ברני סנדרס הוא המועמד היהודי היחיד בפריימריז הנוכחיים. ברני סנדרס הוא גם המועמד היחיד שלא הופיע בפני ועידת איפא"ק, הארגון היהודי הגדול והמשפיע ביותר בארצות הברית. הסיבה הרשמית היא קמפיין הבחירות שלו, הוא לא יכול היה להתפנות. הסיבה הפחות רשמית היא שהדבר האחרון שסנדרס מנפנף בו הוא יהדותו.
כסנאטור, סנדרס מעולם לא היה הפוליטיקאי היהודי הקלאסי. בעוד חבריו מעורבים עד צוואר בענייני ישראל, סנדרס התמקד תמיד בנושאים פנימיים. הגנה על עובדים, אי שוויון, הטלת מס על עשירי אמריקה, ההתחממות הגלובלית – כל אלה מאבקים הרשומים על שמו של סנדרס, זה כרטיס הביקור שלו בבואו להתמודד על נשיאות ארצות הברית. בתחום יחסי החוץ הוא התמקד הרבה יותר בהתנגדות למלחמה בעיראק מאשר בסכסוך הישראלי־פלסטיני. גם בעימותים עם קלינטון, סנדרס לא שולף את יהדותו בכל פעם שמדברים על הגירה. הוא מעדיף להגדיר עצמו כ"בן למשפחת מהגרים", לא כ"בן למשפחה יהודית שחלקה נספה בשואה". זאת אף שהשואה, אחד הנושאים הרלוונטיים ביותר בקרב יהודי אמריקה, עדיין מהדהדת ומחלחלת ויש לה כוח בשיח בכל הנוגע לעמדה כלפי ישראל.
בסרטון שהוקרן באיפא"ק לפני נאומה של ליליאן פינקוס, נשיאת איפא"ק החדשה, השואה תפסה מקום עיקרי. פינקוס דיברה על מחויבותה כלפי ישראל כבתם של ניצולי שואה. "לו הייתה ישראל אז, לא היינו ניצבים במקום שבו ניצבנו", אמרה פינקוס בפאתוס. סנדרס אף פעם לא היה אומר משפט כזה בטון כזה, הוא אינו סנטימנטלי, הוא לא מתרפק על שום שטייטל, ההומור שלו לא מתובל במילים ביידיש, וזאת בהנחה שיש לו הומור.
גם מבחינת השקפה כלכלית, אין שום קשר בין איפא"ק לסנדרס. הוא סוציאליסט, ברשימת תורמיו לא ניתן למצוא מיליארדרים ותאגידים, הוא בעד הטלת מס על עשירים והמיליה האיפא"קי רחוק ממנו כמזרח ממערב. יהודי ארצות הברית הם לא בדיוק השכבה הסוציואקונומית שאליה מפנה סנדרס את דבריו. יהודי איפא"ק הם אנשים אמידים, חלקם עשירים מאוד, הילדים שלהם לא זקוקים ללימודי חינם בקומיוניטי קולג' כי הם הולכים לאוניברסיטאות עילית.
אם כבר, יהודי ארצות הברית הם אלו שאותם סנדרס מבקש למסות. הם בדיוק אלו שאליהם הוא לא מדבר. המסר שלו, אגב, בדומה למסר של טראמפ, הוא מסר של אאוטסיידר, של מי שלא מוכן להיות חלק מהמנגנון, מהשיטה. רק שטראמפ הוא מיליארדר שלועג, משתלח ונותן שואו, בעוד סנדרס נראה תמיד כמו נביא זעם העומד בשער העיר, רציני, כועס ומריר.
כך קרה שהמועמד היהודי היחיד לנשיאות הוא האיש שהכי פחות מייצג את הממסד היהודי. אין לו ואין בו הרצון אפילו להתקרב אליו. לא ברור אם הוא חושש שהחיבור הזה רק יזיק לו במרוץ או שפשוט זה לא הוא. מה שכן ברור הוא שסנדרס מעדיף ומוצא עצמו הרבה יותר בחליפת הזהות הסוציאליסטית מאשר זאת היהודית. קשה עד בלתי אפשרי לשלב בין שתי הזהויות הללו. היהודים הם עדיין המיעוט המצליח והמשפיע ביותר בארצות הברית. קלינטון, טראמפ, קרוז וקייסיק הרגישו צורך לבוא לאיפא"ק ולהדגיש את מחויבותם לישראל. סנדרס, כך נראה, מחויב יותר לנושאים אחרים.