כותב הקורא חוני מעגלי: אחרי הפיגועים בדיזנגוף ב־1994 וב־1996, ואחרי שבנימין נתניהו, ראש האופוזיציה ומאסטר הלוחמה בטרור, השתלח במקום הפיגוע רווי הדמים בראש הממשלה יצחק רבין על מחדליו הביטחוניים, שכבתי מיואש לישון והחלטתי שאתעורר רק כשהכל ישתנה בארץ המובטחת והלא מאובטחת.

21 שנה אחרי, התעוררתי מבעיטת שוטר. גשמי ברכה ירדו בזעף ואני פוקח עיניים משתאות ומוצא עצמי במציאות אחרת, מוקף קבוצה מבוהלת וחשדנית של אנשים שנמלטו כנראה ממשהו מפחיד, עצרו ממרוצתם והתקהלו סביבי. השוטר, משוריין מנעל עד קסדה צעק, אקדחו שלוף: "מי אתה? מה אתה עושה כאן? תביא דרכון!"

"זה בטוח היורה. הוא מהבוגדים המלשינים מהשמאל", צווח בחור עם כיפה שרועה ועיניים פרועות. "לא. תסתכלו בעיניים שלו: הוזה", צעקה בחורה ממושקפת. "משיחיסט מהפשיסטים של הימין הקיצוני".

לפני שהצלחתי לברר מי אני באמת, נלקחתי למשטרה. החוקרים המעוצבנים העבירו אותי עינויים, שכללו 230 הקרנות בלוּפּ של המחבל הרוצח בחנות הפיצוחים, ממלא שקית ומרוקן אותה. התחננתי לראש השב"כ (מטאטא חדש, הבנתי), שיזדרז ללכוד את הנבלה, לפני שיעשו ממנו סוּפֶּר־רשע־עָל וסֶלֶבּ ('היי גיא').

אחרי 24 שעות שבהן נחשדתי כסייע ו/או נהג מילוט / נותן מקלט למחבל ועד לנער גבעות מזדקן / אידאולוג המהפכה של ההלכה והמלוכה / וחסיד שוטה של ח"כ סמוטריץ', שוחררתי לחופשי. יצאתי ממשטרת דיזנגוף לכיוון הכיכר, וליד מקום הפיגוע ראיתי שוב את ראש האופוזיציה ומדביר הטרור מדבר על מאגרי הנשק במגזר הערבי וההסתה שם והצורך באכיפה עמוקה במגזר, כאילו דבר לא השתנה מאז 19 באוקטובר 1994.

"הלו", סינן לעברו מישהו לידי, "רק היום נכנסת לתפקידך? הנשק בכפרי המשולש נאגר שם כבר שנים וההסתה נמשכת עד היום. לא פעלת כלל לעצור אותם בשבע שנותיך כראש הממשלה. בדיוק כשם שמנעת חקירה נמרצת בתופעת נערי הגבעות וקיצוני הימין, עד שהפכו למחתרת נגד המדינה, חוקיה, צבאה וממשלתה".

התפלאתי שראש האופוזיציה הפך לראש הממשלה ותמהתי את מי יאשים הפעם במחדל הביטחוני הנמשך, כי כבר למדתי בחקירתי במשטרה שהטרור משתולל ברחובות ישראל מאז ששכבתי לישון. את רבין, הבנתי, כבר אינו יכול להאשים ואת עצמו בוודאי שלא. מה שבטוח, האיש שכתב ספרים עבי כרס על המלחמה בטרור בעצם אובד עצות בנושא. "אני מבקש מהציבור שיגלה ערנות מרבית", זה כל שהיה לו לייעץ לעם המבוהל, בהתמודדות עם מחבל רצחני וקר רוח אחד.

אחר כך שמעתי את ראש העירייה שאמר שלראש הממשלה המתוסכל אין בשורה או תשובות, ושהתזה שלו התנפצה בפניו ואין הוא מסוגל לפתור את בעיות הביטחון שלנו.

"לא נכון", מחה באוזני בחור ימני בלי כיפה. "הבן אדם הבטיח השבוע הזרמה של 15 מיליארד שקל למגזר הערבי". "הבטיח – אבל לא הבטיח לקיים", עקץ אותו שכנו.

"אתם החילונים האשכנזים והשמאלנים לא מסוגלים להבין את ביבי: עיקר מעייניו לא באיזה מחבל נמלט, אלא בחקירה הזוועתית ובעינויי הנפש שעוברת רעייתו, שאינה פנויה לקבל החלטות מכריעות בשבילו", אמר החסיד וסיים בקריאה שהכרתי. "מספיק ודי בשלטון מפא"י!".

כאן החלטתי שהכל חלום זוועות וכדאי שאחזור לישון ולחלום חלומות טובים יותר. ממילא, לכשאתעורר בעוד שנים, עדיין יהיו ביבי ופיגועים, פיגועים וביבי. תעירו אותי כשיתפסו אותו. לילה טוב.