ההופעה הפומבית של יואב גלנט למחרת יום העצמאות, שבמרכזה עמדה המתקפה החזיתית של שר הביטחון על ראש הממשלה, בהחלט גנבה את ההצגה ועיצבה מחדש את רייטינג האירועים, כאשר אפילו דרמת חוק הגיוס מחווירה לידה. גלנט התייצב מול קהל עיתונאים כדי להכריז באופן הכי פומבי, הכי "און רקורד", את מה שעד כה נאמר בתדרוכים בשם "גורמים" ו"בכירים": הוא מתנגד להמשך "מדיניות הכאוס" של בנימין נתניהו וקורא לצאת עם התוכנית הישראלית ליום שאחרי ברצועת עזה, כאשר החלופה לחמאס היא כוח פלסטיני שאינו חמאס.
המפכ"ל וקציני המשטרה במוקד: מופע האימים של איתמר בן גביר | בן כספית
עזתים רבים יעזבו למדינות אחרות? תרחיש הבלהות של החמאס
מהותית, גלנט לא חידש דבר. כבר בתחילת השנה הוא גיבש תוכנית סדורה, ואף דאג לתדרך לגביה את הכתבים המדיניים והצבאיים. החידוש הוא התזמון והמועד ששר הביטחון בחר כדי "לצאת מהארון" ולהפוך את הוויכוח, שעד כה התנהל בישיבות של קבינט המלחמה, מאחורי דלתיים סגורות, לעימות פומבי מול נתניהו.
במערכת הפוליטית הורמו בפליאה הרבה גבות אל נוכח החלטתו של גלנט לעלות מדרגה ולצאת בהצהרה, שבעיני ליכודניק ממוצע היא לא פחות מבגידה בערכי הימין ושבירה חדה שמאלה.
"גלנט לא רק הלך נגד ביבי, הוא בעיקר הלך נגד האינסטינקט הבסיסי של הליכודניקים", טען באוזניי איש ליכוד ותיק ובכיר באותו הערב. "על מה רומז השיח על הצורך באלטרנטיבה לחמאס? על הרשות הפלסטינית! ולא משנה באילו מילים מכובסות הוא יבחר. בפועל גלנט בא וטוען כי הרשות הפלסטינית היא האלטרנטיבה לחמאס ולמשטר הצבאי, שגם אליו הוא מתנגד. מי בליכוד יקנה את הסחורה הזאת? מי יצביע לגלנט בפריימריז? אלא אם כן הוא כבר סגור במקום אחר ויכול להרשות לעצמו".
בלשכת נתניהו היו מוכנים להופעה של מי שלא מזמן כמעט פוטר בנסיבות דומות יחסית. המודיעין על כוונתו של גלנט לבצע תמרון פוליטי פומבי הגיע לאנשי נתניהו כבר באותו הבוקר, ופעולת המנע בוצעה ללא עיכוב. נתניהו עלה עם סרטון מוקלט שבו שוב פרש את משנתו בנוגע לעזה, ושוב טען כי לא תיתכן שום חלופה לחמאס, כל עוד ארגון הטרור אינו מובס באופן גורף וסופי.
החלק השני של המבצע הנגדי יצא לפועל דקות ספורות אחרי ששר הביטחון סיים לענות על השאלה האחרונה ונפרד לשלום מהקהל. בלשכת רה"מ דאגו לכך שחברי הליכוד – בעילום שם ובגלוי גם יחד – יתנפלו על גלנט בטענה כי הוא תומך במדינה פלסטינית. היו גם כאלה בליכוד, כולל במעגלים הקרובים לנתניהו, שקראו הפעם לא לוותר לגלנט המרדן ולפטרו, והפעם ללא אפשרות חנינה.
יותר מסביר להניח כי השידור החוזר של פיטורי גלנט לא יתרחש. לא כי נתניהו רואה במתקפה המתוקשרת של שר הביטחון עליו אירוע שגרתי ולגיטימי, אלא בדיוק להפך: גלנט מזמן סומן כמורד הטוען לכתר, כאחד שבונה את עצמו כאלטרנטיבה מנהיגותית לנתניהו, וככזה - כנראה חולם להיות מפוטר, ועוד בגלל עמדתו המדינית הבלתי מתפשרת. ברור שהדבר האחרון שנתניהו ייתן לגלנט בנסיבות הללו הוא הפיטורים המיוחלים, ואיתם – תמונת הניצחון. על כן, לעת עתה גלנט נהנה מחסינות מסוימת, כמו גם מתמיכה במספר חזיתות.
עמדתו של שר הביטחון, שלפיה האופציה היחידה להחליף את חמאס בעזה היא גוף שלטוני ערבי "מתון" ו"לא מזוהה עם חמאס", ושהתוצאה של היעדר תוכנית מדינית משלימה היא מעגל סגור של לחימה בלתי נגמרת בעזה הגובה חללים נוספים – מתקבלת היטב בציבור הרחב, בעיקר נוכח הכעס הגובר על המלחמה המדשדשת ועל הניצחון שלא נראה באופק.
דעתו של גלנט היא הדעה הרווחת בקבינט המלחמה. גורמים המעורים במתרחש בפורום זה מעידים כי חוליית בני גנץ, גלנט, גדי איזנקוט והרמטכ"ל הרצי הלוי הולכת ומתהדקת משבוע לשבוע, ומזמן הפכה את נתניהו ואת רון דרמר למיעוט.