חיל ורעדה תקפו את ישראל עם הישמע איום הרשות הפלסטינית להפסיק את מה שמכונה "התיאום הביטחוני", לבטל את הסכמי פריז, להכריז חרם על ישראל ולפנות לאו"ם. איזו הפתעה ואימה. שדרנים ופרשנים מיהרו לצלצל בפעמון, בעוד שרים הזדעקו להבטיח שאין ממה לחשוש, כי הם זקוקים לתיאום יותר מאיתנו. אלא שבד בבד, במחשכים וללא כל החלטת ממשלה, נכנע ראש הממשלה לאיומים והתיר להעביר לרשות הפלסטינית חצי מיליארד שקל.



מדובר בכספי מסים שגובה ישראל ומועברים לרשות הפלסטינית רק בגלל הסכמי פריז, שהם חלק מהסכמי אוסלו. כמה פרדוקסלי שדווקא אותם מאיימת הרשות לבטל. כך, בעוד נתניהו ויעלון מסבירים עד כמה אבו מאזן ואנשיו גורמים בהסתה שלהם לניסיונות הדקירה והרצח, הם מתקפלים ומעבירים כסף גדול לתעשיית ההסתה, הטרור וההתנכלויות למדינת ישראל.



דווקא עכשיו, על רקע איומי הרשות, שחלקם כבר מומשו וחלקם יעזרו רק לנו, הגיע הזמן להסיר את מסכת הכזב. זה הזמן לפתוח במערכה להפסקת קיומה של הרשות הפלסטינית. הם אומנם מאיימים לקרוע סופית את הסכמי אוסלו, אבל אנחנו חייבים לבצע.



ראשית, צריך להפסיק את משחק הנדמה לי המכונה "שיתוף פעולה ביטחוני". מדובר במושג שהומצא בעידן הזיות המזרח התיכון החדש של שמעון פרס, כאשר מערכת הביטחון קיבלה פקודה להחליף את הדיסקט בראש ולאמץ "שיתוף פעולה" עם "המקבילים". בין לבין נרצחו הרבה חיילים ואזרחים ישראלים בידי ה"שוטרים" הפלסטינים, והתברר עד כמה מדובר במושג תלוש וכוזב. כאשר מישהו טוען בספרי הלימוד שלו שאין לך זכות קיום, כאשר הוא מסית את הציבור ומשבח את מי שטובח את אזרחיך, כשהוא מפעיל דלת מסתובבת לגבי טרוריסטים שנתפסו, כל טענה בדבר תיאום ביטחוני היא מטעה ומקוממת. בכלל, הרשות מתקיימת רק בגלל הכוח של צה"ל, ואלמלא הנוכחות שלנו ביהודה ושומרון היה גורלה כגורל גייסותיה בעזה, שנטבחו וגורשו.



לכן הגיע הזמן להזכיר נשכחות: בספטמבר 1993, על מדשאת הבית הלבן, נחתם עם אש"ף ההסכם שמתוקפו הוקמה הרשות הפלסטינית, ומתוקפו הוכנסו חיילי ארגון הטרור הזה ליהודה ושומרון ולעזה. מאז הכנסת צבא המחבלים לתוכנו אנחנו מותקפים ומדממים, כפי שלא דיממנו מעולם קודם לכן. גם בתקופה המכונה האינתיפאדה הראשונה לא היה מצבנו קשה כמו מאז עידן "השלום" של אוסלו. ואת האינתיפאדה הראשונה ריסקנו והשבנו את השקט והשלווה, עד להקמת הרשות הפלסטינית.



מאז 1967 החזיקה מדינת ישראל בשטחי יהודה ושומרון באמצעות מנגנוני המינהל האזרחי. לכל תחום הוקם משרד ובראשו קצין מטה - קמ"ט. המינהל הזה לא היה חף מכשלים, אבל הוא ניהל את השטח בצורה אפקטיבית וישרה בהרבה מהישות הפלסטינית המושחתת. עד כדי כך שהשמאל הישראלי טען בזמנו שישראל נהנית מעודפי הכספים ביהודה ושומרון. השלד של המינהל האזרחי קיים גם היום, והגיע הזמן להחזיר אותו לפעולה מלאה.



שרים שונים החלו לדבר באחרונה על הצורך להיערך ליום שאחרי קריסת הרשות, מתוך הנחה שהיצור הזה יתרסק בקרוב. לא ברור אם הדבר יקרה מעצמו, אבל כן ברור שאנחנו חייבים לגרום לו להתרחש, כיוון שאין למנגנון הטרור הזה זכות קיום בתוכנו, והמשך תפקודו מסכן את קיומנו שלנו. לכן, איומי בכירי הרשות הם ממש לא תסריט אימה אלא הזדמנות גדולה.