בוקר יום חמישי, 14 בינואר 2016, היה חורפי מתון. בשמיים היו קרעי עננים וטלאי שמש. מדי פעם חלף מעין זרזוף ליטוף שתחזק שלוליות על האדמה הרוויה. לא נראה שזה ייגמר בגשם של ממש. התחזית ניבאה שיתבהר בהמשך היום, אבל מה שקרה באתרי החדשות בהמשך היום, ובעיתוני הבוקר ובמהדורות חדשות הערב והלילה, היה אפלה גמורה ומטח זלעפות של אירועים מבעיתים שעברו ככה, באדישות גמורה, כמו ריצודים אקראיים, עוד שיירה של אייטמים ופרסומות, כאילו עוד יום שגרתי במשרד בדרך לסופו של הפרויקט הציוני.
זה אולי נשמע מוגזם על רקע מזג האוויר הנעים והגעתה של הצוללת החמישית. גם המים שזורמים בברז והתנועה שזורמת בכבישים מאותתים שהכל בשליטה. אז יש תאונה פה ושם וזה מחיר כרטיס הכניסה לעולם המפותח, וכל השאר נבואת זעם של השמאל המתוסכל. עוד תסריט אימים בדיוני. ורק הסיפור ההוא, שמושמע בפעם האלף, על מי שנפל מגורד שחקים וחש בטוב בקומה ה־50, אמור להזכיר למפוכחים שבינינו שאנחנו בדרך להתרסקות גם אם
מזג האוויר בהיר, הנוף משגע ואפילו חלק מן האנשים שצופים בנו מן החלון מוחאים כפיים.
אז מה היה לנו ביום החמישי השחור? בדיוק כמו בשאר ימי השבוע. מצ"ב תפריט טעימות.
• בתחום הביטחוני דווח על שני פיגועי דקירה. אחד באזור שכם אחד בבית ענון. שני הסכינאים חוסלו. So What? פעם, בימים הרחוקים ההם, לפני כמה חודשים, פיגוע דקירה היה עושה כותרות ראשיות. מחר זו תהיה הערת שוליים ומחרתיים הערת אגב, אם בכלל. למה מי מת? פלסטיני? הרי ראש ממשלת הימין בנימין נתניהו הגדיר את דברי שרת החוץ השוודית שתבעה לחקור מקרי מוות של סכינאים כ"מטופשים". לך תבין מה מטופש בצורך לחקור למה אדם מת.
גרועה מהאמירה "מטופשים" היא ההתעלמות הזדונית ממוות עקב אלימות מוצדקת או לא. הרי צה"ל עצמו עורך תחקיר על כל מקרה. ובמקרה של חריגה מן השכל הישר והנוהל הצבאי, מעמידים את האחראים לדין. כמו במקרה "וידוא ההריגה" הלינצ'אי של הפטום זרהום, מבקש המקלט שנורה והוכה למוות בקניון באר שבע. אני מניח שנתניהו התכוון גם לקביעתו ה"מטופשת" של פרקליט המדינה שי ניצן כי אסרא זידאן, הסכינאית מעפולה שחוסלה, "אינה מחבלת". החיסול שבוצע בידי קבוצה של חיילים נחקר, הסתבר שהם עמדו סביבה, ירו בה בלא שסיכנה אותם באופן ממשי, וניצן קבע, לאחר חקירה, מטופשת כמובן, כי מדובר יותר בניסיון התאבדות מאשר בפיגוע דקירה.
• בצפון הוכרז מצב חירום. הסיבה: אישה ערבייה בדרך לפיגוע. פרנויה שפגשה בפתולוגיה קולקטיבית סחררה את המדינה. הורים אצו לגני הילדים ובתי הספר. ג'יפים מקורנני אנטנות שעטו בדרכי הצפון. אנחת ייאוש וחרדה נשמעה מקצה הארץ ועד קצה, הערבים האלה לא ייתנו לנו מנוח. בחדשות הערב כבר דיווחו כי מדובר באזעקת שווא. אישה מוכה נמלטה מבעלה והכתה בציבור מוכה הסתה ממשלתית.
• בתחום החינוך העביר שר החינוך נפתלי בנט (אוקסימורון בפני עצמו) שיעור לדוגמה במרכז האקדמי פרס. בנט זיהה הלימה בין שוברים שתיקה לתג מחיר. "הן מבצעי הפיגוע בדומא והן השמאל הקיצוני פועלים מתוך אי הכרה בלגיטימציה של מדינת ישראל". עלילת הדם הזו היא חלק מקמפיין ממשלתי ממומן חוץ פרלמנטרי, כמו חבורת חסמב"ה שלכדה סטייל אייכמן את עזרא נאווי. מילא לשמאל יש השגות באשר למשנתו החינוכית של בנט, אבל מרכז השלטון המקומי הולך לבג"ץ משום ש"הורים ותלמידים אינם יודעים כמה כסף מוקצב לחינוך של כל ילד". גם לי כמובן אין מושג, אבל אני מעז להסתכן בהערכה שלבתי הספר הקרובים לצלחות של הבית היהודי יש צלחות גדושות יותר.
