיו עמוק יותר למלכודת (שבתוכה הם קוראים עיתונות דעה), בעודם חושבים שהם קוראים עיתונות עצמאית ונטולת פניות".
אבל בתוך כל הטרלול הזה, האם אפשר בכלל להסיק מסקנות? מסקנה אחת היא שישראל צריכה להשקיע מאמצים כבירים בהמשך התיעוד וההדהוד של אופי מתקפת 7 באוקטובר, שחמאס, איראן ואל־ג'זירה היו רוצים שיישכח. בעיקר חשוב להתמקד במעשי האונס המזעזעים, משום שאלה מבהירים באופן הכי ברור את ההבדל בין לוחמה לגיטימית, ולא משנה מה סיבתה, לבין ברבריות לא אנושית שאין לה מקום בעולם.
וה"טיימס"? כדאי שיחדול לרגע משפיטת מה שקורה מחוצה לו ויפקח עין פנימה. איך ייתכן שכתבת נקראת לבירור על סימון לייק, בעוד צלם שנחשד בחדירה מתוכננת לישראל לצד מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר קיבל תמיכה בלתי מסויגת מהמערכת? ה"טיימס" אכן איבד את דרכו, אף שהוא עדיין מסוגל לייצר בתוך כל הבלגן הזה גם עיתונות טובה. אבל אם לא יקפיד להשיב למערכת את כללי העיתונות הבסיסיים, עם הזמן הוא עלול להפוך לעוד רשת חברתית שמקשה על האמת לצאת לאור, ומשרתת ישויות כמו חמאס.
מה״ניו יורק טיימס״ נמסר ש״גב׳ שוורץ היתה חלק מתהליך דיווח ועריכה קפדני. היא תרמה משמעותית ולא מצאנו שום ראיות להטיה בעבודתה. אך כפי שאמרנו, סימוני ה״לייק״ על פוסטים דעתניים ופוגעניים לפני שהחלה לעבוד עבורנו הם לא מקובלים״. נמסר גם שהמידע ״ביחס לצלם ש׳נחשד בחדירה מתוכננת לישראל לצד מחבלי חמאס׳ הוא פשוט שקרי״, וש״אף אחד במערכת או בחברה מעולם לא נחקר או ייחקר בשל מוצאו״.
התרעות פיקוד העורף