לאחרונה פורסם כי ראש הממשלה בכובעו כשר הכלכלה בוחן אופציה “לייבא" מהנדסים מהודו כדי לענות על המחסור במשאב האנושי בחברות ההייטק בישראל.

אכן, הזירה הטכנולוגית וההייטק בפרט הם מקור גאווה, ויש לעשות הכל כדי להמשיך לפתח זירה זו. רעיונו של ראש הממשלה היה הגיוני ומתקבל בברכה אילולא היה מנותק מ"החיים עצמם", שכן בעוד הוא עוסק ברעיון זה, אלפי מהנדסים ומהנדסות ערבים שסיימו את לימודיהם, חלקם בטכניון ובאוניברסיטאות ישראליות, נאלצים לפנות למקצועות אחרים כמו חינוך או לשבת בבית מובטלים ולחכות להזדמנות.

ארגון ה־OECD התריע אין ספור פעמים שישראל חייבת לפעול כדי לצמצם את הפערים החברתיים הנפוצים מאוד בחברה הערבית. לראיה, נשים ערביות משתתפות בשיעורים נמוכים ביותר בשוק התעסוקה, ו־40% מהגברים עוסקים בעבודות פיזיות ונאלצים לפרוש בגיל צעיר. כל זאת בעוד לפי נתונים עדכניים של עמותת צופן, כ־1,600 סטודנטים ערבים לומדים באקדמיה בחוגים הרלוונטים להשתלבות בתעשיית ההייטק כיום. סטודנטים אלו סובלים ממספר בעיות מובנות: מגורים רחוקים ממוקדי התעסוקה, היעדר קשרים לאנשים בתעשייה ובעיות השתלבות כתוצאה מדעות קדומות. לו היה ראש הממשלה מתגייס כדי לפתור בעיות אלו על ידי מתן תמריצים, סיוע בחיפוש עבודה במרכזי הכוון וחיזוק המודעות של המעסיקים למאגר עובדים פוטנציאלים זה, יכולנו להרוויח ארבע ציפורים במכה אחת.

ראשית, שילוב ערבים המוכשרים לכך בהייטק יכול לפתור עבור המעסיקים את מצוקת כוח האדם. שנית, עידוד הערבים להשתלב בתעשייה זו יכול לשפר משמעותית את מצבם הכלכלי, דבר שישליך ישירות על מדדי אי השוויון והבעיות הרבות ברשויות הערביות שסובלות מהיעדר משאבים, חינוך ברמה נמוכה ואלימות. בנוסף, עידוד תעסוקה איכותית לתושבי המדינה הקבועים, בניגוד ל"אורחים לרגע" מהודו או כל מדינה אחרת, תביא למדינה הכנסות ממסים ותשפר את המצב הכלכלי הכולל במשק לאורך זמן. לבסוף, ולא פחות חשוב, מחקרים מלמדים שאינטראקציה בין קבוצות שונות מביאה להפחתת מתחים. לו יותר יהודים וערבים ייפגשו במקום העבודה, אין ספק כי הדבר יסייע להפחתת המתח ולהתקדמות לעבר חזון אזרחי משותף.

ההעדפה “לכבות שרפות" ולהדיר אוכלוסייה שלמה מהקטר המרכזי של המשק תביא להנצחת המצב שבו הערבים הם לא חלק מ"אומת ההייטק". ואולי אנו הערבים בעיני נתניהו לא יותר מנטל, שהרי בלעדינו ובלעדי החרדים, מצב המשק הוא מצוין.

רגע לפני שמייבאים מהנדסים מהמזרח הרחוק, הייתי מציעה לראש הממשלה להעיף מבט בנסיעה מירושלים לקיסריה לעבר אזור המשולש שמייצר מהנדסים מוכשרים, ולעלות צפונה לגליל שרבים מתושבי היישובים הערביים מסיימים בהצלחה תארים במוסדות עילית כמו הטכניון. הייתי מייעצת לו גם להסתכל קדימה ולבנות תוכנית הוליסטית שבה משרדים ממשלתיים נוספים ינתבו יותר ערבים להייטק, למשל על ידי מסלולים מיוחדים בבתי הספר ללימודים ריאליים. וכל זה לפני שדיברנו על יצירת אזורי תעשייה ותעסוקה סמוך ליישובים הערביים. אדוני ראש הממשלה – הדרך לפיתוח הכלכלה הישראלית עוברת בטייבה, בסכנין ובנצרת. 

הכותבת היא מנהלת משותפת של התוכנית ליחסי יהודים־ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב