בעקבות החלטת בית המשפט העליון מהשבוע שעבר בעניין זדורוב עלה שוב על הפרק הדיון המשפטי והשנוי במחלוקת סביב חשיבותה של דעת המיעוט במשפט הפלילי בכלל, ובתיקי רצח בפרט. הקריאות הנשמעות בלהט רב הן לתיקון החוק הקיים באופן שיקבע כי אין להרשיע נאשם אלא פה אחד של כל השופטים אשר דנים בתיק. ברוח זו, הצהירה הסנגורית הפלילית לשעבר, חברתי ח"כ רויטל סויד, על כוונתה להגיש הצעת החוק לפיה יוטל על נאשמים עונש של מאסר עולם אך ורק בתיקים שבהם הנאשם בעבירת הרצח מורשע בפה אחד.
לטענתם של הקוראים לתיקון, בהתקיים דעת מיעוט, ובהיעדר תמימות דעים שיפוטית, לא ניתן לקבוע שהוּכחה אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, ולפיכך יש לזכותו מכל אשמה. טענה חדה זו כבר נשמעה בעבר, והנושא אף העסיק בעבר את בכירי הקהילה המשפטית בישראל. כך, למשל, דעה מתונה יותר הביעה השופטת (בדימוס) מרים בן פורת בחוות דעת שהגישה לשר המשפטים בעקבות הרשעתו ברוב דעות של סלימאן אל-עביד ברצח הנערה חנית קיקוס. השופטת בן פורת הציעה אז להבחין בין שאלות שבעובדה, שבהן אולי יש מקום לדרוש הכרעה פה אחד, לבין שאלות משפטיות, שבהן אין ברירה אלא להכריע בדעת רוב. אך במקרה של הכרעה בדעת רוב, ראוי להקל בעונשו של הנאשם, שכן חילוקי הדעות בין השופטים מעוררים ספק בלב הציבור בדבר אשמת הנאשם, והרי הצדק צריך להיראות ולא רק להיעשות.
מהי, אם כן, משמעותה של דעת המיעוט בקרב הרכב שופטים? ובכן, אין חולק כי לדעת המיעוט יש חשיבות רבה, על אף העובדה כי היא אינה מכריעה את תוצאות הדיון המשפטי. יש שאותה דעה, הופכת בערעור לדעת רוב מכריעה, ולא פעם לכזו המכתיבה בסופו של ההליך, הלכה משפטית חדשה. לא פעם משקפת דעת המיעוט תפישות עולם שונות, כאלה המעוררת ספק ומציגה הסתייגות לקביעת הרוב. דעת המיעוט מהווה ביטוי לקיומו של משפט דמוקרטי, לחופש הביטוי ולעצמאותם של השופטים. בנוסף, חשיבותה של דעת המיעוט נעוצה בכך שהיא מאלצת את שופטי הרוב להתמודד עם ביקורת מצד שותפם לכס השיפוט. יחד עם זאת, יש לציין, כי על אף חשיבות קיומן של דעות מיעוט, בישראל קיימת תמימות דעים בכ-93% מפסקי הדין, קרי קיומה של דעת מיעוט היא בגדר חריג.
נשאלת אפוא השאלה, האם לא הגיעה העת לתקן את החוק הקיים ולקבוע כי בשל קיומו של ספק סביר, העולה מאותה דעת מיעוט, ניתן יהיה להרשיע בפלילים רק בקיומה של הכרעה פה אחד של כל השופטים היושבים בדין? קל וחומר: האם לא יהיה זה ראוי להטיל עונש של מאסר עולם בעקבות הרשעה בעבירת הרצח, אך ורק מקום שאותה הרשעה התקבלה פה אחד? על שאלה זו יש לענות בשימת לב לכך שאותה דעת מיעוט "מזכה" הינה דעה של שופט מקצועי, אשר יחד עם חבריו לכס השיפוט בחן את הראיות, הגרסאות והטיעונים המשפטיים בעין מקצועית - וסבר אחרת. אין להתעלם מכך בבואנו להגן על טוהר המשפט הפלילי, הדורש הרשעת נאשמים מעל לכל ספק סביר, בטרם שליחתם למאסר ליתרת חייהם והשלכת המפתח למעמקי האוקיינוס.
אכן, החשש המרכזי של תיקון חקיקתי כזה עשוי לבוא לידי ביטוי בכך ששופטים יחששו מהבעת דעתם בדעת מיעוט, וכפועל יוצא, כלל ההרשעות תיהנה הרשעות פה אחד. תיקון חקיקתי אשר ידרוש הרשעה פה אחד עשוי להביא לשיתוק המערכת במובן זה ששופטים יחששו מהבעת דעתם החולקת, דבר שעשוי למעשה להביא לתוצאה הפוכה ובעייתית. פעמים רבות כותב שופט דעת מיעוט בשל כך ש"ליבו אינו מאפשר לו" להצטרף אל דעת הרוב, והיא נכתבת דווקא בידיעה כי עמדתו לא תהא הדעה המכריעה בעניין. היה ויאומץ התיקון המוצע ייתכנו מקרים שבהם שופט אשר יודע כי למעשה עמדתו היא שתכריע את גורל התיק, יצטרף לדעת הרוב, גם אם בלב כבד, וגם אם עמדה מקצועית, לגיטימית ואף צודקת, כלל לא תבוא אל העולם. יש לזכור כי כיום, בהתבסס על דעת המיעוט ניתן לערער לבית המשפט העליון תוך הסתמכות על אותה דעת מיעוט מקצועית. אם תתקבל הצעת החוק אשר תחייב הכרעה פה אחד, נתיב זה עשוי להיסתם ולהצטמצם עקב חששם של שופטים מהבעת דעתם החולקת, והתוצאה תהיה הפוכה: אי-עשיית משפט ואי-עשיית צדק.
שנותיי כסנגורית פלילית הביאוני להאמין כי ברמת העיקרון יש לתקן את החוק באופן כזה שיהיה מותאם לשמירה על אותם הערכים שהמשפט הפלילי בא להגן עליהם. אכן, אחד מאותם הערכים הינו שליחת עבריינים מורשעים לריצוי עונשם ובתיקי רצח - למאסר עולם. אולם, יחד עם זאת, לא על חשבון הערך שלפיו יש לזכות נאשם, ולו מחמת הספק. כך או כך, יש לקיים תחילה חשיבה מעמיקה ויסודית, ברבדים המוסריים, הציבוריים וכמובן המשפטיים, וזאת בטרם אצה דרכנו אל המחוקק בדרישה לשנות את יסודות שיטת משפטנו הקיימת היום.
הכותבת היא סניגורית פלילית, מ"מ יו"ר (משותף) ועדת חקיקה ארצית (פלילי), לשכת עורכי הדין; מ"מ יו"ר ועדת תלונות שוא ומ"מ יו"ר ועדה לעניינים פליליים, מחוז ת"א, לשכת עורכי הדין.