• במדורי הכלכלה דווח כי הכנסייה המתודיסטית משכה את פיקדונותיה בישראל. הכיסוי במתרחש במגזר הערבי הוקדש ביום חמישי לפיזור כנס תמיכה של ועדת המעקב בירושלים בשביתת הרעב של עיתונאי פלסטיני. הכנס פוזר ברימוני הלם. תודה שהתעניינתם.
האתנחתה הקומית הגיעה מכתבינו לענייני מפלגות. עכשיו, כאשר סילבן שלום איננו מאיים על שלטונו, דווח כי בנימין נתניהו החליט שלא להציג את מועמדותו בפריימריז של הליכוד. אני שומע על כל מיני סיבות, בעיקר ההזדמנות לקושש כסף במסווה של בחירות עלק, אבל ברור שהסיבה היא סילבן. כלומר ג'ודי. כלומר נוני. מוזס.
בבוקר יום חמישי השחור הזה התפרסמה סטטיסטיקה שעשויה לפתור את בעיית נוני. על פי "הארץ", "בעשור האחרון מנע משרד הפנים את הוצאתם לאור של 62 עיתונים". הסיבות? "חוסר השכלה", "רישום פלילי של העורך הראשי" ועוד מאותו מין. עכשיו יכול ראש הממשלה לנשום לרווחה. אופס! במדורי הרכילות נראה גדעון סער מחייך ליד משה כחלון.
• בסיקור מדיניות החוץ של "ישראל היום" פורסם כי מנכ"ל משרד החוץ, דורי גולד, שוחח עם תת מזכיר המדינה האמריקאי אנטוני בלינקן, ושם נקבע, על פי גולד בלבד, כי "היחסים הבילטראליים בין ישראל לארה"ב איתנים". עוד העביר גולד לחברים בארץ כי הדגיש בפני בלינקן כי "לאיראן יש שאיפות אזוריות וכי חוץ מישראל יש מדינות נוספות באזור שמתנגדות לאסטרטגיה הזו".
טוני בלינקן זה הוא יהודי מפוכח שהיה, בין השאר, בצוות לניהול המו"מ מול איראן. לא הייתי שם, אבל אין לי ספק שמעבר למבטו האדיב (בכל זאת הפרוטוקול והפריימריז של הילרי מחייבים) הסתתר חיוך לעגני אם לא בוז ממש. ממילא את העבודה לטובת הבית הלבן עושה האיחוד האירופי. שם מכינים תביעת פיצויים נגד ממשלת ישראל בשל הריסת מבנים שתרמו מדינות האיחוד לבדואים ולפלסטינים בשטח E1 ("מעריב־השבוע"). את תכניות הממשלה מגדירים באיחוד כ"טרנספר ועקירה בכפייה, האסורים על פי החוק הבינלאומי".
• במדורי הפלילים עסקו בבקשת ראש הממשלה הפלילי אהוד אולמרט לאיחוד תיקים, בבקשת הנשיא האנס משה קצב לאיחוד משפחות ולשחרור מוקדם, וב"ביקורו" הצפוי למחרת של ראש הממשלה המכהן אצל מבקר המדינה באותו עניין זניח של חיים על חשבון הברון (פרשת ביבי טורס). בפרומו לראיון במהדורת השבט של יום שישי, העריך פרקליט המדינה שי ניצן שראש הממשלה לא נחשד כרגע בפרשת המעונות.
• והייתה גם אנחת רווחה: גיחתם של שישה אוטובוסים שנסעו בחצות לקברות הצדיקים אלעזר איתמר ופנחס מעבר לקווי האויב באזור הכפר עוורתא הסתיימה בשלום. גם החטיבה המרחבית שומרון, שטורטרה כולה כמעט, חזרה לבסיסה בשלום. גם הצדיקים נחו על משכבם בשלום, ורק המילה שלום איכשהו לא מתאימה לקרקס ההזוי הזה.
• כתבינו הפרלמנטריים דיווחו על ההכנות לקראת חוק עמותות השמאל. שרת המשפטים, הגברת איילת שקד, הסבירה מדוע כל עמותה ש־50% מתקציבה ממומן בידי ישויות זרות חייבת להתנהל בשקיפות, וכמו כן נציגיה מחויבים להסתובב בכנסת עם תג מזהה.
***
כשירד הערב ירדו עוד כמה ממטרים מן הסוג הרעיל. בזפזופ לילי, בתגובה על כתבת ערוץ 10, העריך חובש כיפה כי מה שקרה בדומא הוא תפוח רקוב. ובכן, זה לא תפוח רקוב. זה אפילו לא ארגז. זה פאקינג כל המטע.