נראה כאילו שעת האמת הגיעה, בין אם נתניהו מחליט לקבל את ההצעה המצרית בעסקת החטופים (המשמעות היא ביטול רפיח וגל מחאות ממחנה הימין) או דוחה אותה (המשמעות היא גל מחאות ממחנה המרכז־ימין ושמאל). התגובה הפבלובית שלו היא דחיית ישיבת קבינט המלחמה וכנראה ביטול השתתפותו בטקסי יום העצמאות.
רק קצה הקרחון: המחיר על הזנחת המאבק באנטישמיות טרם הגיע | דעה
מכאן ואילך זה קרב הדחיינות של נתניהו מול כל העולם וכך נראה משחק הביליארד שמשוחק כיום: השחקנים הם סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן, נאט"ו וישראל.
הכדור השחור, האסטרטגי, הוא פירוק הקואליציה של נתניהו כדי להתחיל בדיאלוג אזורי מול ממשלה חדשה לטובת חיזוק הנדבך המזרח־תיכוני של ביידן. הטקטיקה היא להכניס את שאר הכדורים לכיסים הנכונים באמצעות חבילת פיתויים לישראל: מימון תשתית ביטחונית ואמל"ח למערכת הביטחון, נורמליזציה עם סעודיה, משא ומתן עם חמאס על שחרור כולם בעד כולם (תמורת הפסקת לחימה בעזה), תמיכה בביטול תוכנית צווי מעצר של בית הדין הפלילי בהאג, נפנוף בכמה איומים, סנקציות והרמת תינוקות שחזרו מהשבי.
הרעיון שמאחורי חלק מאותם צעדים הוא לגרום לבן גביר וסמוטריץ' לצאת מהממשלה, לחולל בחירות ולנהל מול הממשלה החדשה שיחות קונסטרוקטיביות יותר. האמצעים הם, בין השאר, תיאום מלא בין מערכת הביטחון שלנו והממשל האמריקאי כדי לאלץ את נתניהו להכריע.
הבעיה של נתניהו היא שאין לו רוב בקבינט המצומצם לצעדים מלחמתיים ואין לו רוב בקבינט הרחב לצעדי פשרה ולא ברור באיזה מצב צבירה הוא נמצא בכל רגע נתון. אני מעריך שלו עצמו אין מושג ברור כיצד ינהג מול הלחצים שמופעלים עליו. גם לבן גביר וסמוטריץ' אין מושג כיצד ינהגו בהנחה שהם מבינים שהפסקת אש לצורכי החזרת החטופים היא קריסת דומינו לטובת מתווה ביידן שהוא־הוא המאיים האמיתי על הימין לדורותיו.
להזכירנו את הדרך שעשינו ממתווה טראמפ ועד מתווה ביידן: בסוף ינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכניתו לסיום הסכסוך. ברוח הדילר הגדול בכל הזמנים (כך נהג טראמפ להציג את עצמו) היא הוכרזה חגיגית כ"עסקת המאה" של טראמפ. מיד כשהוצגה לפרטיה היה ברור שמדובר בקשקוש, אלא שהתפאורה (המשרד הסגלגל), המיה נרגשת של עיתונאים והצהרות רהב של טראמפ וביבי הפכו טקס חלול ל"זהו יום היסטורי" כפי שהכריז נתניהו.
טראמפ החזיר ב"זהו צעד גדול לעבר השלום" ונתניהו העלה מולו: "ישראל מוכנה לנהל משא ומתן מיידי על שלום". בימים ההם, נתניהו וג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, סיכמו את התנאים החלומיים: החוק הישראלי יוחל בכל ההתנחלויות בגדה, תוקם מדינה פלסטינית מפורזת, השליטה הביטחונית בגדה תיוותר בידי ישראל, ירושלים בירת ישראל ללא חלוקה, יהודים יורשו להתפלל בהר הבית, בירה פלסטינית באבו דיס, מחוץ לגדר במזרח ירושלים, שטחים במערב הנגב יועברו לשליטה פלסטינית. למשא ומתן הוקצו ארבע שנים שבהן תוקפא בנייה בהתנחלויות, הפלסטינים יוותרו על זכות השיבה ורצועת עזה תחובר לגדה באמצעות מנהרה. נעים להיזכר אה?
בשערי הבית הלבן, היכן שנערכות כיום הפגנות נגד ישראל של נתניהו, רקדו באותו יום חברי משלחת המתנחלים שליוותה אותו לוושינגטון. ביום ראשון בישיבת ממשלה, הם הבטיחו לכתבים, תהיה הכרזה על סיפוח. כדרכם הם קראו רק את הסעיפים הנוחים להם והיו בטוחים שביבי יצליח להעלים את השאר. זה בדיוק, אבל בהפוכה, מה שהם מקווים שהוא יבצע עכשיו. נראה אותו. נראה אותם, נראה אותנו.